ייטב לב דברים תתלח

הזה לכם לי ולכם וכבר אמרו כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה וזש"ה פ' שופטים כי תצא כמלחמה על אויבך וראית סוס ורכב וגו' מרכבת המשנה דסטרא אחרא וחיילותיו לא תירא מהם כי ה' אלקיך עמך בגלות המעלך מארץ מצרים ששם נאמר אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה ובודאי אל ירפך ואל יעזבך כ"א יהי' בעזרך ויושיעך למען שמו לכבוש המלחמה וטעמא רבא אית בי' כי כן הוא עפ"י חוקי התורה במצות פריקה וטעינה כתיב עזוב תעזוב עמו הקם תקם עמו ופרש"י עם בעליו אבל אם הלך וישב לו מנגד וא"ל אם רצונך לטעון או לפרוק טעון או פרוק פטור וכבר נודע כי הקב"ה שומר חוקי התורה כדכתיב ושמרו את משמרתי מה שאנכי שומר כדאיתא בירושלמי א"כ אם האדם טוען או פורק אז כביכול מחייב לצאת עמו לטעון עול מלכותו עלינו ולפרוק מעלינו ומעליו עול הגלות והשעבוד משא"כ אם האדם אינו טוען עליו עול מלכותו ית' אז כביכול הוא יושב לו מנגד, וז"ש כי תצא למלחמה על אויביך אז תהיה בטוח כי ונתנו ה' אלקיך בידך כי ושבית שביו של ה' אלקיך לפדות גוי ואלקים כביכול א"כ הוא צריך לצאת לעזרתך למסרו בידך עפ"י התורה כאמור: כי תהיין לאיש שתי נשים וגו' לא יוכל לבכר וגו' פרשה זו יפה נדרשת ריש פרשת ויחי עי"ש: כי יהיה לאיש בן סורר ומור' וגו' בסנהדרין ר"פ בן סורר אכל בשר עוף אינו נעשה בן סורר והא תנן אכל נבילות ושקצים ורמשים א"נ כו' אבל טהורים נעשה כי תני' להשלים פרש"י שאפי' אכל תרטימר בשר חסר כזית והשלימן מבשר עוף טמא פטור דאינו שומע בקולו של מקום ונשאלתי מא' מהתלמידים למה נקט רש"י חסר כזית הא אפי' חסר כ"ש דקי"ל חצי שיעור אסור מהתור' ואפי' למ"ש התוס' שבועות דף כ"ב ע"ב ד"ה אהתירא בח"ש דאין בו לאו או עשה אלא איסור גרידא אכתי מיגרע מאיסור דרבנן דאי עבר עליו הוי בכלל אינו שומע בקולו של מקום כמבואר שם ולפי מה שרצה הראש יוסף לומר דח"ש גרע מאיסור דרבנן דהוא בכלל לא תסור ניחא אלא דשדי בי' נרגא וא"כ אכתי צ"ע עכ"ד: והשבתי דרש"י מילתא פסיקא נקט כזית משום דמסתמא אי אכל תרטימר בשר פחות מעט או פחות כזית כבר הוא שבע הרבה ותו מה שאכל אח"ז הו"ל אכילה גסה דלא שמי' אכילה כדמצינו לענין תרומה אי אכלו אכילה גסה פטור מחומש דכתיב כי יאכל ודרשי' פרט למזיק ופרש"י את האוכל ואת עצתו ועי' רמב"ם פ"ו מתרומות וא"כ הו"ל שלא כדרך אכילה דאיכא למ"ד נהי שאין לוקין אבל איסורא מדאורי' איכא ואיכא למ"ד דאסור רק מדרבנן וכן העלה המשל"מ פ"ה מה' יסוה"ת דבאכילה גסה פטור ואסור מיהו מדרבנן והיינו למ"ד שלא כד"א אינו אלא מדרבנן עי"ש, ולפ"ז י"ל דהיינו בכזית אבל אי אכל אכילה גסה חצי שיעור אפי' אי נימא דבכזית איכא איסור תורה בחצי זית באכילה גסה ודאי דאיסור תורה לית בי' דל"ש בי' חזי לאצטרופי דאפי' בכזית ליכא מלקות ודבר זה מבואר באחרונים ממילא י"ל אפי' איסור דרבנן נמי ליכא דע"כ לא מצינו דחצי שיעור אסור מדרבנן לר"ל אע"ג דסובר דאינו אסור מהתורה היינו באכלו כד"א דבי' איירי ר"י ח"ש אסור מהתורה ואהא א' ר"ל דמדרבנן אבל באוכל חצי שיעור באכילה גסה המזיק לעצמו דמלתא דל"ש הוא לא אסרו חכמים וכש"כ אי נימא דבכזית גופי' דרבנן אע"ג דל"ש פשיטא דבחצי שיעור אפי' איסור דרבנן לית בי' משו"ה שפיר פרש"י כזית: ובהכי ניחא לי דברי התוס' בע"ז דף י"ב שכ' לענין בת תיוהא דאסור למ"ד ריחא תילתא התם ליכא הנאה דאדרבה מזיקו והא דאסור משום דחשיב לי' כשתי' ואפי' את"ל דשתי' גסה מותר הכא כיון כו' עי"ש והמש"ל תמה ע"ז הא איסורא דרבנן מיהו אית בי' ומה שתי' דהתוס' לשיטתן שכ' בקצת מקומות דשלא כד"א שרי לגמרי עי"ש א"א לאומרו שהרי שם באו"ד כתבו להדי' דאסור אלא כוונתם דבת תיוהא אפי' ריחא מילתא אינו אלא משהו כמבואר סברא זו בפוסקים בסוגי' דבפסחים ורי"ף ור"ן פרק ג"ה וא"כ כיון דמזיק אינו ענין לאסור בח"ש וז"ש אפי' את"ל דשתי' גסה מותר היינו שתי' גסה בח"ש דומי' דריחא דבת תיוהא דזה מותר משום דאיכא תרתי חצי שיעור ואכילה גסה דליכא לאוסרו וע"ז הוכרחו לומר כיון דאם הי' שותה לא היה מזיקו יש לאסרו וז"ב ונכון: ומצאתה לא תוכל להתעלם בגמ' ריש ב"מ שנים אוחזין בטלית זה אומר אני מצאתי כו' זה א' כולה שלי כו' ופריך ליתני אני מצאתי' ואנא ידענא דכולה שלי ומשני הו"א מה מצאתי' ראיתי' ומי מצית אמרת הכי והא א' רבנאי ומצאתה דאתאי לידי' משמע ומשני ומצאתה דקרא דאתא לידי' משמע ומיהו תנא לישנא דעלמא