ייטב לב דברים תתסח

אתם נצבים היום כולכם לפני י"א כבר פירשו מוזלה"ה עפימ"ש בגמ' חגיגה דף ט"ז אבריו של אדם מעידים בו שנא' ואתם עדי והנה בעדי' נאמר ועמדו שני האנשים וקבלו חז"ל דבעדים משתעי והיינו אתם נצבים שאתם בעצמיכם העדים עכ"ד ואמלא את דבריו עפ"י מ"ש בחגיגה פ"ק דף ה"א ר"י כי מטי להאי קרא בכי וקרבתי אתכם למשפט והייתי עד ממהר וגו' עבד שרבו מקרבו לדונו וממהר להעידו תקנה יש לו ופירשו המפורשים כי ענין מצות וידוי דברים הוא ע"ד שא' מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור וז"ש עבד שרבו מקרב"ו לדונו וממהר להעידו טרם יודה בעצמו לפטור תקנה יש לו בתמי' דהו"ל באו עדים ואח"כ מודה בקנס דחייב ועד"ז פירשו שט"ח המוקדמים שהנתבעי' מקדמי' להודות ולהתודות) פסולים והמאוחרים (שמאחרים להתודות וכבר באו עדים) כשרים וז"ש כאן אתם נצבים היום (בר"ה כמו שדרש בזוהר ויהי היום דא ר"ה) לפני י"א קודם שהוא יעיד בכם ע"ד שפי' הט"ז הריעו לפני המלך ה' עיי"ש: א"י דאי' בתנחומא למה נסמכה פרשת זו לפ' קללות לפי ששמעו ישראל כו' אמרו מי יוכל לעמוד באלו מיד א"ל משה המסות הגדולות כו' ולא שמעתם בקולי ולא עשיתי אתכם כלי' וא"ת מפני מה עכו"ם מחויבי' כלי' ואנו קיימים לפי שעכו"ם בשעה שבאי' עליהם יסורין מבעטין בהם ואינם מזכירי' שמו של הקב"ה אבל ישראל כשיסורים באים עליהם הן נכנעין ומתפללין שנאמר כוס ישועות וגו' צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא לכך נאמר אתם נצבים היום וגו' ד"א מה היום מאיר פעמים ומאפיל פעמים אף אתם כשאפילה לכם אני עתיד להאיר לכם אימתי בזמן שתהי' כולכם אגודה א' וכן אתה מוצא שאין ישראל נגאלים עד שיהי' כולם אגודה א' כו' ויש להבין הלא זה שא' שישראל מתפללין בצר להם הוא דבר שהחוש מעיד ומה צריך קרא על זה, אבל לדעתי דברים בגו ע"ד שא' המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה הכוונה להתפלל בשביל צער שלמעלה ע"ד בכל צרתם לו צר וכמ"ש אל תעש תפלתך (דייקא לצורך עצמך) קבע אלא רחמי' ותחנוני' לפני המקום ב"ה בשביל צערו והעדר כבודו ית' והנפקות' בזה שאם מתפלל בשביל עצמו כל א' וא' בונה במה לעצמו זה לפרנסה וזה לרפואה וזה לבנים וכדומ' ועז"א בתיקונים צווחין וכו' הב לנא מזונא וחיי ולא אית מאן דקרי לי' בתיובתא דיחזור שכינתא לקוב"ה כו' אלא צריך שיתאספו כולם בעצה א' ובלב א' לאביהם שבשמים לבקש רחמים שימלא רצונו להטיב לבריותיו כי מקור הטוב רוצה להטיב והעיקר לרחם על כללות ישראל למלא משאלותנו בכלל ולגאלנו למען שמו ית' שיתגדל ויתקדש בעולם ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלקי ישראל מלך וגו' וקבלתי מפי מוזלה"ה שקבל מצדיקים שא' אדוננו אלי' ז"ל פי' המאמר אין בן דוד בא עד שתכלה פרוטה מן הכיס היינו שלא יתפלל כל או"א על הפרט לצורך עצמו כ"א על הכלל כולו יצא לבקש רחמי' על גלות ישראל וגלות השכינה כביכול והיינו עד שתכל' פרוטה ר"ל הפרטיות מן כיס הלב, ועד"ז שמעתי לפרש מאמרם ז"ל אימתי בונה ירושלים ה' בזמן שנדחי ישראל יכנס הכוונה אם כאו"א מבקש בעדו ובעד ביתו הנה הנם מפוזרים במחשבותם על מה שכאו"א צריך לו והנם נדחים ורחוקים זה מזה במחשבותם ואימתי בונה ירושלי' ה' בזמן שנדחי ישראל יכנס להיות לבבם פונה אל מקום א' להתפלל על כלל ישראל ועל השכינה לסעדה ולהקימה עכ"ד (ועיימ"ש מזה בפ' וישב כנוסו וכנוס בניו הצילו ובפ' ויחי עה"פ האספו ואגידה לכם וגו') נמצא ישראל כשמתפללי' עיקר תפלתם לא עבור הנוגע לעצמם כי הם מקבלי' היסורים באהבה אך עיקר תפלת' בשביל צערו של הקב"ה כי בכל צרתם לו צר ובשביל העדר כבודו וכל חפצם שיהי' לו נ"ר בעולמו ויהי כבוד ה' לעולם וישמח ה' במעשיו וכ"כ עת נושעים מאת ה' ומצילם מכף אויביהם נאמר אז ישיר משה ובני ישראל וגו' ויאמרו לאמר אשירה לה' למען שמו ית' כי גאה גאה ולא בשביל עצמם וכמש"ל וז"ש המד' ישראל כשיסורים באים עליהם הן נכנעי' כלו' הן לעצמם נכנעים ותכו לרגליו ית' לקבל באהבה ומתפללין כמו שנא' כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא כלו' בשביל שם ה' וכבודו אקרא צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא כלו' בשביל שם ה' אקרא ולא למעני (וכל המתפלל ע"ח הוא נענה תחל' לכך א"ל משה אעפ"י שיסורים באים עליכם יש לכם עמידה) וממילא בהיות כן הנה הנם באים בלב א' ובאגודה א' לא בשביל צורך כאו"א לבדו אלא בשביל כבוד אביהם שבשמים וז"ש אתם נצבים לשון תפלה (ע"ד שאמרו אין עמידה אלא תפלה שנא' ויעמוד פנחס ויפלל) כלו' אתם נצבים עומדים ומתפללי' היום כולכם עבור הכלל לפני י"א דייקא עבור הנוגע אליו ית' לכך אתם נצבי' עומדי'