ייטב לב דברים תתמו

הוא שנאמר ולך תהיה צדקה וכמו שהמשכון הקנה לו התורה להיות שלו כ"ש מה שיש לו שהוא שלו ומה"ט עצמו לא ניתנה מצות צדקה אלא לישראל ולא לעכו"ם דקי"ל גזל עכו"ם שרי ועכו"ם אין לו חזקת ממון כמבואר בש"מ סוף פ"ק דכתובות וכיון שמה שיש לו אינו שלו לאו דידיה קא יהיב ע"כ חסד לאומים חטאת וכמו כן הרחמים שלכם אם כן אם כי מאתו הוא מדה זו בלבנו שנא' ונתן ל"ך רחמים להיות שלך ע"כ ורחמך וגו' וא"כ פירוש שלי ושל היפ"ת שניהן צדקו יחדו ומגופיה דקרא נפקא: ולך תהיה צדקה כו' ירמוז למ"ש במדרש בהר העני עומד עה"פ והקב"ה על ימינו שנא' כי יעמוד לימין אביון אם נתת לו מי שעומד על ימינו הוא נותן לך שכר ופירשו הקדמונים משום דלכאורה היה מקום לומר דאין במעשה הצדקה תשלום גמול כדאיתא במדרש על הפסוק וכי ימוך אחיך הה"ד מלוה ה' חונן דל כתיב נותן לתם לכל בשר ובא זה וחטף המצוה א' הקב"ה עלי לשלם שכרו ופי' הבינה לעתים דס"ד דהו"ל כפורע חובו של חברו משום הכי קמ"ל עלי לשלם לו והטעם דקי"ל הפורע חובו של חברו בפני חברו חייב והנותן צדקה הוא בפני הקב"ה כי יעמוד ליתין אביון וז"ש אני בצדק אחזה פניך ע"כ אשבעה בהקיץ תמונתך לעתיד לבא עכ"ד וז"ש ולך תהיה צדקה שישלמנו לך לאשר הוא לפני ה' אלהיך [ועמ"ש בזה פ' ויצא במראה הסלם]: כי יהיה ריב בין אנשים ונגשו וגו' כדי רשעתו במסורה תרין דין ואידך והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו, ולמעלה פרשת שופטים כתיב כי יקום עד חמס באיש לענות בו סרה ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' ואידך לפני התגלע הריב נטוש: יש לפרש ע"ד המוסר כי ירמוז למאמרם חז"ל פ' חלק גוף אומר נשמה חטאה וכו' ונשמה אומרת גוף חטא שמיום שאני פירשתי ממנו הריני פורחת כצפור כו' משל למלך כו' הרכיב חיגר ע"ג הסומא וכו' אף הקב"ה זורק הנשמה תוך הגוף ודן שניהם כאחד שנא' יקרא אל השמים מעל זה הנשמה ואל הארץ לדין עמו זה הגוף ובזה פירשו [אף כי] תצא רוחי [של אדם] ישוב לאדמתו [הוא הגוף אע"פכ] ביום ההוא אבדו עשתנותיו לפטור א"ע מהדין, וז"ש כי יקום [בעולם העליון] עד חמס [הוא העולה ומסטין] באיש לענות בו סרה שסר מן דרך התורה והגוף ונשמה מריבין זה את זה כל אחד אומר לא בי העון כי אתה גרמת ע"נ ועמדו שני האנשים (הגוף והנשמה יחד) אשר להם הריב (בשל מי הרעה נעשתה) לפני ה' (לדונם יחד) לפני הכהנים והשופטים וגו' ב"ד שלמעלה על כן לפני התגלע הריב נטוש היינו בעודך חי טרם יחשיך השמש וכמ"ש חז"ל ישוב היום שמא ימות למחר ודרשו השופטים היטב והנה עד שקר העד וגו' ועשיתם לו וגו' ועד"ז פירשתי ויאמר לו יהונתן מחר חדש וגו' כי נודע אשר כל ערב ר"ח בחדשו זמן תשובה לכל הוא וז"ש יה"ונתן ע"ש כי ה' יתן חכמה כמ"ש בשם בניה"ו עי"ש) המוכיח לעם ה' בערב ר"ח מחר חדש ונפקדת כי יפקד (יזכר) מושבך מה שקנית ישיבה בעולם הזה כמו תושב וכמו שפי' דודי הגאון הקדוש מווישניצא יציבא בארעא גיורא בשמי שמיא (הובא למעלה פרשת שופטים) ושלשת (בתנ"ך מקרא משנה גמרא גם ירמוז לג' עקרי תשובה חרטה וידוי עזיבת החטא) תרד מאד בהכנעה רבה לאשפלא גרתך שזה מעיקרי תשובה ובאת אל המקום אשר נסתרת שם ביום המעשה לומר מי רואני ומי יודיעני, גם ירמוז למה דכתיב כי את כל מעשה האלהים יבא במשפט על כל נעלם וגו' ופי' הבינה לעתים כי מלבד העבירות גם מעשה האלהים המה התורה והמצות יבא במשפט על כל נעלם מה שהיה במחשבה טמיר ונעלם אם טוב ואם רע אם היה למען שמו ית' לעשות לו נחת רות או לכבוד עצמו וכדומה עכ"ד, ובזה פירשו כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא באיזה חסרון בהעלם וזה שא' בר"ה כי זכר כל היצור לפניך בא מעשה איש ופקודתו פי' מעשים טובים של האיש וחסרונותיו מחשבות אדם ותחבולותיו לצורך עצמו וז"ש ובאת אל המקום אשר נסתרת שם (אתה לעצמך) ביום המעשה היינו מעשה הטוב על הכל צריך לשוב אל ה' כי הלא וישבת אצל האבן האזל הולכי דרך מעולם הזה לעולם הבא ומי גבר יחיה כו' ויש לך ליקח מוסר ולשוב אל ה' היום שמא וגו': וז"ש במקראי קודש שלפנינו כי יהיה ריב בין אנשים גוף ונשמה כאמור) ונגשו אל המשפט ושפטום והצדיקו את הצדיק (לתת לו שכר) והרשיעו וגו' (לענשו) והיה (לשון שמחה) אם בן (יבין) הכות הרשע וגו' ר"ל אם בין יבין ענין עונש של הרשע לפניו קודם לכן ע"ד לפני התגלע הריב נטוש אז והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו במספר ארבעים רומז למ"ם יום שמר"ח אלול