ייטב לב דברים תתמד

האם המשולחת במקום שהיא ובודאי דא ודא אמת שטבע מצוה זו לעורר רחמים על ישראל במקום שהן גם למהר גאולתנו וביאת המשיח ואלי' הנביא ועי' בס' טעמי מצות לרדב"ז מצוה ר"ה ר"ו והענין יובן עפימ"ש בפ' חי' לפרש המסורה ויצא יצחק לשות בשדה לפנות ערב והי' לפנות ערב ירחץ במים עפ"י המבואר בספרים כי לפעמים הקב"ה מעורר לבבם של ישראל לתשובה ע"י יסורים ועונש ולפעמים ע"י מה שמרבה להטיב להם ועי"ז ישים האדם אל לבו להתחרט על חטאיו נגד ממהקב"ה העושה עמו חסד ומרבה להטיב לו וז"ש לא אמות כי אחי' וגו' יסר יסרני יה במה שלמות לא נתנני וידוע כי כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ולזה אנו מבקשים שיעורר לבבינו לתשובה ע"י שישפיע עלינו שפע פרנסה, וז"ש ישלח ממרום יקחני ימשני ממים רבים מכת השפעה טובה המכונה בשם מים, וז"ש ויצא יצחק לשוח בשדה (בשביל חורבן ביהמ"ק שעליו נאמר ציון שדה תחרש) לפנות ערב הגלות המכונה ערב והי' לפנות ערב לעת פנות הגלות ירחץ במים כלו' ירחץ ה' את צואת בנות ציון ע"י מים השפעת חסד לשוב בתשובה עי"ז ואז יבא משיח במהרה ויגאלנו וא"כ דברי המד' והזוהר שניהם צדקו יחדיו שע"י מצו' שילוח הקן נתעורר רחמים וחסד המכונה מים על ישראל להטות עי"ז לבבם לשוב אליו בתשובה שלימה ברצון טוב וענין התשובה ממהר מצות שילוח ע"ע וביאת המשיח ואליה הנביא כאמור, ועתה נאמר כי עפ"י חקת התורה ראוי ונכון שהקב"ה ישפיע לנו כל טוב קודם ביאת המשיח ועי"ז יתעורר לבבינו לתשובה והוא כי מצינו א' ממצות התורה בענין שילוח ע"ע לחפשי כתיב וכי תשלחנו חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם העניק תעניק לו וגו' והקב"ה שומר ומקיים מצות התורה כדכתיב ושמרו את משמרתי מה שאנכי שומר כדאיתא בירושלמי והראי' לכל זה ממ"ש המפורשים בטעם ביזת מצרים שצוה ה' שאלו ממצרים כלי כסף וגו' שענין זה מכח מצות הענקה להעניק את העבד בעת ישלחנו לחפשי ומה שהי' בעת גאולת מצרי' הוא שיהי' לעתיד להעניק אותנו מכל טוב בטרם צאתנו ולא ישלחנו ריקם והן דברי המדרש בדקדוק גדול שבא לומר אם קיימת מצות שילוח הקן המעורר רחמים וחסדים את זוכה לשלח ע"ע בהענקה דכתיב וכי תשלחנו חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם העניק תעניק לו והכוונה בזה שאת זוכה לעורר למעלה תיכף בעוד הגלות לקיים מצוה זו לשלוח את ב"י לחפשי ולהעניק איתם בהשפעת טוב וחסד ורחמים וכן את זוכה לעורר עי"ז לבבם בתשובה ברצון מרוב טוב ולמהר ביאת המשיח שכך כתי' אשריכם זורעי על כל מים היינו השפעת טוב וחסד ורחמים בעת משלחי רגל השור והחמור היינו ביאת המשיח כמ"ש בשם האלשי"ך וכן את ממהר שיבא אלי' הנביא קודם הגאולה לשמח לב ב"י בכל טוב והוא שנא' הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום ה' וגו' לפני דוקא קודם ביאת המשיח והשיב לב אבות על בנים ללכת בעקבותיהם בדרך הטוב והישר ולב בנים הטובים והישרים על אבותם כ"כ שילכו בדרך הטוב והישר ועצת רשעים הקמים עלינו להרוס יסודי התורה ועשיותי' תופר ולא תעשנה ידיהם תושי' המה יאבדו ואתה תעמוד ודברך אמת וקיים לעד יה"ר שתהא האמת נאדרת מיד ולדורות עטרת תפארת ויש להוסיף נופך דבפסוק עצמו מרומז שע"י מצו' שילוח הקן מעורר י"ג מדות של רחמים שמפני זה כפל שלח תשלח להורות של"ח עולה י"ג הויות שתעורר אם תשלח וגו' ומזה יליף בגז"ש למקום שנא' שלח והבן: לא תלבש שעטנז וגו' גדילים תעשה לך רז"ל דרשו סמוכין דעשה דציצית דוחה את ל"ת דשעטנז ואפשר זאת תורת המסורה גדילים תעשה וגו' ואידך גדילים מעשה שרשרות כלומר סמוך ומחובר למעלה והבן, מפי א' מבני החבורה: וע"ד המוסר אפשר לי לומר דכתיב דרשה צמר ופשתים וגו' יש לי לפרש כי מבואר טעם איסור שעטנז כי מצינו קין הביא מפרי האדמה מנחה משל פשתן הגרוע כי לא הי' ברצון כ"א בהכרח אבל הבל הביא ברצון גמור ובלבב שלם ולכך הביא מבכורות צאנו ומחלביהן א' הקב"ה אל יתערב קרבנו של קין בשל הבל לכך אסור ללבוש צמר ופשתים יחדיו וז"ש דרשה (טעם איסור) צמר ופשתים ועי"ז ותעש בחפץ (ברצון) כפי' וכבר כתב החוה"ל הכלל כי על המעשה יש שכר בעוה"ז ועל המחשבה הצפונה בלב השכר צפון לעוה"ב, ובזה פירשתי מה רב טובך אשר צפנת ליראיך דבר המסור ללב פעלת לחוסים בך [על] נגד בני אדם היינו על המעשה שהוא נגד בני אדם ולעיניהם וז"ש כיון שתעש בחפץ וברצון כפי' לכך היתה כאניות סוחר ממרחק היינו עוה"ב תביא לחמה וגם ותקם בעוד לילה בעוה"ז הדומה ללילה ותתן טרף לביתה וגו' וז"ש לא תלבש שעטנז וגו' אז גדילים תעשה לך על ארבע כנפות