ייטב לב דברים תתמז

עד יוהכ"פ יכנו ע"ד שא' טובה מרדיות א' בלבו של אדם ממאה מלקיות לא יוסיף וגו' ונקלה אחיך לעיניך כיון שנתבייש (בלבו) הרי הוא אחיך כמ"ש כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו מוחלין לו מיד והבן: זכור את אשר עשה לך עמלק וגו' מבואר בספרים כי בהיות ישראל במצרים הי' חסרי מדע ולא ידעו את ה' והי' נוטים אחרי דעות הכוזבות שכל הנהגות העולם הם עפ"י טבע ומזל ע"כ בימי צאתם מארמ"צ צוה השי"ת ליקח טלה ראש המזלות לשוחטו במצו' ה' ב"ה להורות שכל הטבעי' נתונים המה תחת רשות יוצרנו ב"ה וז"ש והוצאתי אתכם וגו' וידעתם כי אני הוי' וז"ש אנכי הוי' אלקיך דייקא משגיח בך בפרטות כי הרי תראה אשר הוצאתיך מארץ מצרים שהיו עובדים למזל טלה שהוא ראש לכל המזלות, והנה הדעת הוא ראשית השבע מדות כדכתיב ראשית דעת ונגד זה בסט"א ראשית גוים עמלק דעת דסט"א חכמות החיצוניו' ע"כ כתיב ור"ם לבבך ר"ם בגימ' עמ"לק ושכחת את ה' אלקיך וגו' כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל והנה בצאת ישראל ממצרים מגלות הדעת הכללי ואמרו היש ה' בקרבנו אם אין מיד בא עמלק והתעורר קליפת הדעת הרע לחשוב כי הכל תלוי במזל וגם מ"ש היש ה' בקרבנו אם אין הוא מצדו כי הוא השטן הוא היצה"ר הוא שרו של עשו ועמלק נחש הקדמוני וז"ש הנחש השיאנ"י אותיות י"ש אי"ן כמבואר אלה הדברי' היטב בס' בני יששכר והנה ביטול מחשבה זו ודעות הכוזבות כ"א לידע ולהאמין כי כל הנעשה בארץ הכל בהשגחתו ית' למעלה מהטבע המופת לזה למען יכירו וידעו גם או"ה כי לה' המלוכה ומושל בגוים ואין בלעדו מבואר בישמח משה פרשה זו שמפרש הפסוק אהלי אדום וישמעאלים וגו' כי כל עם ועם מדינה ומדינה יש לו מזל מיוחד משרי שמים ולכל כוכב יש לו מאורעות מיוחדות מזה חרב ומזה דבר ומזה שריפות אש וכדומה, והנה נחזי אנן בבוא פרעניות על איזה אומה יוכלו לומר שהוא עפ"י מזל שלהם הגורם רעה אך זה א"א שיהי' כולם במערכה רעה דהוא הוא גלגל החוזר בעיגול וכשמזל זה עומד במערכה רעה מחויב שחברו יצא במערכה טובה ונמצא אם מגיע רעה לכמה אומות שונות זמ"ז מסתמא ימצא בהן מזלות מתנגדות וא"א לבא פרעניות על כולם בלתי אם הוא שימה מאת ה' מעל השמים למעלה מהמזל ולא מתחת השמים מצד המזל וז"ש אהלי אדום וישמעאלים מואב הרי כמה אומות עשה להם כמדין כו' הרי כמה פרעניו' שונות זה מזה וידעו כי אתה שמך ה' המורה על ההשגח' כמו שמבואר שם לבדך עליון על כל הארץ ולא מסור הממשלה ביד המערכת השמים וכוכביהם כ"א משפטיך וחסדך מעל השמים עכ"ד וש"י, וז"ש זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים המורה על השגחה אלקית אשר קר"ך בדרך וגו' לשית עצות ודעות רעות בנפשך לומר כי ההנהגה עפ"י מקרה וטבע ומזל מתחת השמים והי' בהניח ה' אלקיך לך מכל אויביך מסביב בארץ וגו' שהם אומות שונות זמ"ז תמחה את זכר עמלק מתחת השמים מלתלות הכל במזל דהיינו תחת השמים כ"א תדע כי הכל מעל השמים לא תשכח את ה"א המשגיח בפרטיות עליך והבן: א"י זכור את אשר עשה לך עמלק וגו' ויזנב בך כל הנחשלים אחריך כי כתיב למעלה והי' מחניך קדוש פן יראה בך ערות דבר ושב מאחריך נ"ל לפרש כי כתיב קד"שים תהי' כי קדוש אני ה' פרש"י הוי פרושים מן העריות כו' כי הנואף נקרא קדש והנואפת נקראת קדשה וכדכתיב לא תהי' קדשה מבנ"י ולא יהי' קדש מבנ"י וז"ש קדשים תהי' בחולם כי קדוש אני וגו' ולא קדשים בצירי, ובזה יש לפרש הנאמר בפ' וישב וישאל את אנשי מקומה לאמר אי' הקדשה וגו' ויאמרו לא הית' בזה קדשה דהו"לל לא הי' וגו' וגם אומרם בזה צריך ביאור דהו"ל לומר כאן או במקום הזה, אבל הם השיבו כהוגן דקאי על האשה הצדיקית תמר שנתכוונה לשם שמים להקים זרע קודש כמו דאי' במד' וז"ש לא היתה בזה כלו' בענין זה קדשה שזה שם המופקרת לזנות כ"א קדושה בחולם, שוב ראיתי שכן פי' האלשיך, וההבדל שבין זה לזה הוא ע"י הנקודה כי קדש מסטרא דקדוש' הנקודה למעלה על גבי האות לרמז למ"ש ברעי"מ אמור דף צ"ג בזה"ל לנחתא מגו קדושתא דלעילא לתתא לקדשא כל חד גרמי' בהאי קדושה ולמפרש פרישו דקדושתא על גבי' עכ"ל אבל קדש מסטרא דסט"א הנקודה תחת האות לרמז כי יורד הוא למטה והבן וזה סוד ניאצו את קדש ישראל בחולם ובוא"ו נזורו אחור שנעשה קדש שהנקודה אחריו, וז"ש כי ה"א מתהלך בקרב מחניך והי' מחניך קדש דייקא פן יראה בך ערות דבר ושב מאחריך מכח שאתה קדש והנקודה אחריך: וז"ש זכור את אשר לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרי' ערות הארץ שטופי זימה אשר קרך (טמאך) בדרך