ייטב לב דברים תתכד

בדיני ממינות דבעי' ריצוי בע"ד ואינם נעשים דיינים מעצמן בע"כ של הבע"ד ואינם אלא עדים צריכים להגיד עדותן לפני ב"ד בע"פ דבעדות כתיב עפ"י ובעי' מפיהם ולא מפי כתבם ולפי זה לדברי הרס"ג הפסוק מבואר כמין חומר דהכא בד"נ כתיב עפ"י שנים עדים שראו עפ"י דייקא ולא מפי כתבן או שלשה [שראו ביום] עדים כלו' אפי' נתכוונו להעיד אפי"ה נעשים דיינים וסגי מפי כתבן משו"ה לא כתיב בשלשה עפ"י כי בג' סגי מפי כתבן וה"ק קרא עפ"י שנים עדים או שלשה עדים אפי' נתכוונו להעיד אפי"ה גם מפי כתבן יומת כי' אבל להלן בד"מ שצריך ריצוי הבע"ד ולא נעשו דייני' אפי' בג' אם לא קבלו הבע"ד אותן לב"ד ממילא בעי מפיהן ולא מפי כתבן משו"ה קאמר עפ"י שנים עדים אי עפ"י שלשה עדים יקום דבר דהך איירי בלא קבלו איתן לב"ד [הן אמת לפי הדרש של הגמ' בהך קרא עפ"י שנים עדים או שלשה להקיש שלשה לשנים מה שנים קו"פ פוסל אף שלשה כו' צ"ל דאיירי ב או בלילה אי ביום אלא שאינם רוצים להיות דיינים ולפ"ז בודאי נמי בעינן מפיהם ועכצ"ל דהאי עפ"י דכתיב בשנים קאי נמי על שלשה אבל רס"ג ע"ד הפשוט מוקי לי' בראו ביום ולפ"ז קרא מדויק היטב) וזהו כפתור ופרח ועמ"ש בס' יטו"פ במאמר שוב אשיב אות י"ב כי שם עשיתי סמוכין לדברי רס"ג מגמ' ר"ה ר"פ ראהי ב"ד עי"ש: כי תבא אל הארץ וגו' ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי שום תשים עליך מלך וגו' כבר הרעישו כל חכמי לב א"כ מדוע מצינו בשמואל (ח') כאשר אמרי ישראל לשמואל שימה לנו מלך לשפטני ככל הגוים וגו' וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך לשפטנו ומדוע חרה אפו בם הלא שאלו כהוגן ובפרט שאז"ל וכן פסק הרמב"ם שזאת א' מצו' ה' למנות מלך (ב') הקשה בעל העקידה מדוע תחלה הי' הדבר רע בעיניו ואח"כ הגיד להם משפט המלוכה את בניכם וגי' ואת בנותיכם וגו' תהי' לו לעבדים וגו' וימאנו העם לשמוע בקול שמואל ויאמרו לא כ"א מלך יהי' עלינו נאמר וישמע שמואל את כל דברי העם וידברם באזני ה' ויאמר ה' אל שמואל שמע בקולם והמלכת וגו' הרי שבסוף נתרצה וידבר דבריהם באזני ה' יבמה אשתני למעליותא דבורם מאשר מקדם והרבה תירוצים נאמרו ונשנו על זה והיותר נוח לקבל הן דברי מהר"י בעקידה שאמרו שלא כהוגן שימה לנו מלך לשפטנו כי המשפט לאלקים הוא ר"ל להדיינים ואין זה נוגע למלך כ"א עיקר התמנות המלך ללחום מלחמ' וכדמצינו בתחל' נא' שופטים ושוטרים תתן לך וגו' אח"כ שום תשים עליך מלך וז"ש וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך לשפט"נו דייקא ובפרט שהוא דבר הנוגע אל כבידו כי הוא הי' השופט בימים ההם כידוע, ואמנם אח"כ כאשר אמרו ויצא לפנינו ונלחם מלחמותינו הרי אמרו כהוגן אז נתרצה שמואל ע"כ תורף דבריו הנחמדים ואמנם לדעתי גם זה איננו שוה לי כי א"כ קשה מדוע גם בסיף א' ושפטנו מלכנו היינו שיכריחנו לקיים דבר המשפט עי"ש ולא תיקן בזה ני א"כ כ"כ נוכל לפרש ראשית דבריהם מה שא' לשפטנו וע"י הדוחק צ"ל שבתחלה לא אמרו רק לשפטנו ואח"כ הטיבו דבריהם במה שא' שני הענינים ושפטנו גם ונלחם מלחמותינו אבל זהו דוחק גדול כמובן ומלבד זה אתפלא עליו אשר גזר אומר כי ענין משפט אין למלך הלא מצינו בדיד ויהי דוד עושה משפט וגו' ובשלמה בראשית ממלכתו אז תבואנה שתי נשים וגו' עד כי ראו כל העם כי חכמת אלקים בקרבו לעשות משפט וגו' ובתהלי' משפטיך למלך תן וגו' ידין עמך בצדק וענייך במשפט ובמלך המשיח אשר אנו מייחלים יום בואו ב"ב נאמר ויצא חוטר מגזע ישי וגו' ושפט בצדק דלים הרי מצינו משפטים שהמלך שופט ויפה אמרו לפשטנו ולא עולתה בו, ומלבד זה יש לדקדק בגופי' דקרא מ"ש ככל הגוים אשר סביבותי מבואר דלכך רצונם לשום עליהם מלך כדי לעשות ככל הגוים וכו' וקשה ממ"נ אם זהו בעצמו דבר הגין וענין נחוץ למנות מלך וכפי האמת וכאשר האריך בזה העקידה עי"ש מדוע א' ככל הגוים הלא בעצמו דבר נחוץ גם אם לא שמו הגוים עליהם מלך ושפת יתר היא ואם נאמר כי בעצמו איננו נתין רק מחמת שהגוי' שמו עליהם גם הם רוצי' לעשות כמתכונתם א"כ יקשה על הגוים אשר סביבותיהם כיון שאינו נחוץ מדוע הם שמו עליהם מלך ואל מי יתדמו ואל מי ישוו (ג') קשה כפל הלשון שום תשים וחז"ל הרגישו בזה והדרשה תדרוש וד"ת כפטיש יפוצץ: ואשר חנן ה' אותי בענין זה הוא בשנקדים ונחקור דעת איזה אומה או מדינה אשר ממליכים עליהם מלך כי יש אשר כוונתם רצוי' לתכלית ולהועיל ויש אשי כוונתם בלתי רצוי' הבל ואין בם מועיל, והוא כי יש אשר מתכוונים לטוב למען ילחם מלחמותיהם וישמרם