ייטב לב דברים תתנה

תזכור כחסדך זכור לי "אתה גרמת לי אותן החטאים למען טובך ה' (כי) טוב וישר ה' ע"כ יורה חטאים בדרך (כלו' יורה לאדם שיחטא מה שאינו ראוי לו למען) ידרך ענוים במשפט וילמד ענוים דרכו למאוס ברע ולהיות בוחר בטוב ואלו לא חטא לא הי' מצליח בתוכחתו, נמצא הי' החטא שחטאתי סבה לקרב בני אדם לתשובה ע"כ מהראוי לזכור אותי לטובה ותחשב לי לצדקה וזכות כנאמר לאברהם וז"ש דוד הסתר פניך מחטאי וכל עונותי מחה וגו' השיבה לי (עליהם) ששון ישעך וגו' כי ע"י שחטאתי אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישיבו לא אמר וחוטאים אליך ישיבו אלא וחטאים כלו' וחטאים שעשיתי המה אליך ישיבו את הפושעים וע"כ הצילנו מדמים אלהים ולפי ב' הפירושים האלו יאמר ברוך אתה בבואך (אל הקודש) וברוך אתה בצאתך (מהקודש בזמן שחטאת כי) יתן ה' את אויביך הקמי' עליך (הם יצרי מעללי איש נגעי בני אדם) נגפים לפניך וגו' (ואח"כ) יצו ה' אתך (כלו' עמך) את הברכה באסמיך ובכל משלח ידך לזולתך להוכיחן ושילמדו ממך דרכי התשובה וכדאי' במד' אף אתה סימן ברכה לעולם היינו לאנשי עולם וכדאי' במד' לך והי' ברכה קרי בי' בריכה מה בריכה מטהרת טמאים אף אתה מקרב רחוקים ומטהר טמאים: ע"י עפימ"ש גדולה עבירה לשמה ואיתא בספרים כי סגולת עבירה לשמה להפיל שונאי ישראל (עיין מ"ש מזה בארוכה בפ' ויקרא) וז"ש ברוך אתה בבואך (אל הקודש) וברוך אתה בצאתך מן הקודש כי תקיים בכל דרכיך דעהו אפי' לדבר עבירה וכוונתך לשם ה' ועי"ז יתן ה' את אויביך וגו' נגפים לפניך כמשמעו והבן: מד' רבה פרשה זו מי שעונה אמן בעוה"ז זוכה לענות אמן לעת"ל ד"א מי שנכנס לבהכנ"ס בעוה"ז זוכה לכנס לבהכנ"ס לעת"ל שנאמר אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה. יש לפרש עפי"מ ששמעתי מפי מחו' הרב הקדוש מהר"א זלה"ה מדזוקאב לפרש מה שא' אמן סלה כי אמ"ן עולה צ"א יחוד הו"י' אדנ"י ולעתיד יה"י' ה' אחד ושמו אחד שיתעלה הוא"ו לבחי' יו"ד והיינו "יהי' וא"כ "יהי' "אד' עולה צ"ה וז"ש שיהי' הזווג עולה יפ"ה גי' "יהי' "אד' והיינו אמ"ן בזמן הגלות ולעתיד עולה סל"ה עכ"ד וז"ש תחל' שיזכה לענות אמ"ן לעתיד יחוד הו"י' "אד' ועז"א ד"א שיזכה לכנס לביהכנ"ס לעת"ל שנאמר אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך (יותר מאשר מקדם) סל"ה כי "יהי "אד' עולה סל"ה והבן: עוד שם והי' אם שמוע תשמע וגו' זש"ה אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי כו' אל תעמוד על פתח החיצון אלא הוי מתכוון לכנס דלת לפנים מדלת יש להבין הסמיכות לכאן גם דהיל"ל תכנס דלת לפני' כו' מה הלשון הוי מתכוון לכנס, ובתנתומא והי' אם שמוע תשמע זש"ה לריח שמניך טובים כו' שמן תורק שמיך לשון זיין שנא' וירק את חניכיו ויש להבין ע"מ הוציאו מפשוטו גם לפרש הפ' הריעו לה' כל הארץ עבדו את ה' בשמחה וגו' ולתרץ קושי' הזוהר ייקרא ד' ח' מאן דחטי קמי' מארי' ותב לגבי' במרירו ועציבו האיך אוקים שמחה ורננה הא לא אשתכחו גבי' עיי"ש מה שתירץ וכ"כ יש להבין ביום הגדול והנורא ר"ה ידוע כי תק"ש מחריד הלב וכדכתיב אם יתקע וגו' ועם לא יחרדו ומעורר ישנים לשוב במרירות הלב על העבר ואיך כתיב בי' אכלו משמנים וגו' כי חדות ה' היא מעוזכם ואמנם כבר עמד העקרים פ' ל"ב מ"ג על חקירה זו וז"ל לאשר ידוע כי שלימות העבודה ראוי שתהי' ביראה המחריד הלב ומעציבו ואיך אפשר שתהי' בשמחה עם היותר הפכי' ותירץ כי כשיעשה האדם פעולתו כראוי יורה על שלימות כחו וכן הנפש בהיותה יראה וחרדה מפחד ה' יורה זה על בריאותה ושלימות שכלה וכשימצא האדם בנפשו מדרגה זו ראוי לו שיהי' שש ושמח ביראה ההוא לפי שזה יורה על בריאתו וז"ש עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה ע"י הרעדה עכ"ד, וכ"כ נאמר כיון שירא וחרד מקול השופר ומאימת הדין ושב ומתחרט על העבר זה יורה על שלימות שכלו מעתה ראוי לו לשמוח, וז"ש כי חדות ה' היא מעוזכם מחמת מעוזכם ובריאתכם וממילא מתורץ קושי' הזוהר וז"ש בהפטרה אז תראי ונהרת ופחד ורחב לבבך ועם זה נבין מ"ש בהג"הת רמ"א באו"ח ס"א והוא מהתורה שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול כו' וכשישים האדם אל לבו כו' מיד יגיע אליו היראה והפחד והרי דוד המע"ה אמר שויתי ה' וגו' לכן שמח לבי ולמ"ש דא ודא אחת הוא דע"י היראה שמח לבו מכח שיורה על שלימות בריאותו אבל אכתי יש להבין דמשמעות הקרא שויתי הוי' וגו' לכן שמח לבי משמע דמכח שם הוי' המורה רחמים בא אהבה ושמחה וכ"כ הראשית חכמה והשכל גוזר, ומשם אד' ואלהים המורה דין בא יראה ואיך