ייטב לב דברים תתסז

ולעיניך וגם הוא איננו איש אשר יבא מארץ רחוקה כ"א מארצך ואיך לא תחום ותחמול עליו ע"כ אחי אל נא תרעו זל"ז כ"א אדרבה איש את רעהו יעזורו וכו' ובזכות זה נזכה לצאת זכאי בהשפטנו וגם מדה"ד יתהפך לרחמים: וז"ש שוש אשיש בהוי' מקור הרחמים וגם תגל נפשי באלקי מדה"ד והטעם כי הלבישני בגדי ישע ר"ל הלבישני בגדי' ממה שהושעתי לחברי מעיל צדקה ר"ל מעיל מכח מצות צדקה יעטני שמהפך מדה"ד לרחמים ושלא תקשה על מה שא' הלבישני הלא אם עשיתי צדקה הלבשתי אני את עצמי עז"א כי הכל מיד ה' כדכתיב מידך נתנו לך וכפי' האלשי"ך נתון תתן עי"ש והיינו כי כארץ תוצי' צמחה וגו' שמוציאה רק מה שזורעין בתוכה והאל ית' הוא המצמיח כדכתי' מצמיח חציר לבהמה כו' וכ"כ הוי' אלקי' יצמיח צדקה כי הוא הנותן כח לעשות צדקה והוא המשפיע המעות להנותן ועז"א כי ענין הצדק' הוא תהלה נגד כל הגוים כי הם בבחי' עבדים וחסד לאומים חטאת אבל ישראל הם בנים למקום כדמוכח ממצות צדקה א"כ הצדקה הוא תהלה ממש והנה במד' הביאו הפר"ד בעת ההוא יעמוד מיכאל שרכם אמר הקב"ה אני מדבר בצדקה כו' וז"ש אם כי הכל שותקי' ולמען ירושלים לא אשקוט וגו' ר"ל שאני מדבר עד יצא כנגה צדקה שעושי' והבן וז"ש בסליחות כננת מאז תרף כו' לחוננם חנם מאוצר המנוצר יובן עפ"י דאית' בפ"ק דב"ב שא' מונבז על ענין הצדקה אני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו עי"ש ולזה יתכן לקרוא צדקה אוצר המנוצר והבן, אבל עוד כוונה עמוקה י"ל בדברי מונבז שגנזתי קאי על הנשאר לו ג"כ והוא עפימ"ש צדק' מהפכת מדה"ד לרחמי' וידוע פי' האלשי"ך אלקי' אם גם מדה"ד יהפך לרחמים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה עי"ש ולכן נותנים צדקה והוא משול לחמטין שבתוך התבואה המשמר את התבואה לבל תתקלקל כ"כ אם אינו נותן צדקה ח"ו יוכל להיות קטרוג על מה שיש לו והיינו היד שולטת בו להפסידו אבל אם נותן צדקה שנתהפך אז הכל לרחמים שוב מה שיש לו ודאי בל יחסר ממנו א"כ בהצדקה הוא נותן וגונז ההון שבידו במקום שאין היד שולטת בו ר"ל אין יד של מדה"ד שולטת בו לקטרג על עשרו ואמר עוד אבותי גנזו כו' ואני דבר שעושה פירות יובן עפ"י דברי התו"ח הובא בס' ישמח משה בפ' וישלח שצדקה יש לו פירות היינו שמחשב כמה הי' הנותן יכול להרויח מהצדקה שנתן וכן משלם לו הצדקה ופירותי' ופ"פ וה"ז כמו זריעה וז"ש זרעו לכם לצדקה עכ"ד עי"ש, והנה גדולה צדקה ששקולה ככל המצות כדאי' בפ"ק דב"ב ולזה יתכן לכנות מצות צדקה בשם דברי הברית ע"ש שהוא א' מתרי"ג מצות וכולל תרי"ב מצות גימ' בר"ות וגם ע"ש דכתיב מעשה הצדקה שלום ועי"ז כורתי' ברית ואהבה זע"ז וגם הרי באותה פרשה למעלה כתיב ענין מתנות עניים שע"ז א' השקיפה וגו' כפרש"י שגדול כח מתנות עניים כו' וע"ז אמרו ושמרתם את דברי הברי"ת וגו' למצות צדקה ואז אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם וגו' שגם מדה"ד יתהפך לרחמים למען הקים אותך היום (אפי' בזמן הגלות) לו לעם כי ע"י הצדקה מוכח שאתם קרוים בנים וליתא להטענה עבד שמכרו רבו כו' ויגאלנו בבי"א: אתם נצבים היום כולכם לפני י"א וגו' כל איש ישראל וגו' לעברך בברית וגו' למען הקים וגו', לכאור' תיבת ישראל שפת יתר ויתבאר עפמ"ש העקרי' מאמר א' פ"ג כי כללות הי"ג עקרים הם שלשה היינו מציאות השי"ת ותורה מן השמי' ושכר ועונש והמורה ע"ז על היות שלשה אלו יסוד האמונה אשר בה יגיע האדם אל הצלחתו האמיתית הוא מה שיסדו לנו אנשי כנה"ג במוסף של ר"ה מלכיות זכרונות שופרות סוד אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכונו עליכם (והוא יסוד מצו' ראשונה אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מאר"מ מבית עבדים כדאי הוא הוצאה זו שתקבלו מלכותו עליכ') זכרונו' מורה על השגח' ושכר ועונש כנזכר בנוסח הברכה אתה זוכר וגו' שופרות מורה על מתן תורה שהי' באמצעית קול שופר חזק מאוד וכן נאמר בנוסח הברכה אתה נגלית וגו' וזש"ה ה' שופטנו ה' מחוקקנו ה' מלכנו הוא יושיענו עכ"ד וכבר כתב הרמב"ם בר"פ חלק כי מי שיאמין באלו העקרים הוא נכנס בכלל ישראל אבל כשנתקלקל לאדם יסוד מאלה היסודות הרי יצא מן הכלל עי"ש: וז"ש אתם נצבים (קיימי') היום [בר"ה כדכתי' ויהי היום ואי' בזוהר דא ר"ה] כולכם לפני י"א וגו' כל איש ישראל ר"ל אם הוא בכלל ישראל ואימתי הוא בכלל עז"א לעברך בברית י"א היינו יסוד תורה מן השמים ובאלתו וגו' שבו שכר ועונש למען הקים אותך היום לו לעם והוא יהי' לך לאלקים היינו אמונת אלקי עולם וקבלת עול מלכותו סוד מצו' אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך וגו' א"כ הוא מאמין ביסודות הללו וה"ה בכלל ישראל ואז נצא נקיים ויצא זכאי בהשפטו: