ייטב לב דברים תתלב

ועמדו שני האנשים מצוה על בע"ד שיעמדו פרש"י דהא קרא בבע"ד נמי איירי דכתיב אשר להם הריב: יש לפרש כל זה ע"ד רמז מוסר בהקדם המבואר בספרים הק' קושי' גדולה על עוברי עביר' ממ"נ אם באותו שעה מאמין שהשי"ת עומד עליו ורואהו איך לא יבוש ולא יכלם מעשות כדבר הרע הזה לפני ממהקב"ה ואיך אימתו לא תבעתוהו ואם ח"ו אינו מאמין שהשי"ת רואהו זה קשה מן הראשונה כי א"כ הוא אז כופר בעיקר האמונה ח"ו ומי זה האיש אשר בשם ישראל יכונה שלא ימסור נפשו במיתות משונות שלא יכפור בעיקר והן דברי הרמב"ם הובא בהג"ה ז' הרמ"א שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול כו' עיי"ש ואין תירוץ לקושי' זו כ"א מה שא' חז"ל אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות ועל שוטה אין קושי' שבאמת ע"י הרוח שטו' שוכח מכל זה ואינו משים על לבו שהשי"ת רואהו והוא מעניש לעוברי מצותיו א"כ הרי הוא בכלל שוגג יחשב וזש"ה ונסלח לכל עדת בני ישראל וגו' כי לכל העם בשגגה והובאו דברים אלו בספר ישמח משה למוזלה"ה וז"ש הנביא שובה ישראל וגו' כי כשלת בעונך ומקשי במס' יומא האי עון מזיד הוא וקרי לי' כושל ולמ"ש ניחא דבאמת אינו אלא שוגג ומכשול כי נעשה בלא דעת, וז"ש קחו עמכם דברים שובו אל ה' לתרץ עצמיכם אמרו אליו כל תשא עון כלו' שתשא כל בחי' עון שאינו עון כלל כ"א חטא שוגג ובזה פירשתי מ"ש הכתוב ובעת ההוא וגו' יבוקש את עון ישראל ואיננו כלו' שאינו במציאות כלל ואת חטאת יהוד' שהי' חטא הנעשה מכח שכחה אבל ולא תמצאינה כי אסלח וגו': וז"ש כי יקום עד ידוע כל מקום שנא' עד הרי כאן שנים ומי הם עז"א חמ"ס הוא ס"מ ונוקבי' דילי' העולים ומסטינים ח' רומז לנוקבא חי' רעה כמבואר בזוהר פנחס רנ"א ע"ב גער חי"ת קנה דא חי' דאתאחיד בה עשו קנה דא דכורא כו' ושמו ס"מ ולמפרע מ"ס והיינו חמ"ס באיש לענות בו סרה כלו' שאומרים שבעת העבירה סר מאת ה' וכפר בעיקר וכדכתיב וסרתם ועבדתם אלקי' אחרים וגו' דאלו הי' מאמין איך הי' עושה העבירה א"ו שהוא כופר ח"ו [ושוב ראיתי באבן עזרא שפי' סרה כמו ע"ז ונהנתי] ועמדו שני האנשים אלו העדים היינו ס"מ ונוקבי' שנכללה בדכורא לכך קראן אנשים ולדעת מי שאומר דאיירי נמי בבע"ד יאמר ועמדו שני האנשים היינו הגוף ונשמה כמאמרם ז"ל שהקב"ה זורק הנשמה לתוך הגוף ודן שניהם כא' אשר להם הריב יבואר למאי דאיתא בגמ' שבת ד' קמ"ז בר"א ב"ע איעקר מני' תלמודא בעא למקרי החדש הזה לכם וקרי החרש הי' לבם ופי' המקובלי' כי הקליפ' ששמו רי"ב גרם לו לשכוח במקום ד"ז"כ קרא רי"ב הובא בילקוט פ' בא במקומו עיי"ש ומזה אני אומר שהרוח שטות הוא קליפת רי"ב שר השכחה והיינו ועמדו ב' האנשי' העדים הנ"ל אשר להם הרי"ב המשכח ואי קאי על בע"ד זה שאומרי' להליץ ע"ע שלא כפרו ח"ו רק שהמזיק רי"ב גרם להם ששכחו לבלי להשים אל לבם שה' רואהו וז"ש אשר להם הרי"ב שר השכחה לפני ה' החוקר לב ויודע שכך הי' לפני הכהני' והשופט וגו' הן ב"ד שלמעלה ודרשו השופטי' היטב והנה עד שקר העד וגו' כי לא כפרו בעיקר כ"א מכח שכחה ע"כ ועשיתם לו כאשר זמם וגו' וז"ש להלן פ' תצא כי יהי' רי"ב (שר של שכחה) בין אנשים כלו' מחמת שלפרקים רי"ב שר המשכח גורם לאדם לשכוח את ה' ע"כ ונגשו אל המשפט ושפטום והצדיקו את הצדיק היינו מי שלא עשה רק מחמת שקליפת רי"ב גרם לו לשכוח והרשיעו את הרשע היינו מי שיודע רבונו ומכוון למרוד בו במזיד גמור, ובזה יש לפרש מה דכתיב בסוף הפרשה ונגשו הכהנים וגו' ועל פיהם יהי' כל ריב וגו' פי' הראב"ע וע"פ יהי' עונש כל ריב ולדרכנו נאמר כי כבר כתיב למעלה ונתן לכהן וגו' כי בו בחר י"א מכל שבטיך לעמוד לשרת בשם ה' הוא ובניו כל הימים יאמר כי בו בחר ה' להיותו מופנה מכל עסקי מו"מ לעמוד לשרת בשם ה' כל הימים כלו' למען ישים שם ה' נגדו תמיד כל הימים ע"ד שויתי ה' לנגדי תמיד והם המזהירים את ישראל והמזכירים אותם את ה' ובידם להסר מהם שר המשכח והנגע אשר תהי' באדם וז"ש וע"פ יהי' (הסרת) כל ריב וכל נגע ומזוהמתם הם המטהרים והבן: כי תצא למלחמה על אויבך כבר פירשו המפורשים אויבך הוא היצה"ר וראית סוס ורכב עם רב ממך הם נגעי בני אדם שנולדו ממך בחטאתך לא תירא מהם כי ה' אלקיך עמך המעלך מארץ מצרים בירא עמיקתא עי' בדבריהם, ובדרכם אלך לפרש להלן והי' כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן ודבר אל העם ואמר אליהם וגו' דיש להבין פתח בדיבור לשון קשה וסיים ואמר אמירה רכה אבל יובן כי אנחנו אומרים בסליחות זוחלים ורועדים מיום בואך וגו' ולכאורה זה סותר