ייטב לב דברים תתנ

והיינו אני לדודי ודודי לי וא"כ תוכל להרגיש בנפשך הסתר פני השכינה ממך ע"י בחינה זאת אם תקרא ספר כתוב עליו קינו' יהגה מצרות ישראל שהם רחוקים מהסתפח בנחלת ה' ואינם זוכים לעלות ולראות ברגלים פני ה' כאשר הי' בימי קדם, הנה אם הקריאה הזאת לא תאדיב נפשך לשפוך כמים לבך עד אשר תשתדל בחזקה להעציבה ולהאדיבה אז תדע כי נפשך לא מטוהרה כמו חולי הגוף כי כל אוכל תתעב נפשו עד אשר יבקש לו סמים המעוררים תאות המאכל כ"כ זה מופת על חולי נפשו כי לא תשתוקק אל ה' וכ"כ כביכול הוא הסתיר פניו ממך, וז"ש עד אנה תסתיר את פניך מהיכן ידעתי עז"א ממנ"י מעצמי אני מרגיש בזה והמופת עד אנה אשית עצות בנפשי (עד שיכנס) יגון בלבבי עכ"ד לענינינו, וממילא ידיעת ההפכי' בשוה מי שמתאבל עלי' כי כסף תכסוף נפשו לשוב ולראות בנועם זיוה אז לאות ולמופת כי גם היא כביכול הפכה פני' אליו להשגיח עליו והוא אתה ועמה ומזה עצמו ישיש וישמח וז"ש שישו אתה משוש כל המתאבלים עלי' והבן: עוד נוסיף טעם גם לפרש מ"ש בלשון הוה, גם בזה נבין דברי חכמים וחידותם שא' כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בנחמתה דהיל"ל כל המתאבל יזכה ויראה בנחמתה דהיינו לעתיד אבל אומרם זוכה ורואה משמע תיכף, אבל ירצו בזה לדעתי שהמתאבל צריך להאמין אמונת אומן בנחמת ציון וירושלים אמונה שלימה וחזקה כאלו כבר הי' הדבר למראה עיניו וזה בחי' ראיית השכל והלב כדכתיב ולבי ראה וגו' וז"ש כל המתאבל כו' הקב"ה נוטע בלבו אמונת אמת עד שזוכה שרואה לבו תורף בנחמתה ומה שיהי' כאלו כבר הי' לנגד עיניו וע"ד שפי' השל"ה עתידין ישראל שיאמרו שירה לעתיד לבא כלו' שיאמרו שירה תחלה על מה שעתיד לבא אח"כ וא"כ ישיש וישמח בעת האבל למען העתיד, וז"ש שישו אתה משוש כל המתאבלים עלי' בעת שאתם מתאבלי' למען תנקו ושבעתם (אתה) משד תנחומי' העתיד למען תמוצו והתענגתם (עתה) מזיז כבודה ממה שהכבוד זז ומשמש לבא כי כה אמר ה' הנני נוטה אלי' כנהר שלום ירמוז כנהר פרת הנאמר בבראשית ע"ש העתיד והבן: וזה שא' והי' לשון שמחה שתשמח כי תבוא אל הארץ וגו' בזכות זה תזכה וירשתה וישבת בה והבן ועיימ"ש בזה בפ' וארא: השקיפה ממעון קדשך וגו' וברך את עמך וגו' ארז"ל גדול כח מתנות עניים שמהפכת מדה"ד לרחמים שכל השקפה לרעה וזה לטובה, נ"ל ביאור דבריהם כי אחר זה נכתב התוכחה וכבר בא במגי' ספרים של צדיקים ביאור דבריהם כי הם ברכות וכן הוא במד' בחקותי אם זכיתם הריני הופך הקללות לברכות והענין כי טמיר ונעלם בהם ברכות ע"ד דאי' בגמ' שא' רשב"י לברי' אנשים הללו אנשים של צורה הם זיל לגבייהו דלברכוך א"ל יה"ר דתזרע ולא תחצד תעיל ולא תיפוק והן ברכות בלתי מפורשות מעוטפים במה שנראה הפכו והענין פי' היפ"ת ב"ר פ' כ"ו ס"ד מפני מלאך רע שיענה אמן בע"כ בחשבו שהוא קללה ובאמת הוא ברכה בפנימיות ויתקיים לבסוף כמחשבת המברך וכוונתו לטובה עכ"ד, וז"ש גדול כח מתנות עניים שמהפכת מדה"ד לרחמים היינו הקללות לברכות המעוטפות בם כמו לשון השקפה וזה שהקדים הרפואה כו': וברך א"ת עתך א"ת ישראל יתבאר עפ"י דאיתא בסוף כתובות אר"א ע"ה אינם חיים לעת"ל כו' כי טל אורות טליך מי שיש בו אור תורה מחייהו כו' א"ל ר"י מצאתי להם תקנה מהתורה ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום כו' כל המשיא בתו לת"ח ומהנהו מנכסיו כאלו מדבק בשכינה, ובזה י"ל מ"ש למעלה השמר לך פן תעזוב את הלוי הוא העומד לשרת ולשמור משמרת הקודש מלתת לו מתנותיו כי אם לא תתן לו אז כל ימיך רק על אדמתיך בעוה"ז ולא לעוה"ב, וז"ש אחרי שמתודה וא' ביערתי הקודש וגו' וגם נתתיו ללוי ולגר וגו' השקיפה וגו' וברך את עמך המוני עם את ישראל לאשר הם דבוקים עם בני עלי' המכונים ישראל, וז"ש בהפטרה קומי אורי כי בא אורך וא' על עמי הארץ קומי אורי אור הנר נשמת אדם אם כי בא (שקעה כטעם כי בא השמש) אורך (אור התורה) (כי) וכבוד ה' עליך זרת הם הת"ח שהקב"ה שוכן בם ומתלבש בתוכם ע"ד ר"י קרי למאני מכבדותא כי הנה החושך יכסה ארץ וגו' ועליך (הת"ח) יזרח ה' וכבודו הם הת"ח שהקב"ה מתלבש בהם עליך (ע"ה) יראה: היום הזה י"א מצוך לעשות וגו' ושמרת ועשית אותם בכל לבבך כו' במדר' תנחומא זש"ה בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו והלא כריעה הוא בכלל השתחוי' כו' ומה ת"ל נשתחוה ונכרעה נברכה כו' אלא צפה משה שביהמ"ק עתיד להבטל וביכורים עתידים