ייטב לב דברים תתמה

כסותך [לבוש וחלוקא דרבנן] אשר תכסה בה בעולם הבא: ויתד תהי' לך על אזנך בפ"ק דכתובות דרש ב"ק א"ת אזנך אלא אזניך שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון ינוח אצבעו באזניו ומה"ט אצבעותיו של אדם משופות כיתדות עי"ש ויש להבין למה מוכרח לומר אזניך אבל הענין כי עיקר כלי זיין של ישראל לא חרב ולא חנית כ"א הקול קול יעקב תורה ותפלה וכדכתיב אשר לקחתי בחרבי ובקשתי ותרגומו בצלותי ובבעותי, ואמנם צריך לזה תנאי ומעשה והוא ע"ד שפירשו דע מה למעלה (בעולם העליון) ממך כי בך הדבר תלוי עין רואה אם אתה שומר עיניך ועפעפיך ישורו בד"ת ועיניך פתוחות לחוס על נפשות עניים ואביונים אז כביכול מתעורר עינא פקיחא דלעילא להטיב לבריותיו וכ"כ אוזן שומעת אם אזניך שומעים ד"ת מתעורר אוזן העליון שתהי' אזניו קשובות לקול תחנוננו ובהדי' כתי' מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה ולא נשמע קולו ואמנם מה יעשה האדם אם ישמע דבר שאינו מד"ת וכש"כ אם אומרים לפניו דבר שאינו הגון ע"ז נתנו חכמי' עצה להביט ולשמוע אל פנימיות הענין מקור ושורש הדבר הגבה למעלה מאיזה מקום ומאיזה מדה הוא נובע ויפשוט גשמיות הדבר וממנו יקח רמיזא דחכמתא לשית עצות בנפשו כדת מה לעשות לעבוד את ה' מכח אותן דברים הנשמעין לאזניו כי בכל דבר יש כת אלקי ובזה פי' בספר אור המאיר אשמעה מה ידבר האל ה' וז"ש אזני' כרית לי כלומר שכרית לי בתוך האוזן לשמוע פנימית הדבר עי"ש באורך: וז"ש א"ת אזנך כפרש"י כלי זיינך אלא אזניך אם אתה שומר ומקשט אזניך לשמוע לדברי תורה ולא בלעדם אז יהיה לך התורה והתפלה כלי זיינך כי יהיה אזניו יתברך קשובות לקול תחנוניך וז"ש אם ישמע דבר שאינו הגון יניח אצבעו באזניו לא כמשמעו לבל ישמע כי אם הכוונה לדרכנו יניח אצבעו המשופע כיתד תוך אזניו לתפור בהן בפנימיות האוזן לשמוע לקול פנימית הדברים כי ממנו תוצאות חיים וזה שא' הכתוב ויתד תהיה לך על אזנך קרי ביה אזניך והיה בשבתך חוץ (לשמוע דברים בלתי הגונים) וחפרתה בה (חפירה בתוך האוזן) ושבת [הדברים לשורשן] וכסית את צאתך מדבקותיך כלו' תעשה לו כסוי ולבוש דקדושה כי ה"א מתהלך בקרב [בפנימית] מחנך וגו': והיה מחנך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך יש לפרש למאי דאיתא בפ"ק דתענית ויהי כי זקן שמואל והא בן נ"ב שנה היה אלא זקנה קפצה עליו א' הקב"ה היכי אעביד לימות שמואל אדזוטר קא מרננו אבתריה כו' ופירוש בס' שם משמואל שיהיו מרננים על שנותיו שהיה לו לחיות עוד ויאמרו זהו בקדושיו לא יאמין הוי כלו' שהיה עתיד לחטוא ח"י ולכך סלקו קודם זמנו עכ"ד וז"ש והיה מחנך קדוש ולא יראה בך [בימים העתידים] ערות דבר (כי אם יראה על העתיד אז) ושב [רוחך אליו] מאחריך מימים של אחריך והבן: השב תשיב לו את העבוט וגו' ולך תהיה צדקה לפני י"א במד"ר [פ' בא על הפסוק החדש הזה לכם] הצדקה שלכם שנא' ולך תהיה צדקה וכתב היפה תואר אסמכתא בעלמא הוא דהא לך איצטרך לגופיה שהשבת העבוט תחשב לו לצדקה וע"ד דרש דרשו לך תהי' צדקה לאפוקי אומות העולם שלא ניתנה להם מצוה זו כדכתיב וחסד לאומים חטאת: ולי אפשר לומר בכוונת המדרש למה שא' חז"ל פ"ק דב"ב שא' מונבז המלך שביזבז אוצרותיו אבותי גנזי למטה ואני גנזתי למעלה אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו שנא' צדק ומשפט מכון כסאך אבותי גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי שנא' ולך תהיה צדקה הכוונה שמה שנותן צדקה זה נחשב שלך כי היא גניז לפני ה' אלהיך ואין יד אחרים שולטת בו וזה שא' המדרש הצדקה שלכם שנא' ולך תהיה צדקה והבן: עוד יש לפרש כי הנה יש מי שפי' לך ה' הצדקה ע"ד משלך יתנו לך. ואמנם הנ"מ כתב כי מצינו ב' דברים אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאלו הן ברשותו וכן מצינו בגיטין נ"ה אוקמיה ברשותיה כדי לחייב כרת [ומהאי טעמא בחטאת גזולה שלא נודעה לרבים מכפרת כפי האמור שם ברשב"א] וא"כ יש ק"ו ומה התם אינו שלו היי כשלו כ"ש הכא וגם מדה טובה מרובה דודאי נחשב שלו עכ"ד, וכ"כ יש ללמוד דבר זה מדכתיב ולך תהיה צדקה ואחז"ל אם איני קינה משכון צדקה מנין מכאן לבעל חוב שקונה משכון הרי דהמשכון באמת לא היה שלו אלא שהתורה הקנה אותו להתחייב באונסין ושוב נחשב שלו לענין דהוי כנותן צדקה וז"ש המדרש הצדקה שלכם כלו' מה שאתם נותנים משלכם