ייטב לב דברים תתסה

והותירך י"א בכל מעשי ידיך בפרי בטנך וגו' כי ישוב וגו' יתבאר עפ"י דכתיב גבי אברהם כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו' ושמרו וגו' ופי' הקדמונים כי הידיעה והאהבה לאברהם לא בשביל עצמו לבד כי הלא הי' לעבודתו קץ וסוף אחר אשר נאסף כ"א מחמת שיצוה את בניו וגו' ושמרו וגו' הנה הם עובדים את השי"ת מכחו וברא כרעי' דאבו' ע"כ לא פסקה עבודתו וכאלו עודנו עומד חי לפני קונו ועובדו וכמ"ש גבי יעקב אבינו לא מת מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים וכבר פי' בספר מאור ושמש הנסתרות לי"א והנגלות לנו ולבנינו כי עיקר עבודה בתפלה ובכל מצות מעשיות כמו תפילין וציצית וכדומה הוא הכונה והעבודה שבלב להאמין ביחודו ואחדותו ואשר לו ית' הכח והממשלה כו' אמנם המעשה הוא למען ללמד אחריו לעבוד את ה' כי אם הי' העבודה בלב לבד לא הי' ניכר לזולתו ללמוד ממנו וז"ש הנסתרות (שבלב) לי"א והנגלות (במעשה) לנו ולבנינו לעשות וגו' כדי שילמדו בנינו לעשות עכ"ד וז"ש באברהם אשר יצוה את בניו וגו' ושמרו וגו' לעשות דייקא, והנה לולי תולדותיו של אדם אין לו השארה בעוה"ז כ"א מכח תולדותיו יש לו השארה כאלו עודנו עומד נשאר חי וקיים וזכרו לא יסוף מזרעו וז"ש והותירך י"א לא ע"י הכוונה והמחשבה לבד שזה לא יבינו כ"א בכל מעשה ידיך דייקא בפרי בטנך שתלמדם לשמור ולעשות כמוך כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך בשביל תולדותם הוא מה שא' באברהם כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו' אך באופן כי תשמע (אתה) בקול י"א וגו' ע"ד קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים כי תשוב אל י"א בכל לבבך ובכל נפשך אז יהי' דברים נשמעים לבניך כי דברים היוצאים מ"הל נכנסי' ללב וכמו שפי' האלשי"ך והי' הדברים האלה וגו' על לבבך אז ושננתם לבניך: כי המצוה הזאת וגו' לא נפלאת הוא ממך ולא רחוקה הוא לא בשמי' הוא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמענו אותה ונעשנה וגו' כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו, ובמדרש רבה הלכה אדם מישראל שעומד לקרות בתורה כיצד מברך כך שנו חכמי' הפותח והחותם בתורה מברך לפני' ולאחרי' וכו' ואם תאמרו שמא לרעתכם נתתי לכם את התורה לא נתתי אותה לכם אלא לטובתכם שמלאכי השרת נתאוו לה ונעלמה מהן שנאמר ונעלמה מעיני כל חי וגו' אמר להן בני ממלאכי השרת היא נפלאת אבל מכם אינה נפלאת מנין ממה שקרינו בענין כי המצו' הזאת וגו' לא נפלאת הוא ממך והוא משולל הבנה מה ס"ד לומר לרעתכם נתתי התורה: והנ"ל בזה עפ"י הידוע שיש בתורה שני חלקי' חלק המעשיי וחלק העיוני והמדע להשיג השגה אלקית ומבואר בס' העיקרי' בפתיחה בענפים שע"י חלק המעשיי יעלה ויבא ויגיע לחלק המדע והשגה בנסתרות לה' כי כל התורה שמותיו של הקב"ה והיא מדברת במעשה תחתונים ומרמזת בעליונים בסודותי' הצפוני' בה ולכן כשיעשה האדם איזה מצו' בכוונה הראוי' לה אזי יתעורר ע"י המצוה הזאת אותו כח מהשם המרומז בה ויושפע עליו שפע אלקי להשיג טעמי' וסודותי' הנעלמי' בה, ובזה מפרש שם להלן שזה שאמר דוד ויהי נועם ה' עלינו היינו נעימות השגתו ית' ומעשה ידינו כוננה עלינו לזכות למעשה ומעשה ידינו כוננהו להשיג נועם ההשגה הצפון בה עכ"ד, והיינו דאי' במד' ובגמ' בשעה שעלה משה למרום לקבל התורה אמרו מלאכי השרת מה לילוד אשה בינינו א"ל הקב"ה החזר להם תשובה וכו' תורה מה כתי' בה לא תרצח ולא תנאף ולא תגנוב כלום רציחה או ניאוף או גנבה יש בכם ויש להבין מה עלה ע"ד מלאכי השרת האם לא ידעו מה כתיב בתור' דברי' שלא שייך אליהן אלא שהם נתאוו שיתנו להם סודות התורה כי סברו שהאדם א"י לקיימה רק במעשה ולא לבא להשיג סודות' לאשר הוא ילוד אשה וקצרה השגת שכלו ע"ז השיב להם הקב"ה תורה מה כתי' בה לא תרצח וכו' ובכל אלה המצות יש סודות נעלמי' וכאשר יכבוש האדם תאותו ויצרו הרע וישמור ויזהר בהן וכיוצ' בהן עי"ז יזכה להשיג הסודות הנעלמי' בם: וז"ש תורה כי המצוה הזאת וגו' לא נפלאת הוא ממך ולא רחוקה הוא היינו הסוד הטמיר ונעלם לא בשמי' הוא לאמר מי יעלה לנו השמימ' ויקחה לנו וישמענו אותה היינו להבין לנו הסוד שבה אח"ז ונעשנה שמחלק העיון נבא לידי מעשה וכן ולא מעבר לים הוא לאמר וגו' וישמענו הסוד תחל' ואח"ז ונעשנה כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך (להבין הסוד) לעשותו ר"ל ע"י עשותו במעש' תזכה להבין נפלאו' שבתור' הצפוני' בה: והנה בגמ' שבת פ"ב ד' כ"ה איתא הדלקת נר בשבת חובה וכתבו התוס' יש שרוצי' לומר דאין לברך