ייטב לב דברים תתלו

הם הרחיבו לבבי בפנימיות מספר שמשו"ן והוא יחל להושיע וגו' ומספר המל"ך יעננ"ו ביו"ם קראנ"ו בסוד ואוהביו כצאת השמש בגבורתו כי הדינים נמתקים בשורשם עי"ש ותבין וז"ש וצר"ת עליה להמתיק הדינים במספר השמות מנין וצר"ת כאמור והבן: וענו ואמרו ידינו לא שפכו וגו' ועינינו לא ראו נ"ל כי מ"ש כפר לעמך ישראל פי' הראב"ע על ששגגו ולא שמרו הדרכים ומהרי"א פי' כי מסתמא עשו הדומ' לזה כי לולי שהי' חוטאים בענין הדומה לזה לא בא תקלה זה בגבולם וע"כ כתיב ויצאו זקניך וגו' וענו ואמרו וגו' כי חטא העם ופשע' ראוי לייחס למנהיגיהם על אשר לא פקחו עיניהם לראות ולהזהיר את העם לבל יחטאו וגם לשמור הדרכים, והנה כבר כתבתי בר"פ ויגש כי נגד המקטריגים יכסה פשעיו לתרץ עצמו באיזה טענה אבל בינו לבין קונו צריך להודות ולהתודות כזאת וכזאת עשיתי וז"ש דוד לך לבדך (אני מודה) חטאתי וגו' למען תצדק בדברך וגו' יש לי תירוץ הן בעון חוללתי וגו' עי"ש, וידוע כי אין עני' אלא לשון הרמת קול ואמירה הוא בחשאי ובלב כמבואר בזוהר כמה פעמים וברמב"ן ר"פ בראשית וז"ש וענו בקול רם ואמרו בחשאי ובלב וע"ז מפרש בקול רם ידינו לא שפכו את הדם הזה ובחשאי ואמרו (וידוי שחטאו כי) ועינינו לא ראו להשגיח על העם ולהזהירם מחטא בכיוצא בו או לשמור הדרכים ע"כ כפר לעמך וגו' והבן: תצא כי תצא למלחמה וגו' ונתנו וגו' וימסרנו הול"ל מה זה לשון נתינה ונ"ל עפ"י ששמעתי ממוזלה"ה שפי' מאמרם יגעתי ומצאתי תאמין דב' אלו סותרים אהדדי דמציאה בא בהסח הדעת ולא ביגיעה אבל הענין דאם האדם מיגע עצמו בתורה בעיון רב אם שלפעמים יעלה חרס בידו שוב אחרי זה יבין וישכיל המצאה נפלאה והוא מתת אלקי' בקרבו וז"ש יגעתי ואח"ז מצאתי בהסח הדעת תאמין עכ"ד וכן הענין נגד יצה"ר א' הכתוב כי תצא למלחמה על אויביך אם שתעלה חרס בידך שוב אחר שתעשה את שלך אז ונתנו י"א בידך בבחי' נתינה ומתנה כדכתיב צופה וגו' ה' לא יעזבנו והבן: או יאמר ונתנו דכתיב למעלה בפ' ראה נתון תתן וגו' כי בגלל הדבר הזה ואחז"ל שהוא גלגל החוזר בעולם ואפשר לומר כי נתן הוא למפרע ג"כ נתן (והוא"ו רק במקום נקודת חולם) וכתבו המפו' לרמז שמה שתתן יחזור להיות נתון לך או לזרעך ובזה נ"ל דז"ש כי בגלל הדבר הזה יברכך היינו בגלל הדיבור הזה של נתן (כמו שדרשו על וזה דבר השמיטה) שהדיבור הוא כגלגל החוזר מכאן לכאן לרמז שיחזירו ויתנו לך וז"ש כאן כי תצא למלחמה וגו' אז ונתנו שהוא למפרע ג"כ ונתנו כ"כ ימסרנו בידך להטותו מהיפך להיפך מרע לטוב והיינו ושבית שביו והבן: כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו י"א בידך ושבית שביו יש להבין אומרו ונתנו י"א מקרא שא"צ מה קמ"ל מי לא ידע כי לא בכחו יגבר איש כ"א י"א נתנו בידו ב' הי' די לכתוב ונתנו י"א ושבית וגו' ומה זה בידך ג' ואם א' בידך סגי ושבית ל"ל: ונ"ל דרך דרוש עפ"י דאי' בזוהר ברע"מ משפטים דף קי"ז ב' ואוקמו' מארי' מתני' צדיק יצ"ט שופטו רשע יצה"ר שופטו בינוני זה וזה שופטו מאן דאיהו מאילנא דחיי לית לי' יצה"ר ודא צדיק גמור צדיק וטוב לו צדיק ורע לו מסטרא דעץ הדעת טוב ורע ואמאי אתקרי צדיק בתר דרע לו דאיהו יצה"ר אלא בגין דטוב צדיק שליט עלי' אתקרי צדיק ורע לו ההוא רע תחות רשותי' כעבד תחות רבי' עכ"ד נראה ביאור הדברים דקשי' לי' כיון דכח הרע עודנו עומד במקומו הגם שכובשו ותופס בו הרי לא תפסו כלו להפכו לטוב כדמצינו באברהם שנא' ומצאת את לבב"ו נאמן לפניך ואף גם לא תפסו כלו לגרשו מלבו כדמצינו בדוד ולבי חלל בקרבי כי עוד בו נטי' לרע וכח הרע בקרבו ואיך נק' צדיק אבל התירוץ לזה עפ"י דקי"ל בחו"מ סי' קצ"ה סעי' ד' לענין קנין