ייטב לב דברים תתנג

כך ישרא' וכו' יש להבין מה בעי בזה וגם מה רבותי' דישרא' שא"י להתערב והוצרך לראי' מקרא ואבדיל, עוד במד' להלן ויקרא משה אל כל ישראל זש"ה בני אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך א' הקב"ה אתם צופנים לי תורה ומצות בעוה"ז אני צופן לכם שכר טוב לעוה"ב שנא' מה רב טובך אשר צפנת כו' יש להבין הקרא גופי' אומרו תצפו"ן גם המד' צופני' לי כו': ונ"ל ביאור הדברים עפי"מ שביארתי לעיל פ' אחרי הפסוק והייתם לי קדושים וגו' ואבדיל אתכם וגו' ע"ד שפרש"י שם עה"פ והבדלתם כי ענין הבדלה היינו במה שאינו אלא משהו כ"כ מה שא' ואבדיל כו' אצ"ל בענין שישראל עושים מצות ומעש"ט ונשמרים מעבירות כי בזה כבר מובדלי' וניכרים אלא בא להזהיר והייתם לי קדושים להתקדש בכל מעשיו ותנועותיו באכילה ושתי' ומשגל ומו"מ שיהי' לרצון לפני ה' תמיד ועד"ז פי' אבא מארי זלה"ה והי' במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם היינו בעת עסקם בעניני עוה"ז שנראים דומים בזה למעשה העמים זולתם יאמר להם בני אל חי כי לבם וכוונתם בכ"ע לשם ה' וז"ש והייתם לי קדושי' וגו' לפרוש ממותרות כ"א להנות די סיפוק לצורך עבודה ובזה ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי לשמי שזה צריך הבדלה כי אין בין זה לזה אלא משהו הוא הכוונה לשם ה' וז"ש לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ובגלוי היינו הן בתורה ותפלה שהוא עבודה נגלית הן בעניני עוה"ז יהי' כוונתו בסתר לשם ה' וז"ש כאן והי' אם שמוע תשמע וגו' כלו' בגלוי ובסתר ונתנך ה"א עליון על כל גויי הארץ ובאו עליך כל הברכות האלה ברכת עוה"ז] והשיגוך כי תשמע [בעסקך בהן] בקול ה"א וע"ד שא' הנה"ג בה"ן מנהג ד"א וכמבואר למעלה פ' תצא [עה"פ כי יקרא] וז"ש המד' הה"ד לריח שמניך טובים מה השמן א"י להתערב במשקין אחרים כך ישראל אין יכולים להתערב באו"ה היינו אפי' בעת שעוסקי' בעניני עוה"ז באכילה ושתי' ומו"מ שנראה כמתערבין עמהם עכ"ז לא ראי זה כראי זה שנאמר ואבדיל אתכם מן העמי' להיות לי לשמי וז"ש ד"א מה השמן אפי' נתנו בכמה משקין נעשה עליון על כולם כך ישראל שנא' ונתנך ה"א עליון על כל גויי הארץ אפי' בשעה שאתה עוסק בהן ועמהן במו"מ אתה עליון עליהם ובאו עליך כל הברכות [של עוה"ז] והשיגוך כי תשמע בהיותך עוסק בהן] בקול ה"א כי יהי' כל מעשיך לש"ש וז"ש המד' תנחומ' להלן אם שמוע תשמע כל מי ששומע בקול תורה בעוה"ז ר"ל אפי' בעת עסקו בעניני עוה"ז הנהגתו עפ"י דת התורה ולשם ה' זוכה לשמוע בקול שכתוב בו קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה כלו' אם שהוא ענין גשמי הוא קול ששון ושמחה של מצוה כי הוא מצוה ראשונה שבתורה וז"ש ויקרא משה וגו' ויאמר אליהם וגו' לא בלי שלמותיכם וגו' לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם דקשה הכי לא אכלו לחם כו' הלא בהדי' כתיב אוכל בכסף תשברני וגו' ואחז"ל שהי' תגרי או"ה מביאין להם וכבר עמד ע"ז הרמב"ן ז"ל ונלחץ בזה, אלא הוא הדבר אשר דברנו שהי' משה מוכיחן ולא נתן ה' לכם לב לדעת וגו' ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר ועכ"ז לא בלו שלמותיכם הוא לבוש הגוף הגשמי מעליכם כ"כ ונעלך וגו' כי הרי לחם לא אכלתם ומים לא שתיתם [בכוונה] למען תדעו כי אני ה' אלקיכם שזה תכלית עבודת האדם כדכתיב דע את אלקי אביך וגו' כי אם אכלתם ושתיתם רק להנאתכם וזה שגמר אומר ושמרתם את דברי הברית הזאת (דברי תורה הקרוי' ברית) ועשיתם אותם למען תשכילו את כל אשר תעשון שכל אשר תעשון יהי' בשכל וחכמה ידי' עסקניות ומחשבות חכמניות כי ידוע תדעו אתם נצבים היום בעוה"ז כלכם לפני ה' אלקיכם בכ"ע ובכל שעה ע"ד שויתי ה' לנגדי תמיד וכמבו' במורה ובדברי ז' הרמ"א בהג"ה באו"ח סי' א' כשישים האדם אל לבו שהמלך מה"מ הקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו מיד יגיע אליו היראה והכנעה והפחד ובושתו ממנו תמיד וזאת תכלית עבודת האדם לזכור את ה' בכל עת בשבתו בביתו בלכתו בדרך בשכבו ובקומו ע"ד שפי' הספרי' שזה שא' דהמע"ה אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אבא באוהל ביתי אם אעלה על ערש יצועי אם אתן שנת לעיני וגו' עד אמצא (בכ"ז) מקום לה' לשם ה' וזה עבודה מסותרת בסתר המחשבה וגלוי רק לפני ה' החוקר לב: וז"ש המד' זש"ה בני אם תקח אמרי ירצה אם תלמוד תורה ע"ד דכתי' כי לקח טוב וכדכתיב להלן כמטר לקחי עיי"ש ברש"י אבל לא סגי בהכי בלבד כ"א ומצותי תצפון אתך כלו' אפי' בהיותך עוסק בעניני עוה"ז תצפון מצותי להתכוון בם לשם ה', א' הקב"ה אתם צופנים ל"י תורה ומצות בעוה"ז היינו בעת שאתם עוסקים בעניני עולם הזה תתנהגו עפ"י דת התורה והמצות הצפון בלב אני צופן לכם שכר טוב לעולם הבא שנאמר מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך (הוא דבר המסור ללב) פעלת לחוסים בך (אפי' בעת שהם) נגד ב"א