ייטב לב דברים תתלז

אעפ"י שלא תפס המקנה כל הכלי אלא מקצתו ונשאר קצתו ביד הקונה קנה בו והוא שיאחז ממנה שיעור כלי שהוא שלש אצבעות ואם אחז פחות מג' אצבעות צריך שיאחז בענין שיהי' יכול לנתק כל הכלי ולהביאו אצלו וכ' שם הש"ך בתי' השני אף דבמציאה לא מהני בכה"ג לקנותו כלו כדלקמן סי' רס"ט ס"ה במכירה דדעת א' מקנה אותו מהני כשיכול לנתקו ולהביאו אצלו לקנות כל הכלי כשאוחז מקצתו עי"ש, ומזה נקח לענין שלפנינו אם האדם תופס אפי' רק מעט תיצה"ר קנהו כלו כאלו תופסו כלו שהרי הבחירה חפשית ובידו וברשותו לנתקו ולהביאו אצלו להפכו לטוב כמ"ש כל אדם אם ירצה להיו' אפי' כמשה רע"ה יכול להיות, וזה שתירץ הרע"מ אלא בגין דטוב צדיק שליט עלי' אקרי צדיק ורע לו והטעם שהרי ההוא רע תחות רשותי' כעבד תחות רבי' כלו' א"כ הרי יכול למשול בו ולהביאו אצלו כלו וע"כ קנהו, והנה חז"ל אמרו יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו לא הי' יכול לו דכתיב צופה וגו' ה' לא יעזבנו בידו והיינו במי שהוא צדיק ורע לו שהרע עודנו טמון בקרבו ומתגבר עליו בכל יום ויום עד שהקב"ה עוזרו ומוסרו בידו אבל מי שהוא צדיק וטוב לו כבר גבר על יצרו בעזר הקב"ה ושוב אין מי שיתגבר עליו וז"פ וזה ענין הכתוב שלפנינו ור"ל אפי' אם אתה בבחי' צדיק ורע לו דהיינו שכבשת יצרך עוד אתה בגדר כי תצא למלחמה על אויביך שתצטרב לצאת עוד למלחמה על יצה"ר שבקרבך עכ"ז ונתנו י"א היינו בעת שכבשתו ותפסת בו מסרו הקב"ה במה שעזרך ושמא תאמר הלא עודנו במקומו ולא תפסתי רק מעט ממנו ולא קניתיו עז"א בידך ושבית שביו הרי בידך ורשותך שתשבנו ותקחנו תח"י כלו וכיון שנתנו י"א הרי דעת א' מקנה לך ובזה קונה כלו: כי תצא למלחמה על אויביך זה יצה"ר ונתנו י"א בידך כי ברשות האדם להטות ידיו וכלי המעשה לכל אשר יחפוץ אבל העיקר ושבית שביו הוא הלב הנשבה לבין הזרים כמשאחז"ל רשעים מסורים ביד לבם ואין הלב ברשותם ע"ד שפי' האלגזי מכל משמר (מאסר) נצור לבך הובא למעלה פרשת שופטים: א"י עפ"י שפי' הרמ"ע בעש"מ כי האדם יראה לעינים וגו' כי אמרו עקבו של אדה"ר הי' מכהה גלגל חמה הכוונה שהי' כלו מלא השגה שכלית אפי' העקב יותר מהחמה כי הי' מלובש כתנות או"ר באלף ואחר החטא נעשה עו"ר בעין ואין שום אבר משיג ענין שכלי זולת הלב וז"ש כי האדם (הראשון) יראה לעינים כדכתיב ותרא וגו' ע"כ ה' יראה קרי בי' יראה רק ללבב ובזה פי' מוזלה"ה הנא' לעתיד ומלאה הארץ (הוא הגוף) דעה את ה' (כמו שפי' הגמרא ואל הארץ זה הגוף לדין כו') ונמצינו למדין כי האברים שאינם משיגים השגה שכלית מפני שנשבו בין הזרים בחטא האדם וז"ש כי תצא וגו' ונתנו ה' (ימסרנו ה' אז) אלקיך בידך שגם הידים וכלי המעשה ישיגו גדולתו ית' ובזה ושבית שביו האברים שנשבו להושיבן על מקומן הראשון: ע"י כי עיקר עבודת האדם לברר הטוב מן הרע ולהעלות משם נה"ק ונשמות קדושות שהם מבחי' ענפי הקדוש' הנחלקין לג' קוין חב"ד חג"ת נה"י ובחי' מלכו' הכל' הכלול' מהכל ושור' העלא' נה"ק בכח שם מ"ב הנחלק לג' ידות י"ד הגדו"לה י"ד החז"קה י"ד הר"מה ג"פ י"ד עולה מ"ב ושורש שם זה נכלל בסופו שק"ו צי"ת העולה רשו"ת ולדעתי זה שרמזו רז"ל הכל צפוי פי' טמיר ומכוס' (מלשון וציפוי ראשיהם) והרש"ות נתונה (להעלותן) ובטוב העולם נידון (מלשון תשוב לנדן ברק השנון) כלו' כי העולם הוא נרתק לבחי' הטוב והכל לפי רוב המעשה הוא הבירור והבן וז"ש כי תצא למלחמה וגו' ונתנו ה"א ביד"ך דייקא ע"י שם מ"ב ג' ידות ושבית שביו הנה"ק שהם מבחי' ג' קוין ג"פ ק"ו עולה שב"יו מנין ילידי ביתו של אברהם שלש מאות ושמנה עשר הרומז לזה כמבואר בספרים וז"ש רש"י במלחמות הרשו"ת הכתוב מדבר והבן, א"י ושבית שביו מה שפגמת בי"ב חדשי שנה בי"ב צירופי הויה וי"ב צירופי אד' שב"י ר"ת י"ב ש"מות: א"י כי תצא למלחמה וגו' ושבית שביו וגו' לכאור' אומרו ושבית שביו מיותר כי הי' די באומרו ונתנו י"א בידך וראית בשביה וגו' ויבואר כי הנה עיקר מלחמה הוא מלחמת הרשות מלחמת היצה"ר כמו שפי' המפו' הא דפרש"י במלחמת הרשות הכתוב מדבר היינו מלחמת היצר שהרשות נתונה לכ"א לטוב או להפכו והבחירה חפשית וביותר בימים הקדושים הממהרים לבא שאנו הולכים למלחמה ללחום מלחמת ה' ולהתליכו על כל העולם כלו שזהו עיקר בקשתנו ותמלוך אתה ה' לבדך וגם ותגלה ותראה מלכותו עלינו מהרה ולהוציא השכינה כביכול מהגלות כי כ"מ שגלו ישראל שכינה עמהם כמאחז"ל גלו למצרים שכינה עמהם ומקרא מפורש (שמואל ב' ז') אשר פדית וגו' גוים ואלקיו וכדאי' במד"ר פ' בא החדש