ייטב לב דברים תתמב

מת אתה (בעוה"ז) ולא תחי' [לעוה"ב] א"ל מה כולי האי א"ל משום דלא עסקת בפו"ר וקשה שהרי חזקי' לא שאל מפני מה מגיע לו עונש שהי' יודע דלא עביד קוב"ה דינא בלא דינא דודאי אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא אלא שעיקר שאלתו הי' מה כולי האי עונש נצחי בעוה"ז ובעוה"ב וא"כ ע"ז לא השיב לו תשובה נכונה וכי בשביל שלא קיים מצו' פ"ו יהי' עונש כולי האי אתמהה, ושמעתי ממוזלה"ה לפרש הדבר עפ"י מ"ש מהרי"א בעקרים מאמר רביעי פ' ל"ו ל"ז ל"ח שהאריך לבאר כי לפי שוה"ד הי' ראוי שיהי' השכר זמני לפי ערך העובד והעונש נצחי לפי ערך הנעבד ית"ש בעל בלתי תכלית רק מכח חסדו ית' ישוב השכר נצחי והעונש זמני עיי"ש טעמו ונימוקו, וכבר אחז"ל בתחלה עלה במחשבה לברוא העולם במה"ד ראה שאין העולם מתקיים בדין עמד ושיתף מדה"ר והקדים מדה"ר למדה"ד שנא' ביום עשות הוי' אלקי' נמצא מנהג עולמו בחסד ובריותיו ברחמים בשביל שיהי' קיום לעולם והיינו למי שעוסק בפ"ו וחש לקיום העולם אבל למי שאינו עוסק בפ"ו הרי אינו חש שיהי' ממנו קיום העולם הקב"ה משלם לו כמדתו להתנהג עמו במדה"ד כפי מה שהי' במחשבה לבלי לחוש לקיום העולם ממילא מגיע לו עונש נצחי כפי שוה"ד וא"כ יפה השיב ישעי' מענה נכונה בשביל דלא עסקת בפ"ו מגיע עונש כולי האי נצחי כאמור עכ"ד פה קדוש וש"י ומזה נתבאר למי שעוסק בפ"ו למען יתקיים העולם הקב"ה מתנהג עמו במדה"ר כמדתו לקיום העולם והנה אי' במד' פ' נח אלה תולדות נח כתיב קל הוא ע"פ מים וגו' גזירה שנגזרה על דור המבול שיאבדו במים כו' כ"כ למה לא יפנה דרך כרמים שלא היתה כוונתן אלא למטעת כרמים היינו להעמיד תולדות רק בשביל זנות] אבל נח לא היתה כוונתו אלא להפרות ולהרבות בעולם ולהעמיד בנים שנא' אלה תולדות נח עיי"ש ביפ"ת ובנזה"ק, וכיון שהוא עסק בפ"ו להעמיד תולדות לכך הקב"ה שילם לו כמדתו להתנהג עמו במדה"ר וז"ש ונח מצא חן בעיני "הוי' רחמי' בזכות אלה תולדות נח כלו' בזכות שנתכוון להעמיד תולדות כאמור, והנה דעת המד' שלפנינו כי מצות שלח תשלח את האם הוא מצד מדת רחמנות על האם כמבואר למעלה (וכפי מ"ש הרמב"ם במורה ח"ג פ' מ"ח אלא שהקשה לו ממשאחז"ל האומר על קן צפור יגיעו רחמיך משתקין אותו ועי' רמב"ן על התורה מיישב הדבר לנכון שהוא ללמד אותנו מדת רחמנות עיי"ש באורך) ומעתה נאמר כי דעת המד' שמה שצותה התורה לרחם על האם הוא בשביל שנתעסקה בכבודו ובתיקונו של העולם כדי לקיים המין א"כ ראוי למדוד לה כמדתה לרחם עלי' ולהצילה, וז"ש בשביל שנתעסק בכבודו ותיקונו של עולם (לקיים המין) כדאי שתנצל ודעת ר"ח בטעמו לעורר עלינו רחמים, והוא כי נ"ל לפרש עוד באופן א' המד' הנ"ל מנין לראשונים בזכות אחרונים כו' עפי"מ דאי' במד' שמות שא' משה לפני הקב"ה באיזה זכות אוציאם ממצרים וא"ל הקב"ה בזכות שעתידים לקבל התורה שנא' בהוציאך את העם ממצרי' תעבדון את האלקים כו' ויותר מזה מצינו במד' אברהם ניצול מכבשן האש בזכות יעקב שהי' מטתו שלימה שנא' כה א' ה' אל בית יעקב (היינו תולדותיו) אשר פדה את אברה' כמבואר ביפ"ת ובנזה"ק פ' תולדות הגם שמצינו בישמעאל שא' מה"ש מי שעתיד להמית את בניך בצמא אתה מעלה לו הבאר וא"ל הקב"ה כיון שבאותו שעה כשר הי' איני דן את האדם רק לפי מעשיו של אותו שעה שנאמר כי שמע אלקי' אל קול הנער באשר הוא שם כבר תירץ הפר"ד דרך מצרים דרוש ג' כי רעה העתידה אינו מצטרף אבל זכות העתיד מצטרף להנצל תיכף ע"ש הטוב העתיד ובזה מפרש לא הביט און ביעקב וגו' ה' אלקיו עמו וגו' ואי' במד' אינו מסתכל בעונותיהן של ישראל העתידין] אבל מסתכל במצות העתידין לבא ממנו או מתולדותיו וראי' לזה אל מוציאם ממצרים עיי"ש בארוכ' וז"ש מנין לראשונים בזכות אחרונים כלו' בזכות דייקא שהזכות מצטרף ולא החוב שנא' ונח מצא תן וגו' באיזה זכות בזכות תולדותיו שנא' אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים הי' בדורותיו כלו' בהצטרף זכות דורותיו העתידין לעמוד ממנו כי ויולד נח וגו' את שם את חם ואת יפת הרי שנצטרף זכות שם שעתיד א"א ועדת מישראל לעמוד ממנו ולא חובתם של חם ויפת ותולדותיהן כיוצא בהן: וז"ש רז"ל טעם על מצות שילוח הקן לעורר זכות על ישראל ומה אם צפור שאין לה זכות אבות רק בני' מכפרין עלי' היינו בשביל שהעמידה בני' ומזה יהי' קיום המין הרי האם ניצלת בזכות תולדותי' העתידי' לצאת ממנה בני אי"ו שיש לנו זכות אבות וגם זכות עצמנו מן העבר והעתיד וזכות תולדותינו ודורותינו העתידין לעבוד את בוראנו ית"ש עאכו"כ שאם סרח א' מהן שהוא מכפר עליו לעת"ל כלו' בשביל זכות שהוא עתיד לבא (וכמו שמפרש השל"ה עתידין ישראל שיאמרו שירה