ייטב לב דברים תתכח

יהי' כוונתך ולא אל הזולת למען תחי' היפך מ"ש הקנא' והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מהעולם וירשת את הארץ כפרש"י כי בשביל שנאת חנם גלינו מארצנו והתיקון לזה השלום והאחדות כמ"ש משמיע שלום וגו' מבשר טוב וגו' אומר לציון מלך אלקיך דייקא והבן: רק לא ירבה לו סוסים וגו' לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד יתבאר עפימ"ש שא' דוד התע"ה שמח נפש עבדך ופירשו המפורשים כי האדם צריך שיהי' מסתפק במועט בענין עוה"ז ושמח בחלקו אבל בעניני עוה"ב בתורה ומצות צריך לבקש תמיד יותר ויותר מלימודו והרגל שלו למען לעלות מעלה מעלה יותר יום יום לקנא קנאת סופרים במי שגדול ממנו בחכמה ובמעש"ט והוא שני הפכים הסתפקות והתנשאות, וז"ש שמח נפש עבדך להיות שמת בחלקי ומסתפק ואשר אני מבקש ממך עז"א כי אליך ה' לעבודתך נפשי אשא בהתנשאות ולהיות שהם ב' הפכים אני מבקש עזר וסעד עכ"ד והיינו דכתיב אזמרה לאלקי בעודי בבחי' עוד שלי חמוד יותר ויותר וז"ש פה לא ירבה לו סוסים וגו' לא תוסיפון לשוב בדרך הזה בחי' עוד להרבות סוס כ"א ליקח בחי' עוד להרבות עבודתו ית' יותר ויותר כמאמר אזמרה לאלקי בעודי והבן: וכתב לו וגו' התורה הזאת וגו' והיתה עמו וקרא בו יל"ד בה היל"ל כדא' הזאת והיתה אבל נ"ל עפ"י דאי' בשבת פרק האורג ד' ק"ה ע"ב ופ' ואלו מגלחין העומד כו' חייב לקרוע הא למה זה דומה לרואה ס"ת שנשרף ופרש"י שאין לך ריק בישראל שאין בו תורה ומצות ויש להסביר יותר עפ"י דכתיב כתבם על לות לבך נמצא התורה חקוקה על לב האדם או עפימ"ש רמב"ן פ' תולדות עה"פ כי ציד בפיו כי העוסק בדבר תדירי יכונה הוא עצמו בזה כמו ואני תפלה עיי"ש, נמצא הדבוק בתורה תמיד יכונה בשם ס"ת וז"ש והיתה עמו עד בואו למדריגה וקרא בו בעצמו בלבו מה שכתוב בתורה והבן: וקרא בו כל ימי חייו עי' פי' נאה לזה בהקדמת חתם סופר ולי נראה ע"ד מ"ש במגילה חייב אדם לקרות המגילה בלילה ולשנותה ביום ומפרש בגמ' כגון דאמרי אינשי אעבר פרשתא דא ואתני' הרי פעם ראשונה נקרא קריאה ופעם שני שונה אותה וכופלה וז"ש וקרא בו דייקא בחי' קריאה כמו פעם ראשונה כל ימי חייו למען ילמד ליראה את ה' וזו דבר שאין לו סוף כי בכל פעם צ"ל בחי' חדשה וכמ"ש בכ"י יהי' בעיניך כחדשים: א"י יקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה את ה' אלהיך לשמור וגו' לבלתי רום לבבי מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל. יש לפרש עפמ"ש בספר מאור עינים בליקוטים לפרש הא דאי' בפסחים לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפי' שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה הענין כי התורה הוא א"ס ונמצא בחי' לשמה הוא ג"כ א"ס כי כל מה שמוסיף והולך ממדרגה למדרגה נתרבו המוחין ומשיג יותר אמיתית פנימיות התורה הנק' לשמה ונקרא בחי' שתחתיו שלמד מקודם שלא לשמה וכן לעולם, וז"ש לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה דאיך אמר לעולם הא אחר זה בא לשמה א"כ אינו לעולם אלא לומר שלא יעמוד במדרגה א' רק שילך ממדרגה למדרגה באופן שידמה לו בחי' הקודמת שהיה שלא לשמה עכ"ל, והנה קריאה זה מקרא ולימוד זה משנה וגמרא וקי"ל דעל מקרא מותר ליקח שכר ועל משנה וגמרא אסור ליטול שכר כמבואר בגמ' נדרים דף ל"ז וביו"ד סימן רכ"א וסי' רמ"ה וז"ש וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה הכוונה שכל ימי חייו ידמה לו שהוא קור"א בתורה בחי' קריאה בשביל קבלת שכר דהיינו שלא לשמה למען [מהיום והלאה] ילמד בחי' לימוד משנה וגמ' ליראה את י"א כלו' בחי' לשמה כדי שיביאנו לידי יראה וכמו שאמרנו שכל ימי חייו ידמה בעיניו שעודנו לומד שלא לשמה בחי' קריא' למען יבא ויגיע ללימוד לשמה: א"י וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה וגו' בהמשך הפסוקים שאחריו כי הנה כתי' ואהבת את י"א וא' חז"ל אהבהו על הבריות כי זה דרך אוהב את המלך להתאמץ בכל עוז להכניס בני אדם תחת עול מלכותו ללמדם לירא מפניו ולשמור ולעשות רצונו וזה מדתו של אברהם אבינו שנקרא אברהם אוהבי שהכניס רבי' תחת כנפי השכינה וכדכתי' כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' וגו' למען הביא ה' על אברהם וגו' ולכאורה נראה שזה עבודה פחותה עמל"פ, אבל הענין מבואר בספ"הק כי אברהם בעצמותו עבד מאהבה ויראת רוממותו יתעלה ולפי מדרגתו הי' גבוה מכל עם מרוב דבקותו בה' אלקיו ולא הי' באפשרי לו לקרב הרחוקים ופחותי ערך אל עבודתו ית' בלתי ע"י שהשפיל עצמו ממדרגתו למדרגה