ייטב לב דברים תתמט

והנה עוד כתב מוזלה"ה שם לפרש עפ"י הדברים דלעיל הא דכתיב נשיאים ורות וגשם אין איש מתהלל במתת שקר כי כתיב אם בחקותי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם והיינו רק הפירות דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא ולא הוי אגר נטר מכח דיש לו ית' כאמור והנה רש"י ותוס' הקשו שם בא"נ מה תהני יש לו הא לא משך ותירצו כיון דאם חוזר בו קאי במי שפרע הוי ברשותא דלוקח עי"ש: והנה בנידן דידן דמן הדין לא מגיע שום שכר דמי הקדימני ואשלם רק שהבטיח הבורא לתת שכר בחסדו ואין כאן שום קנין רק דיבורו ית', וידוע דכל דרכיו מדה כנגד מדה נמצא אם האדם מקיים מוצא שפתיו א"כ עי"ז לבד הוי ברשותו משא"כ אם אינו מקיי' מוצא שפתיו א"כ לא הוי ברשותו וממילא דהוי הפירות אגר נטר ולכן כשמתהלל במתת שקר ואינו מקיים מוצא שפתיו גשם אין דהרי אין לו פירות בעוה"ז עכ"ד וכבר כתבתי למעלה בפ' קדושים בכל אזהרת משקלות ותדו' איפת צדק והין צדק יהי' לך ודרשו חז"ל בב"מ פ' הזהב דף מ"ט שיהי' הן שלך צדק ולאו שלך צדק ואביי מוקי לי' שלא ידבר א' בפה וא' בלב הרי המשקר בדיבורו עובר על לאו דמדות ומשקלות כי צריך לשקול דבריו בפלס מאזני' וא"כ אם משקר בדיבורו שוב אין מגיע לו פירות ויצמאו וירעבו ופן יאמרו היש וגו', וז"ש סמוך לאזהרת מדות זכור את אשר עשה לך עמלק עת צמאו למים וא' היש וגו' וז"ש מאזני מרמה (אפי' בדיבור) תועבת ה' ועי"ז בא זדון וגי' ע"כ צריך שישמור פיו ולשונו ודובר אמת בלבבו: תבוא והי' כי תבוא אל הארץ וגו' וירשתה וישבת בה, יתבאר עפימ"ש בס' ק"י כי טובת א"י לגוף מצד מתיקות פירותי' ולנפש מעדן כמאחז"ל אוירא דא"י מחכים ובה משכן החכמה ורוה"ק ונבואה משא"כ בשאר ארצות ובאורך הזמן ניכר יתרון למי העיקר בעיניו מעדני הנפש ממעדני הגוף כי מי שהעיקר בעיניו מחמדי עוה"ז ופירותי' ברבות' הימים אחרי שבעו והורגלו מהם תתמעט עריבתה בעיניו כי הוא בבחי' כלי ריקן מחזיק מלא אינו מחזיק (כמבואר לעיל פ' שופטים) לא כן הצדיקים שכל תשוקתם לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו ולהתעדן מזיו הרוחני אשר בזה מלא מחזיק הנה כל אשר יאריכו ימיו עלי' יוסיף להרגיש נעימות וזיו קדושת א"י וז"ש הגדתי היום וגו' כי באתי אל הארץ כלו' יערב עלי נועם הארץ כאלו היום באתי עכ"ד, וז"ש והי' (לשון שמחה) כי תבוא אל הארץ וגו' שידמה בעיניך כי תבא גם אחר וירשתה וישבת בה והבן: א"י והי' כי תבוא וגו' וירשתה וישבת בה בהקדם פסוקי מקראי קודש ישעי' ס"ו שישו אתה משוש כל המתאבלי' עלי' וגו' דיש להבין אומרו את"ה וגם המתאבלים עלי' לשון הוה אטו ישמחו בעת החורבן הלא השמחה תהי' בעת הגאולה וא"כ הי' ראוי לומר כל שהתאבלו עלי' לשון עבר, וכבר פירשתי למעלה פ' חיי עפ"י דברי רבינו הקדוש מהרי"י מלובלין שצריך לומר חצות בבכי' ובשמחה כי שכינה כנגדו ובזה פי' מוזלה"ה קומי רוני בלילה וגו' (רנה שם משותף בכי' ושמחה כי הוא) נוכח פני ה' וז"ש שישו את"ה (עתה משוש כל המתאבלים עלי' כלו' בשעת האבל שישו כי אתה ועמה אתם עיי"ש ועתה נאמר ונוסיף עוד נו"ט לשבח כי יהי' לבו שמח ושש גם בעת האבל על חורבן ביהמ"ק והוא עפימ"ש בס' ק"י איכה לפרש עד אנה תסתיר את פניך ממני וגו' כי נפש הישראלי מחויב שתהי' עיקר תשוקתה הגדולה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו כמאמר דהמע"ה אחת שאלתי מאת ה' וגו' שבתי בבית ה' וגו' וכמאמר המד' עה"פ ויתאבלו (פ' תשא) מכאן אתה למד שהי' להוטים אחר השכינה וכבר ביאר הרמב"ם בספר המורה כאשר הנפש משתוקקת אל השי"ת גם הוא משתוקק להשגיח על הנפש כי ההשגחה סבת הדביקות