ייטב לב דברים תתמח

ויזנב בך כל הנחשלים אחריך אותן שנזורו אחור שהנקוד' אחריך והבן: זכור את אשר עשה לך עמלק פרש"י אם שקרת במדות ומשקלות (דכתיב למעלה סמוך לי') הוי דואג מגירוי האויב שנא' מאזני מרמה תועבת ה' וכתיב בתרי' בא זדון ויבא קלון, צריך להבין מה זה מדה כנגד מדה ולעיל בסוף בשלח ויצמא שם העם למים וגו' ויקרא וגו' על ריב ב"י ועל נסותם את ה' לאמר היש ה' בקרבנו אם אין פרש"י סמך פרשה זו למקרא זה לומר תמיד אני ביניכם ומזומן לכל צרכיכם ואתם אומרים היש ה' בקרבנו חייכם הכלב בא כו' ובאמת יש לתמו' איך מיהרו ושכחו מעשיו ונפלאותיו אשר הראם, תו קשה דמקרא מבואר דבשביל שאמרו היש וגו' בא עמלק ובגמ' שבת פ' כל כתבי איתא אלמלא שמרו ישראל שבת לא שלטה בהם אומה ולשון שנא' ויהי ביום השביעי יצאו וגו' וכתיב בתרי' ויבא עמלק וכבר עמד ע"ז בחדושי ז' מהרש"א ז"ל דהא ענין מסה ומריבה הפסיק ביניהם עי"ש: והנ"ל בזה בדרך דרוש והוא עפימ"ש מוזלה"ה בס' י"מ פ' בשלח לפרש להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא דיש להבין אומרו יש וגם כפל לשונו אבל הענין דאוצרותיהם אמלא קאי על עוה"ז דאוכלים הפירות בעוה"ז והנה נודע כי הקב"ה שומר תורתו כדכתיב ושמרו את משמרתי וכתיב היום לעשותם ודרשו חז"ל ולמחר לקבל שכרם וא"כ הפירות הם אגר נטר דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא, אך מבואר בגמרא בפ' איזהו נשך בסוגי' דיין אין לו דבלא יצא השער אין פוסקין אבל ביש לו לא הוי רבית דכיון דיש לו נקנה לו תיכף וברשותו אייקר ולפ"ז ה"נ בשלמא אם לא הי' השכר בנמצא לא הי' נקנה תיכף והי' הפירות אגר נטר משא"כ כיון שהוא בנמצא תיכף נקנה להעושה מצוה ואין כאן אגר נטר וז"ש להנחי' אוהבי יש כלו' תיכף לכך ואוצרותיה' אמלא בעולם הזה הפירות עכ"ד והוא דבר חכמה וש"י: אולם אכתי איכא לעיוני בהא מלתא לפימ"ש הרמב"ם בפי' המשנה פ' חלק כמו שלא ישיג הסומא עין הצבע והחרש שמע הקולות כ"כ לא ישיגו הגופות תענוגי הנפשיות של עוה"ב עי"ש וא"כ הו"ל שכר עוה"ב כאין מינו ידוע כלל בעוה"ז ותו אינו נקנה כדקי"ל בחו"מ סי' ר"ט ס"ב דלא סמכא דעתי' שא"י מה יש בו ולא תימא התם משום שמא יש בו תבן דהא יותר מזה מבואר בסי' רמ"א ס"ד י"א כשם שהמוכר צריך לסיים הממכר כך הנותן כיצד הכותב לחבירו קרקע מנכסי נתונה לך הואיל ולא סיים לו ואינו ידוע לא קנה כלום והוא מגמ' ריש פ"ק דגיטין והרי"ף והרמב"ם פ"ג מזכי' ומתנה ומבואר הטעם בסמ"ע ובדרישה משום שיש בלשון קרקע כמה מינים שדות וכרמים גנות ופרדסי' אם שכולן שוין לטובה אפי"ה כיון שאין מינו ידוע אינו נקנה כש"כ שכר עוה"ב דהו"ל אין מינו ידוע בעוה"ז ואינו נקנה אע"ג דיש לו א"כ תו הו"ל הפירות אגר נטר, ונראה דמשו"ה דקדק ואמר להנחיל אוהבי יש אוהב"י דייקא לאותם העובדים באהבה ששים ושמחים בעבודתם ומתענגים בנועם זיו כבודו ית' וגדולתו גם בעוה"ז שזה מעין עוה"ב שנהנין מזיו השכינה וכענין שמצינו ויחזו את אלקים ויאכלו וישתו ותרגומו והוי חדן וגו' כאלו אכלו ושתו וכן מצינו ביצחק שאמר ואוכל מכל ואיתא במד' מכל טוב המתוקן לעוה"ב, הרי שהרגישו וידעו ענין רוחניות עוה"ב וזה שא' עולמך תראה בחייך ולכן להעובדים מאהבה הו"ל תענוג עוה"ב מינו ידוע ונקנה להם ובדין הם אוכלים הפירות בעוה"ז, ובזה נ"ל לפרש מה שא' יעקב כי חנני אלקים מכח פירות בעוה"ז] ושלא יאמרו הא הו"ל אגר נטר עז"א וכי יש לי כל כלו' כל טוב המתוקן לעוה"ב שהוא בחי' יש שהוא מושג לי לכן הוא נקנה ולא הוי הפירות רבית: ובזה יש להמליץ בעד בני ישראל עת צמאו למים לא בקשו משכרן של עוה"ב רק לאכול מפירותם בעוה"ז למלא צמאונם, אולם א"א לאכול הפירות בלתי אם מתענגי' גם בעוה"ז בלבבם ושכלם מנועם כבודו ית' דאז הו"ל השכר בחי' יש לו ונקנה להם, וז"ש ועל נסותם את ה' (איך העונג מזיו כבודו בלבבם) לאמר היש ה' בקרבנו אם תענוגו מושג לנו ושכר עוה"ב בבחי' יש אם אין כ"א הוא בבחי' י"ש ראוי לנו פירות והבן והקב"ה מדקדק כחוט השער' כפי הנראה מלשונם בפשוט שאינו מובן לזולתו ע"כ ויבא עמלק: האמנם מבואר בספרים כי בעד שמירת שבת יש שכר עוה"ז ורמז לזה ש"בת ר"ת "ביומו "תתן "שכרו וז"ש אין ישראל ניזונים אלא בזכות אמונה והוא שמירת שבת (וטעם הדבר מבואר בפ' ויקהל) א"כ אם שמרו שבת לא הוצרכו לפירות ולא צמאו למים כי הי' להם מכח שבת ששכרו בעוה"ז, וז"ש אלמלא שמרו שבת כו' לא שלטה בהן כו' כי אם לא צמאו לא באו לומר היש וגו' וזה ענין נחמד: