ייטב לב דברים תתנו

כתב הרמ"א שויתי הוי' כו' ומיד בא לידי יראה וכ"כ מקרא מפורש ויראו העם את הוי' ליראה את הוי' אשה יראת הוי' כו' ואיך בא משם הוי' בחי' יראה, אבל הענין מבואר בזוהר בשלח דף נ"א ונ"ב בענין שם ע"ב ישר הפוך וישר קב"ה שלים תדיר בהאי גוונא ובהאי גוונא אבל לא אתחזי אלא בנהירו דאפין אינון חכימין אמרין מלכא שלים הוא אע"ג דאנפוי נהירין דינא אתכסי' בגווי' בג"כ בעי לאסתמרא מני' אר"י מהכא אני הוי' לא שניתי לא פליגנא (נ"א לא דליגנא) לאתר אחרא בי אתכלל כולא הני תרי גווני כו' עיי"ש במקד"מ ובעט"צ מ"ש בזה: ול"נ ביאור הדבר כי בכל השמות של הוי' יש בהעלם דין כדכתיב דעו כי הוי' הוא האלקי' ומבואר בספה"ק כי הוי' עולה כ"ו המורה על רחמים והמילוי של כ"ף ו"ו הנעלם עולה פ"ו מנין אלקי' וכ"כ בשמו' במילואן הנה בשם ע"ב בבחי' ישר הפוך וישר אתכליל בו חסד ודין כמ"ש הזוהר בפירוש וכ"כ שם ס"ג בינה הוי' בניקוד אלקים ומינה דינין מתערין ושם מ"ה במלואו מ"ם ה"א עולה פ"ו וכ"כ נוסיף ונאמר בשם ב"ן עפ"י מ"ש בלקו"ת פ' וירא שם ב"ן הוא ב"פ יהוי' לגד זכר ונקבה הוי' אחד לזכר והוי' אחד לנקבה וכאשר מתחברים אלו ב' שמות נעשה הוי' של מילוי ההין הפשוט הוא הוי' והמילוי ו"ד הו"ה עולה הוי' עכ"ל וידוע כי כל מילוי הוא דין הרי יש בשם ב"ן ג"כ הוי' הפשוט זכר רחמי' והמילוי נוק' דין וז"ש אני הוי' לא שניתי לא פליגנא (או לא דליגנא) לאתר אחרא כ"א ב"י (בכל הוי') אתכלל תרי גווני חסד ודין כאמור, וז"ש שויתי הוי' לנגדי תמיד כי דינא אתכסי' בגוי' אם כי הוא מימיני (מתנהג עמי בבחי' חסד) בל אמוט ע"כ מיד יגיע אליו היראה והפחד מכח מה דאתכסי' בגוי' ודוד שפיר אמר לכן שמח לבי מכח הוי' הנגלה המורה על רחמים ושניהם צדקו יחדיו (ועיימ"ש בזה פ' ויצא עה"פ ויחלום וגו') וז"ש הריעו לה' (בתרועת שופר) כל הארץ ישראל הנקראי' ארץ חפץ ועכ"ז עבדו את הוי' בשמחה והגם כי השופר מחריד ומעציב גנוחי גנח ילולי יליל עז"א בואו לפניו ברננה בבחי' רנה שם משותף לשניהן לזמרה וליללה כדכתיב קומי רוני בלילה וגו' ושמא תאמר איך יבאו יחד יראה ושמחה עז"א דעו כי הוי' הוא האלקים בו אתכליל תרי גווני חסד ודין והדבק במדותיו לאכללא יחד יראה ושמחה ע"ד שכתב העיקרים וכמ"ש בזוהר ויקרא והנה ידוע כי השס"ה ל"ת מסטרא דגבורה ורמ"ח עשין מסטרא דחסד ותכליתן למען ע"י קיומן יבא האדם לידי אהבה ויראה כדכתיב מה י"א שואל מעמך כ"א לירא ו' ולאהבה אותו וגו' וז"ש והי' אם שמוע תשמע בקול הוי' "אלקיך לשמור לעשות וגו' שמהן בא בחי' אהבה ויראה מכח הוי' שבו באתכסי' אלקי' עז"א המד' זש"ה אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי לשמור מזוזות פתחי כי א' חז"ל לעולם יכנס אדם לביהכ"נ שיעור שני פתחים ומבואר בזוהר פ' ויקרא הנ"ל דהיינו חסד ודין פתחין דעלמא וזה עצמו כוונת המד' כשאתה נכנס לביהכנ"ס אל תעמוד על פתח החיצון הוא יראה כ"א הוי מתכוון בכוונת הלב לכנס דלת לפנים מדלת היינו לבחי' אהבה ושמחה שהוא הדלת הפנימי וזה פי' התנחומא הה"ד לריח שמניך טובי' לראשונים ריח מצוה נתתי להם כשעמדנו על הר סיני נתן לנו כאדם שמערה מחביות כלו' לזכות אותנו לבא לידי אהבה ויראה מקול י"א וז"ש שמן תורק שמך לשון זיין הכוונה כשמריק המלואים מהשם הוא בחי' דין וכלי זיין והשם גופי' רחמים נמצא הכל כלול בו וא"כ הפשוט והדרש של תורק בקנה א' עולה כאמור, וז"ס תק"ש כלול אשא מיא רוחא לעורר הלב לעבוד את ה' בבחי' קו האמצעי ת"ת מדתו של יעקב איש תם יושב אהלי' פחד וחסד כידוע, וז"ש תקעו בחדש שופר המחריד] בכסה בשביל מה דאתכסי' ליום חגנו אם כי אנפוי דמלכא נהירין עז"א כי חק לישראל הוא משפט וגו' ולכך נקרא תרועה מלשון התחברות וריעות לחבר יחד יראה ואהבה ושמחה ומה"ט נדמה לבחי' אור דמשתמע לתרי אפי אור יממא ואור אורתא וידוע כי יממא ואורתא מרמזי' לחסד וגבורה יראה ואהבה וז"ש אשרי העם יודעי תרועה המחריד ומפחיד הוי' באו"ר פניך דייקא] יהלכון המפחיד מאתכסי' ומעורר שמחה מהנגלה בבחי' אור דמשתמע לתרי אפי שהם מפחדים ושמחים כי הרי בשמך יגילון כל היום דא ר"ה הנקרא היום והבן: ע"י המד' הנ"ל ע"ד שכתבתי למעלה על אומרו והי' אם שמוע תשמע וגו' לשמור לעשות היינו במחשבה שבלב ובמעשה ועקימת שפתי' הוי מעשה והעיקר הוא עבודה שבלב כי מצות מעשיות א"א לקיים בכל עת אבל מצות התלויות בלב הן תמידית לחשוב ולהרהר בהן תמיד כמבואר בהקדמת החינוך עיי"ש וז"ש והי' אם שמוע תשמע כפל במחשבה ובמעשה וגו' אז ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה וגו' כי גם בהיותך בחוץ ע"פ השדה