ייטב לב דברים תתכה

מכל אויב ואורב וישגיח עליהם לנהלם על מבועי החכמ' וע"ד הישר לבלי יעשה איש כלבבו וכדכתיב בימים ההם אין מלך בישראל איש כל הישר בעיניו יעשה מכלל לאו אתה שומע אם יש מלך בישראל לא כן הוא כי המלך מוראו עליהם לבלי לעשות עול וכמ"ש שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו וזה נקרא עול מלכות כי הם נושאים עול אימתו ומוראו עליהם ומפחדו ומהדר גאונו יחרדו וירעדו ולא יוסיפו לעשות כדבר הרע אשר עשו מימי קדם לפני מלוך מלך, ואמנם אופן הב' הוא שאינם רוצים לקבל עול מורא מלכות ובהפקירא ניחא להו לעשות איש כל הישר בעיניו וכל אשר לבו יחפוץ באין מוחה ומעכב בידו ומה שממליכים מלך הוא רק למען היות להם הדבר לכבוד ולתפארת וביאור הדבר כי אם המצא תמצא אומה או מדינה אשר אין להם מושל זהו לאות ולמופת על גודל שפלותם ופחיתתם כי נראה בעליל שמה שאין להם מושל הוא מפני שכולם פחותי ערך תסרי מדע ואין בהם איש שיהי' כדאי להאי איצטלא ומלך אשר לא מאימתם איננו חפץ בם לגודל פחיתות ערכם וזאת הסבה בהתליכם עליהם מלך למען יהי' להם לשם ולתפארת כי גם הם כיתר העמים אשר יש להם מלך. שנית אם אין להם מלך שרים ונציבי' ודוכסי' א"כ כל אפין שווין לא כן אם יש להם מלך הרי כי מלך יש לו אנשי חיל ובתוכם שרי חמשים ושרי עשרות וכמה מיני שרים ונציבים שונים זה מזה וזטג"ז וכ"כ יש לו יועצים ושרים רבים ונכבדים מנהיגי המדינה ולבעבור זה הם מרוצי' למנות מלך להנאתם ולטובתם למען יפקד המלך פקידים ונציבים ושרים מהם ובניהם ועי"ז יתנשאו עד שמי רום וכוכביהם אבל אין בזה תכלית האמיתי. כאמור. והנה בראשית ממלכת המלך אלי ואלי חפיצים בו ומתפללי' בשלומו ומברכים אותו כראוי ומקבלי' אותו בשמחה וטוב לב בתוף וחלל וכל מיני כלי זמר בקולות ולפידים ומי יודע איך כוונתם אם לטוב באופן הא' או להיפך אולם ברבות הימים והשנים כשבח המלך על כסא מלכותו מוכיח סופן על תחלתן איך הי' כוונתם ומחשבתם ניכרת מתוך מעשיהן כאשר אבאר: והוא בשנזכיר מאמר חז"ל בא וראה מדת הקב"ה אינה כמדת ב"ו מדת ב"ו כלי ריקן מחזיק מלא אינו מחזיק אבל מדת הקב"ה מלא מחזיק ריקן אינו מחזיק שנא' אם שמוע תשמע אם שמעת בישן תשמע בחדש ופי' בס' קול יעקב במגילת איכה כי כללי בזה כל תענוגי ותאות עוה"ז שלא יערבו לנפש האדם כ"א בעוד שהוא ריקן מהם לא כן אחרי שנשבע והורגל בהם שזו הוא בדרך טבעי שיהי' לו לזרא ותגעל נפשו בהם, (ולבעבור זה אמרו יצרו של אדם מתחדש עליו בכ"י למען לא ימאס בו הוא עושה בעיני ב"א כאלו תאוה זו חדשה הוא לו וכמש"פי הגאון מהר"י בי ער"ד) לא כן מדת הקב"ה תלא מחזיק כלו' התורה והמצות שהם מעדני הנפש והנשמה לא תגעל הנפש בהם לעולם כי מדי תתבונן בהם תוסיף אומץ להשיג יותר ולצעוד ממעלה אל מעלה כמאמר דהע"ה אחת שאלתי מאת ה' וגו' שבתי בבית ה' כל ימי חיי ולכן דימו חז"ל לומדי תורה לדגים שבים שהם תמיד במים ועכ"ז הם משתוקקים לטיפת גשמים וא' למה נמשלה דברי תורה לדדי' מה הדד הזה כל זמן שהתינוק יונק מוצא בו טעם אף ד"ת כו' אילם ריקן אינו מחזיק כי טרם ידע טעמי תורה ומצות ומתיקות שלהם לא ישתוקק להם כלל עכ"ד הנחמדי' ועד"ז כתב בספר הפלאה בפתיחתו וז"ל ובחו"ת ברכות כתבתי טעם אהא דאי' שם דמצינו ברכת התורה לפני' מה"ת וילפי' לאחרי' בק"ו ובבהמ"ז הוא להיפך ופרש"י ילפי' מה זה שאינו מפורש בה וכו' ואינו מובן דלא מצינו כה"ג אלא א' כל חד תוקים אדוכתי' וי"ל לפי"מ דאי' התם ריש כיצד מברכין דסברא דברהמ"ז לפני' הוא ק"ו מלאחרי' דכשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כש"כ והטעם דכשהוא שבע הוא נמאס בעיניו וכדכתיב ונפש שבעה תבוז נופת ואפי"ה מברך כש"כ לפני' כשהוא תאב לו ובדברי תורה הוא להיפך דכל מה שלומד יותר יתאוה יותר ותאב לו א"כ איכא ק"ו איפכא מדמברך לפני' כשהוא שבע ואינו רעב ללחמה של תורה ולא תאב לי כש"כ לאחרי' שאחר שלמד הוא רעב ותאב לו ושפיר ילפי' מהתורה סברא זו דכשהוא שבע כו' ממה דחזינן במזון כתיב לאחרי' ובתורה לפני' ע"כ דסמכה התורה דנילוף בק"ו זה עכ"ד ז"ל: ועפ"י האמור נבא אל המכוון לענין שלפנינו דברשוו, הימים אחרי מלוך המלך נודע בירור כוונת העם הממליכים אותו אם לתכלית האמיתי או אך להנאתם וטובתם לכבודם דהעם המכוונים לתכלית האמיתי כאמו' למעלה מדי יום יום יראו כי ישמרם המלך מכל צר ואורב להם ולוחם מלחמותיהם ושוקד לטובתם ויעצור בהעם לבלתי יטו אשורם מני אורחות היושר וע"כ ברבו' הימים יוסיפו יום יום אהבה על אהבתו ותשוקה על תשוקה, ובכ"י ויום הם ממליכים אותו עליהם ומקבלי'