ייטב לב דברים תתסד

בחכמה ואורייתא מחכמה נפקת כדכתיב ושמרתם את דברי הברית ואחריו אתם נצבים והבן: עוד אדרוש סמוכין עפ"י דאי' בגמ' יומא תשובה מירא' זדונות נעשו כשגגות דכתיב כי כשלת בעונך שמן העון שהוא במזיד נעשה כושל ושוגג, ומאהבה זדונות נעשים כזכיות וקבלנו מפי מוזלה"ה דברבים אפי' מירא' מוחל השגגות ונעשים זכיות והיינו דכתיב ארפא משובתם אוהבם נדבה, וז"ש אך הבל בני אדם וגו' במאזנים (בתשרי) לעלות המה (אל הקדושה) מהבל (בזמן שהם) יחד עכ"ד בפרשת האזינו, ואני עשיתי סמוכין לדבריו בדרוש לר"ה מהא דכתיב שובה ישראל וגו' דקשה (א') תחלה אמר לשון יחיד אח"כ אמר קחו וגו' ושובו לשון רבים ב') תחלה אמר עד ה"א ואח"כ א' אל ה' ג') אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב מה"ת לא יקח הטוב ומה צריך תפלה על זה גם להבין אומרו ונשלמה פרים שפתינו, אבל יובן עפ"י דאי' בגמ' יומא גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד דכתיב שובה ישראל עד ה' אלקיך ולא עד בכלל ופריך והא אר"י גדולה תשובה שדוחה ל"ת דכתיב ושובו אל"ו נאם ה' [משמע בלי אמצעי] כלל (עיי"ש בחידושי אגדות במהרש"א) ומשני כאן ביחיד כאן בציבור ופירשתי כאן ביחיד נשאר שוגג וצריך אמצעי בינו לבינו יתברך כמו שפירוש מוזלה"ה הפ' חטאתיכם (אפי' חטא שוגג) הסתירו פנים עצמותי) מכם כאן בצבור ולא נשאר שוגג ע"כ ושובו אלי דייקא וז"ש שובה ישראל (יחיד) עד י"א ולא עד בכלל דהא פרש"י עד לא יתעביד סניגוריא קטיגוריא והיינו מיראה עז"א הטעם כי כשלת בעונך שמהעון נשאר עכ"פ שוגג וצריך אמצעי לכך עוצו עצה קחו עמכם דברים (דברי תשובה ווידוי ברבים אז) ושובו אל ה' אליו דייקא בלי אמצעי (כי לא נשאר אפי' שוגג (וכעין זה מצאתי בכפו"ת) אמרו אליו כל תשא עון שלא ישאר ממנו כלל אפי' שוגג וקח טוב תמורתו שיתהפך העון לזכות ולמען דעת איך יש חילוק בזה בין יחיד לרבים עז"א ונשלמה פרים שפתינו ובקרבנות מצינו חילוק והבדל בין יחיד לרבים דקי"ל טומאה דחויה בציבור או הותרה משא"כ ביחיד ה"ה לענין תשובה מיראה ברבי' גם השוגג נדחה וכאמור: וז"ש כי ביום הזה (יוהכ"פ שהוא זמן אסיפה לכל) יכפר עליכם לטהר אתכם (ברבים מכל חטאתיכם אפי' משוגג ע"כ] לפני ה' [דייקא בלי אמצעי] תטהרו והנה בתשובה מיראה שנשאר שוגג הרי הוא כאלו עשה אז מבלי דעת משא"כ בתשובה מאהבה או ברבים אפי' מיראה שלא נשאר אפי' שוגג ולא עוד אלא שנהפך לזכות הרי הוא כאלו עשה אז מצוה בדעת והשכל, וז"ש ושמ"רתם וגו' ועשי"תם אותם תתקנו אותם ברבים למען תשכי"לו את כל אשר תעשון שיחשב שנעשה בהשכלה ואז אתם נצבים היום כולכ"ם (רבים) לפני י"א בלי אמצעי כלל, והנה מזה נבין כי בתשובה מיראה שנשאר שוגג וכאלו עשה בלי דעה והשכל אז תגל נפש אדם ולא הגוף כי עוד נשאר מעשה הגוף אבל אם עושה תשובה מאהבה או ברבים אז נעקר החטא לגמרי כענין שנא' יבוקש את עון ישראל ואיננו ואת חטאת יהודה ולא תמצאינה כי אסלח לאשר אשאיר היינו השוגג ממילא גם הגוף ישמח כי לא נשאר רושם מעשה הגוף כלל וז"ש בהפטרה שוש אשיש הגוף) בה' תגל נפשי באלקי כי הלבישני בגדי ישע כי העון יכונה בגד לשון בגידה ומהמצות נעשה לבוש כמו שכתוב הסירו הבגדים הצואים מעליו וגו' והלבש אותך מחלצות וז"ש כי הלבישני בגדי ישע שמן בגד העבירה הלבישני לבו"ש של מצות והיינו מעיל צדקה (של מצוה) יעטני כדכתיב וצדקה תהי' לנו כי נשמר לעשות את כל המצוה וגו' ויותר יש לדייק אומרו שוש אשיש בה' תגל נפשי באלקי, כי נודע מכח שם הוי' מגיע לאדם שמחה ואהבה כדכתיב שויתי הוי' לנגדי תמיד וגו' לכן שמ"ח לבי ומפאת שם אלקי' דין מגיע יראה כמבואר בר"ח, וז"ש וישוב אל הוי' וירחמהו ואל אלקינו (תכח יראה) כי ירבה לסלוח גם בזה וז"ש שוש אשיש (הגוף) בהוי' בתשובה מאהבה מכח שם של רחמים כי לא נשאר שום מעשה תגל נפשי באלקי בתשובה מיראה מכח שם אלקי' ועז"א כי מאהבה] הלבישני בגדי ישע שמהבגידה עשה לבוש כאמור: בד"א יש לפרש שוש אשיש וגו' עד כחתן יכהן פאר וגו' עפ"י דאי' במד' בשלח אז ישיר משה וב"י וגו' מיום שנברא עולם לא מצינו אדם שאמר שירה להקב"ה אלא ישראל כו' כיון שבאו ישראל ונקרע להם הים אמרו שירה לפני הקב"ה א' הקב"ה לאלו הייתי מצפה כו' ופי' הביל"ע כי הרגישו ז"ל על אומרו אשירה לה' כי גאה גאה ע"ז השיבו כי תכלית כוונת ישראל בשירה הזאת לא למענם בשביל החסד שעשה עמהם להוציאם לחירות ולהצילם אלא עיקר שירתם הי' למה שנוגע אליו ית"ש בהתפרסם גדולתו וכבודו מלא עולם ע"י קריעת י"ס וז"ש אשירה לה' לשם ה' כי גאה ה' גאה