ייטב לב דברים תתנב

שבודאי לא יעשנה וכ"כ באו"ה אוקי אחזקתי' כי מקורו רע לכך מחשבה רעה כמעשה וכ"כ בישראל בענין ע"ז כיון שאז חלף הלך לו חזקת כשרות ויצא מכלל ישראל מחשבתו הרעה תצטרף למעשה ולא לטובה עכ"ד ז"ל, וז"ש היום הזה היינו בכ"י שהאדם עומד בו ה"א מצוך לעשות את החוקים וגו' ושמא תא' איך אפשר עז"א ושמרת (הל"ת) ועשית אותם (העשין) בכל לבבך ובכל נפשך כי הקבלה בלב ונפש ורצון כמעשה יחשב באופן את ה' האמרת היום (בכ"י) להיות לך לאלקים וגו' לקבל עליך אלקותו ולשמור חוקיו וגו' ולשמוע בקולו שמיעה לשון קבלה בלב) וממילא וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה וגו' ולשמור כל מצותיו כולן ממש ע"י המחשבה ולתתך עליון על כל הגוים וגו' לתהלה לשם וגו' דבישראל מחשבה טובה כמעשה משא"כ באו"ה ואמר הטעם ע"ז ולהיותך עם קדוש וגו' ע"כ אוקי אחזקת כשרות וז"ש להלן הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם לה' אלקיך לקבל אלקותו ממילא ושמעת בקול ה"א (ע"י השמיעה וקבלה בלב) ועשית מעלה עליך כמעשה: וז"ש כאן והי' אם שמע תשמע כפל א'] בקול ה' אלקיך שתי' ששמענו מפי הגבורה קבלת אלקותו ית' (ב') לשמור לעשו' את כל מצותיו אשר אנכי [דייקא[ מצוך היום התרי"א שמפי משה ונתנך ה' אלקיך עליון על כל גויי הארץ ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך כי תשמע בקול י"א דלכאורה שפת יתר הוא אלא ר"ל כי תקבל בלב בלבד אז מחשבה כמעשה כי מאחר שאתה מאמין באלקותו ית' אוקי אחזקת כשרות וז"ש יצו ה' אתך את הברכה באסמיך בשביל המחשבה שהוא דבר הסמוי מן העין (כמו שפירשו חז"ל) ובכל משלח ידיך וגו' (בשביל המעשה ועז"א הטעם כי) יקימך ה' לו לעם קדוש כלו' יקימך על חזקת קדוש ע"כ המחשבה כמעשה: א"י עפימ"ש החוה"ל כי עיקר עבודה הוא הצפונה בלב הבא מהכרת השכל שהוא כפלי' ממה שנראה על האברי' עוד זאת כי הלא המצות התורה (המעשיות) יש תכלית למספרן תרי"ג אך מצות השכל (שבלב) כמעט שאין להם תכלית כי בכ"י יוסיף דעת את בוראו ביתר שאת ויתר עוז מלכותו וממשלתו ויוסיף להכנע מפניו עוד זאת כי העבודה שהוא מהכרת השכל ומצפוני הלב בטוח הוא כי הוא תקוע בעבודתו כיתד נאמן בל ימוט לעולם עי"ש, ובזה פירשתי מאמרם כל שחכמתו מרובה ממעשיו כלו' שחכמתו נובע מכח מעשיו שהלב נמשך אחר המעשה ולולי המעשה לא הי' משיג בחכמתו זה דומה לאילן כו' והרוח בא ועוקרתו אבל מי שמעשיו מרובין [זה נובע] מחכמתו ושכלו דומה לאילן שענפיו מועטין כי למעשיו יש תכלית ושרשיו מרובין היינו חכמתו שאין תכלית להכרת השכל לכך אפי' כל הרוחות שבעולם אין מזיזין אותו ממקומו כי העבודה הבאה מהשכל קיימת לעולם לא יוכל שום מונע ומעכב לעמוד כנגדו כי גופו ונפשו ומאודו כלא קמי' בעמדו לעבוד עבודתו עבודת מלך מ"ה ית' שמו לעד (ועימ"ש בזה פ' ויחי עה"פ בן פורת יוסף) וז"ש חז"ל אהך קרא יצו וגו' אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין כי הנה הר"מ אלשי"ך כתב בפ' ראה את הברכה אשר תשמעו כלו' לא השכר הוא הברכה כ"א עיקר הברכה הוא אשר תשמעו אל מצות ה"א עי"ש וז"ש אין הברכה הזאת להיות מוסיף והולך בעבודתו ית' שורה אלא בדבר הסמוי מן העין הוא הצפונה בלב הנעלם מעין הרואה וז"ש והי' אם שמוע תשמע (בלב) בקול ה"א לשמור לעשות (במעשה) וגו' ובאו עליך וגו' יצו ה' אתך את הברכה באסמיך בטבוד' הצפונה בלב הסמוי מן העין ובכל משלח ידיך וגו' במעשה יקימך ה' לו לעם קדוש קיים בעבודתו כמ"ש מה קדוש לעולם קיים כו' כאשר נשבע לך כי תשמור וגו' כלו' כאלו נשבע לך שתשמור מצותיו שאז לבך בטוח שכן יקים כ"כ באם עבודתו בלב מכח השכל תהי' נכון ובטוח שתהי' חי וקיים בעבודתו לשמור מצותיו והלכת בדרכיו והבן: וז"ש להלן ויקרא משה וגו' ולא נתן ה' לכם לב לדעת וגו' הנה הוכיחן על שאין עבודתם בלב והכרת הדעת, וז"ש המד' זש"ה בני אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך [צפון בלב ובשכל] א' הקב"ה אתם צופנים לי בלב] תורה ומצות בעוה"ז אני צופן לכם שכר טוב לעוה"ב כמ"ש החוה"ל שעל המעשה יש שכר בעוה"ז ועל המחשבה הנעלם יש שכר עוה"ב עין לא ראתה שנא' מה רב טובך אשר צפנת לעוה"ב ליראיך [בלב[ פעלת לחוסים בך [היינו על המעשה שהוא גלוי] נגד בני אדם והבן: ע"י אם שמוע תשמע וגו' ונתנך ה"א עליון על כל גויי הארץ ובאו עליך וגו' במד' זש"ה לריח שמניך טובים וגו' מה השמן אינו יכול להתערב במשקין אחרים אף ישראל וכו' שנא' ואבדיל אתכם מן העמים וגו' ד"א מה השמן אפי' נותנו בכמה משקין נעשה עליון כו'