ייטב לב דברים תתנז

תוכל לקיים מצות שבלב כי יצו ה' אתך את הברכה באסמיך בלב הסמוי מהעין ובכל משלח ידיך וכמש"ל וברכך בארץ וגו' דייקא שסגולת א"י לעורר הלב כמבואר להלן וזה ענין שני פתחים פתח הפה ופתח הלב כמאמרנו יפתח לבנו כו' וז"ש המד' אל תעמוד על הפתח החיצון הוא פתיחת הפה כ"א הוי מתכוון (בכוונת הלב) לכנס דלת לפנים מדלת היינו דלת הלב, וז"ש בגמ' יכנס שני פתחים ופריך ב' ס"ד כלו' מה נ"מ ומה מרמז ועז"א שיעור ב' פתחים ופירשו המפורשים שישהה שיעור ב' פתחים כדי שיכוון בלב והס"ד והמסקנא עולים כא' והגמ' והמד' והירושלמי הוב' ברא"ש צדקו יחדיו, וז"ש להלן פ' האזינו שימו לבבכם לכל הדברים וגו' כלו' העיקר לעבוד בלב כי הוא חייכם כלו' הלב הוא חייכם וצריך לעבדו עם כל חיותו של אדם ובדבר הזה כלו' עבודת הלב תאריכו ימים כי עבודת הלב היא תמידי' ויהי' לו כל ימיו ושעותיו ורגעיו ויהי' ימיו ארוכים (משא"כ ע"י מצות מעשיות שא"א בכ"ע וימיו קצרי' וכמ"ש שם במקומו) וז"ש על האדמה וגו' שסגולתה של א"י להחכים ולעורר הלב [ע"ד שפי' מוזלה"ה נכספה וגם כלתה נפשי לחצרו' ה' [כי אז] לב"י ובשר"י ירננו אל אל חי כלו' עם כל חיותו עכ"ד] והטע' כי שם משכן כבודו ית' צור לבבי כי הוא חיות של כל העולמות כמו הלב באדם ומקרא מלא הוא והי' עיני ולבי שם כל הימים ע"כ מצא מין את מינו לב האדם ומעורו, ובזה נ"ל לפרש הא דאי' בגמ' ברכות דף ח' איכא סבי בבבל תמה למען ירבו ימיכם על האדמה כתיב כיון דחזא דמקדמי ומחשכי לבי' כנישתא א' היינו דאהני להו והוא תמוה דאכתי קשה הא על האדמה כתיב ותי' ז' מהרש"א והעש"מ עפ"י מאחז"ל עתידי' בתי כנסיית וב"מ שבח"ל שיקבעו בא"י א"כ יש להם דין א"י עיי"ש וזה פי' הכתוב שמחתי באומרים לי בית ה' נלך היינו ביהכנ"ס וביהמ"ד כי בהיותנו שם עומדות הי' רגלינו בשעריך ירושלים היינו א"י המכונה בית שער של ירושלים (כי) ירושלי' הבנוי' לעתיד] כעיר שחברה לה יחדיו כל בתי כנסיות ובמ"ד לתפילה א"כ יש להם דין ארץ ישראל, ולדרכנו נוסיף ביאור מאמרם איכא סבי בבבל כלו' בחי' זקן בא בימים שעובדים את ה' בכ"ע וימיהם ארוכים תמה וכו' הא על האדמה כתיב כיון דחזא דמקדמי ומחשכי לבי' כנישת' כלו' שהקב"ה מצוי בביהכנ"ס כדכתיב אלקי' נצב בעדת אל כדאי' פ"ק דברכות וכיון שצור לבבי שם מוצא מין את מינו וניער הלב של האדם ועבודת הלב תמידי בלי הפסק לכך ימיהם ארוכים וז"ש מה קרא דכתיב אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי וכתי' בתרי' כי מוצאי מצא חיים ר"ל דלתותי היינו של הפה והלב והיינו דאסמיך לי' לעולם יכנס אדם לביהכ"נ דרך ב' פתחי' ומפרש שיעור ב' פתחים וכמו שפירשתי למעלה והבן, וז"ס תק"ש הבל הלב גנוחי וילולי ובמוצאי יוהכ"פ חוזרין ותוקעין ע"ד שא' מחזירין מענינו של שטר בשיטה אחרונה וזה קיומו) ואומרים "לשנה "הבאה "בירושלים ר"ת הלב כלו' כי שם יתעורר הלב לעבדו באמת כן יזכנו ה' במהרה: ובעמדי להוכיח במוסר שלא לשוח שיחת חולין בבית הכנסת עניתי ואמרתי לפרש הגמ' לעול' יכנס כו' שיעור שני פתחים ע"ד שפי' הבל"ע רוממת אל בגרונם וחרב פיפיות בידם דאי' בירושלמי א' ר"ל אלו הוינא על טורא דסיני הוי בעינא תרי פומא חד למלעי באורייתא וחד למילי דעלמא וזש"ה אם שהי' צריכי' שתי פיות הנה בטוב הנהגתם חרב פיפיות בידם פי' ברשותם כי החרב של הדיבור תשמש לשתי פיות ולא יבלבלו בתערובות נקלה ונכבד רק את הכל יעשו יפה בעתו כי ידברו בעניני עוה"ז עדר לבדו ובדברי השלימות לבדו עכ"ד, ועד"ז אמר הנה שתחתיך למורג חרוץ חדש בעל פיפיות ע"כ תדוש הרים וגו' והבן, וז"ש לעולם יכנס אדם דרך שני פתחים היינו שני פתחי פיות ופריך ב' פתחים ס"ד אלא אימא שיעור שני פתחים שהכוונה עת יכנס לביהכנ"ס להתפלל ישער בדעתו כאלו הי' לו שתי פיות פתוחות א' למילי דעלמא וא' לד"ת וידמה בעיניו כאלו הניח הפה הפתוח לצורכי העולם מבחוץ ועתה פיו פתוח רק לתפלה ולא ישיח בו שים שיחה בטלה בעודנו עומד לפני ה' וכאלו הוא פה חדש ומיוחד לתפלה וכמבואר בזוהר גודל חומר עון מאן דמשתעי בבי' כנישתא כו', ועפי"ז אמרתי דרך אסמכתא בעלמא אהא דקא' איכא סבי בבבל כו' כיון דחזא דמקדמי ומחשכי כו' והוא עפימ"ש בגמ' חמרא וחיי לפום רבנן ושמעתי ממוזל"ה פי' הדבר בשם גאון ספרדי כי עה"פ ויהי האדם לנפש חי' תרגומו לרוח ממללא הרי נפש האדם הוא כח המדבר ובכל דיבור שמוציא מפיו כח החיוני נתמעט וכדכתיב נפשי יצאה בדברו אך זה בדברי עוה"ז אבל בדברי תורה כתיב תורת ה' תמימה משיבת נפש וטל תורה מחייהו, והנה איתא בגמ' אגברו חמרא לדרדקי כי היכי דלימרו מילי' הרי שתיית היין מעורר כח הדיבור לדבר הרבה אשר ע"כ המוני עם השותים