ייטב לב דברים תתכז

עלי ככל הגוים הנושאים עליהם עול מלכות שום תשים עליך מלך כפל הלשון ובלשון הוה כ"א כה תאמר שתרצה לישא עולו עליך אז לא פעם א' תמליכוהו כי מדי יום יום תמליכהו עליך מחדש כיון שכוונתך לתכלית האמיתי וכמש"ל אבל גבי שמואל באומרם שימה לנ"ו מלך להנאתנו ולטובתנו ולא לתכלית המועיל לישא עולו ומ"ש ככל הגוים היינו לכבוד ולתפארת לזה וירע הדבר בעיני שמואל כאשר א' לנ"ו דייקא ולא א' עלינ"ו ונראה בעליל שמכוונים רק לתפארת ובזמן מועט ימאסו והי' כלא הי' א"כ הוא אך למותר, אך הי' עולה על דעתו אולי אינם יודעים מעול מלכות כללי וכאשר א' לו השי"ת והגדת להם משפט המלך אשר ימלוך עלי"הם דייקא והגד להם את בניכם וגו' ואת בנותיכם יקח וגו' אז ויאמרו לא כאשר אמרנו בתחל' לנ"ו כ"א מלך יהי' עלינ"ו דייקא לישא עול מלכותו עלינו ושלא תא' הלא טבע עמנו הוא היפך זה כמש"ל אנחנו מבטיחים לך והיינו גם אנחני ככל הגוים וגו' ר"ל כמו שהם נושאים עול מלכות עליהם כ"כ נהי' גם אנחנו נכנעים תחת המלך לשמוע בקולו אז ראה שמואל ששואלים כהוגן ע"כ וידברם באזני ה' וע"כ א' שמואל ואמליך עליכ"ם מלך ואח"כ הוכיחם כי תחל' א' שלא כהוגן וזה ראי כי רעתכם רבה כו' לשאול לכ"ם מלך לכם דייקא אבל כשאמרו עלי"נו הטיבו אשר דברו וכמו שביארנו ובזה מתורץ הכל על נכון באר היטב ועפ"י האמור יש לנעוץ סוף התורה לתחלתה כי ידוע שמשה הי' מלך על ישראל וכמו"ש ויהי בישירון מלך ואז"ל זה משה והנה בודאי בראשית ממלכתו הי' יקר ונכבד ואהוב בעיניהם ושלא נסביר כי אחרי כן ח"ו נגרע מחשיבתו בעיניהם הם וח"ו מלהזכיר כי הלא משה רבינו ע"ה ידוע ומבואר בתורה גידל נפלאותיו אשר עשה משה לעיני ישראל חדשים לבקרים מדי יום יום ע"כ הי' בעיניהם כאשר בתחל' וז"ש לכל היד החזקה וגי' אשר עשה משה לעיני כל ישראל בראשית כלו' מחמת גודל הנפלאות והיד החזקה אשר עשה לעיניהם יום יום ע"כ קם בעיניהם באהבתו ובחשיבתו כאשר בתחלה ובראשי' והבן: עוד י"ל שאלת הקדמונים מדוע כעס שמואל על מה שבקשו מלך כי עוד יש לדקדק דכאן כתיב כי תבא וגו' ואמרת אשימה עלי מלך וגי' שום תשים כל זה בלשון יחיד ושם נאמר ויתקבצו כל זקני ישראל ויבא"ו וגי' ויאמר"ו וגו' שימה לנ"י מלך לשון רבים אבל ביאור הדבר בשנבין מאמר שלמה הע"ה מלכים ג' ועתה ה"א אתה המלכת את עבדך וגו' ועבדך בתוך עמך וגו' עם רב (בכמות) אשר לא ימנה ולא יספר מרוב באיכות כי כל אחד שקול כנגד רבים ומה"ט בעושי' רצונו ית' אין להם מספר ע"כ אבקש ונתת לעבדך לב שומע לשפוט וגו' כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה כלו' הגדולים ורמים ממני ע"ד שפרש"י פ' דברי' עה"פ ה"א הרבה אתכם הרים אתכם על דייניכם א"י עפ"י דכתיב עדת חנף גלמוד ופירשו המפורשי' כי הן בעסקי עוה"ז הן בעסקי עוה"ב כגון במצו' הנעשה ברבים הדבר המוסכם בעצת רבים הוא מקובל ונעשה ונגמר יותר מהמוסכם מאיש פרטי אבל זה אינו רק באם הנאספים החוקרים על הדבר לעשיתו אין כוונתם אל הזולת רק כולם בלב אחד ובעצה א' לתכלית הדבר המבוקש משא"כ באם המה בהסכמתם כאו"א יכיון כוונה המיוחדת לפי ענינו וטובתו ותועלת עצמותו הרי זה כאלו הם מפוזר ומפורד וז"ש עדת חנף גלמוד אפי' עדה גדילה הרי זה כאיש פרטי וגלמוד עכ"ד (הובא בדברינו ר"פ וישב) וז"ש ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם לעלות בהסכמ' להמליכו אבל בתנאי יחד שבטי ישראל שבלב א' כאיש אחד אבל אם הם רבתי עם בדיעות שונות לא יבוצע הדבר וז"ש אתה דייקא המלכת את עבדך ולא מידם היתה זאת כי הלא ועבדך בתוך עמך וגו' עם רב לא בגדר אחדות אשר לא ימנה ולא יספר מריב רצוניות ודיעות שונות לא ראי זה כראי זה ע"כ אבקש ונתת לעבדך וגו' כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה להלוך נגד רוחו ורצונו של כאו"א והבן: וזה שא' כי תבא אל הארץ וגו' ואמרת אשימה לשון יחיד בלב אחד (כפרש"י על ויחן שם ישראל) אז שום תשים עליך מלך כפל שיהי' השימה שימה ממש קשר של קיימא אבל שם נאמר ויתקבצו וגו' ויבאו וגו' ויאמרו וגי' שימה לנ"ו מלך לשון רבים בבחי' עדת חנף כי כל א' פנה לדרכו ורצוני ע"כ וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנ"ו מלך לשון רבים ע"כ ויאמר ה' וגי' שמע בקול העם לכל אשר יאמר"ו דייקא כי אותו מאסו ממלך עליהם כי הוא ית' יחיד ומיוחד ושינא הפיזור והפירוד, וז"ש ודעו וראו כי רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני ה' החוקר לב לשאל לכם דייקא מלך וז"ש למעלה שופטי' ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר י"א ניתן ל"ך וגו' בזכותך שאתה בלב א' כאיש אחד צדק צדק תרדוף פרש"י הלך אחר ב"ד יפה כלו' שזה