ייטב לב דברים תתס

למען תדעו וגומר אתם נצבים היום כולכם וגו' למען הקים אותך היום לו לעם והוא יהי' לך לאלקים וגו' ולא אתכם לבדכם וגו': והנ"ל בזה הוא עפימ"ש בפ"ק דקידושין כי העולם נידון אחר רובו בין לזכות או לחוב עי"ש ותורת חסד על לשוני להמליץ בעד ישראל לשות עצות להטות אחרי רבים לזכות ולא תהי' רבים לרעות, והוא עפ"י הידוע שא' משה באיזה זכות אוציא את ישראל ממצרים וא"ל ה' בהוציאך וגו' תעבדון וגו' בזכות שעתידין לקבל את התורה ולכאורה קשה הא כתיב בישמעאל כי שמע וגו' באשר הוא שם א' הקב"ה איני דן את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה וכן מצינו בישראל גופי' בהיותם במצרים כתיב ואת צעקתם שמעתי וגו' כי ידעתי את מכאוביו ובמד' אעפ"י שיודע אני שעתידין להכאיבני במדבר וכו' ותי' הפר"ד שכך מדתו של הקב"ה מטה כלפי חסד מצרף טוב העתיד ולא רע העתיד והכי אי' במד' בשעה שצופה שעתידין לחטוא אינו מעניש אותן דכתי' וירא און ולא יתבונן ועפי"ז מפרש הפר"ד המד' לא הביט און ביעקב שאינו מסתכל בעבירות שבהן אלא במצו' שנא' י' אלהיו עמו וראי' לזה אל מוציאם ממצרים ע"כ מפני כי טוב העתיד חזי לאצטרופי ולא הרע עכ"ד, ולא עוד אלא אפי' זכות דורותיו העתידי' עומד לו לאדם כדמצינו במד' סוף בראשית מניין לראשונים בזכות אחרונים שנאמר ונח מצא חן בזכות אלה תולדות נח וכתיב כה א' ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם ואחז"ל יעקב פדה את אברהם שאברהם ניצול בזכות יעקב וביתו שבטי ישורון העתידין לצאת ממנו וכבר כתב מהר"ל מפראג דהיינו דכתיב ויאמר ה' אל אברם ולא כתב תחל' שהי' צדיק כמו שנאמר בנח איש צדיק וגו' אח"כ ויאמר ה' לנח לומר כי לא בזכות עצמו של אברהם נגלה עליו כי אהבה שהוא תלוי' בדבר בטל דבר בטלה אהבה אלא בשביל ואעשך לגוי גדול כלו' בשביל ישראל שנא' עליהם מי גוי גדול וגו' העתידין לצאת ממנו עכ"ד ולפי"ז דטוב העתיד של האדם ודורותיו מצטרף לזכות ולא הרע וממילא איכא רובא זכיות ונצא זכאי בהשפטנו ועי' בס' ייטב פנים במאמר אבני זכרון דרוש י"א הארכתי בזה: והן הדברים הנאמרים כאן אתם ראיתם את כל אשר עשה ה' לעיניכם בארמ"צ וגו' (אם כי) ולא נתן ה' לכם לב לדעת וגו' (פרש"י להכיר חסדי ה' ולדבק בו) עד היום הזה עי' פרש"י גם ואולך אתכם ארבעים שנה וגו' ע"כ כל זה למען תדעו לעתיד פי' בשביל שתדעו כי אני ה' אלהיכם, מזה תבינו כי אתם נצבים (בקומה זקופה) היום (דא ר"ה) כולכם לפני ה' אלהיכם ראשיכם וגו' כל איש ישראל וגו' אפי' אין עתה בידו זכות למען הקים אותך היום לו לעם (בשביל) והוא יהי' לך (אח"ז) לאלהים וגו' כי תקבלו עול אלהים עליכם בימי' הבאים, ולא אתכם לבדכם כלו' לא בשביל זכות עצמכם לבד אנכי כורת את הברית הזאת וגו' (אתכם) כי את אשר ישנו פה וגו' ואת אשר איננו פה עמנו היום כלו' עם כל זכות העתיד שמצטרף לזכותכם ועם זה יש לפרש מה שא' להלן בפ' נצבים כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך כי תשמע בקול י"א לשמור מצותיו וגו' ולכאורה ל"ל הדמיון הזה ומה קמ"ל ולמ"ש הכי קאמר כי ידוע אפי אם הולך בדרכיו ית' אין להיות צדיק בעיניו כדכתיב אל תאמר בצדקתי הביאני ולזה א' אפי' אין אתה בעיניך צדיק עכ"ז ישוב ה' לשוש עליך לטוב כלו' בשביל טוב העתיד לבוא ממך או מזרעך כאשר שש על אבותיך לא בזכות עצמם כ"א בשביל כי תשמע אתה בקול ה' אלהיך וגו' כלו' בשביל כללות ישראל העתידין לשמוע בקול י"א כ"כ ישוש עליך בשביל טוב העתיד: ע"י אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלהיכם וגו' כי עיקר מצות שופר של ר"ה הוא להחריד הלב ולעורר ישנים משנתם ויקבלו כולם עול מלכות שמי' לשמור ולעשות ומחשבה טובה הקב"ה מצרף למעשה, והטעם כתב ז' מהרש"א משום דכל ישראל יש להם חזקת כשרות אמנם הנועמ"ג כתב למ"ש הרמב"ם דדוקא בא"י יש לכל אדם חזקת כשרות אבל בחו"ל אין לוקחין יין וכדומה אלא מאדם שהוחזק בכשרות והכי קיי"ל ביו"ד סוף סי' ס"ה, א"כ בחו"ל מחשבה טובה אינה כמעשה עכ"ד, ואמנם אני אומר כי לא ניחא למארייהו דלימרו הכי א"ו גם בחו"ל מחשבה טובה שבשעת תק"ש כמעשה דע"כ לא כתב רבינו הרמב"ם דבחו"ל אין לאדם חזקת כשרות אלא בהולך בשוקא ובבראי ולדבר עם חברו אבל מה שמקבל עליו לטוב בביהכנ"ס או בבהמ"ד אז יש לו חזקת כשרות כמו בהיותנו בא"י והטעם עפי"מ שכתב מהרש"א פ"ק דברכות וכ"כ הרמ"ע בעש"מ אהא דאי' התם איכא סבי בבבל תמה למען ירבו ימיכם על האדמה כתיב כיון דחזא דמקדמי ומחשכי לבי' כנישתא א' היינו דאהני