ייטב לב דברים תתכג

וכמאמרם ז"ל קשה מריבה בתוך ביתו של אדם היינו בפנימיותו יותר ממלחמות גוג ומגוג שנא' בברחו מפני אבשלום בנו ה' מה רבו צרי רבים קמים עלי כלו' עלי הדבר תלוי כי אויבי איש אנשי ביתו פנימיותו יצריו ממעלליו הפנימים הם המעמידים עליו שונאיו ואויביו החיצונים ואין הדבר תולה אלא בעצמו כמאמר הכתוב ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו ואלו במלחמות גוג ומגוג כתיב למה רגשו גוים וגו' כוונתם לסיפא דקרא יתיצבו על ה' כי לה' המלחמה ע"ד שפי' האלשיך הן גור יגיר מה שנאסף עליך היא אפס תאותי אבל מי גר אתך היא היצר הרע הגר אתך ובקרבך עליך יפול שאתה לבד תבשל בו, וקמת יבואר עפ"י מה שכתב הרמב"ם פ"ג מה' תשובה שתקיעת שופר רמז יש בו כלו' עורי ישנים משנתכם ונרדתים הקיצו מתרדמתכם וחזרו בתשובה וכבר כתב המג"א סי' נ"ח לתרץ קושית הכסף משנה דקימה לא מקרי רק כשעומד ממטתו ומן שינתו, וזה שא' פה וקמת ועלית כלי' ממטתך ותשינתך ותרדימתך של כל השנה ועלית אל המקום אשר יבחר וגו' הוא בהכ"ס ובהמ"ד ובע"ש חז"ל אם פגע בך כו' משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח ועוד זאת תעשה ובאת אל הכהנים [הצדיקים] הלוים [הדבוקים בה'] ואל השופט אשר יהיה בימים ההם [שופט שבימיך] ודרשת והגידו לך את דבר המשפט דבר הצריך למשפט ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך וגי' ושמרת לעשות ככל אשר יורוך: עפ"י שנים עדים או שלשה עדים וגו' ואחז"ל אם מתקיימת העדית בשנים למה פרט הכתוב שלשה להקיש שלשה לשנים וכתב הרמב"ן וע"ד הפשיט אמר הגאון ר"ס שנים עדים או שלשה מקבלי עדות השנים והשיגו הרמב"ן חדא אין בכתוב קבלת עדות רק עדי' (ב') כמדומה שטעה הגאון כי עדות דיני נפשות לא נתקבל רק בכ"ג יהנה קושי' הב' תירץ הפ"י בפ"ק דמכו' דוקא במו"מ יגמר דין דכתיב ושפטו העדה והצילו העדה אז בעי' כ"ג עדה שופטת עדה מצלת אבל קבלת עדות סגי אף בשלשה אפי' בד"נ, ומוזלה"ה בשו"ת השיב משה סי' סמ"ך השיב עליו מפ"ק דסנהדרין גבי מוציא שם רע אם בא לתבוע דיני נפשות בכ"ג עי"ש מבואר להדי' דגם לקב"ע בעינן ך"ג כהרמב"ן והעלה דרס"ג סובר דזהו מדרבנן דאם יקבלו עדות בג' ייצטרכו אח"כ להוסיף הרי זילזול להב"ד של ג' כמ"ש התוס' שם אבל מדאוריי' סגי קב"ע בג' ואמנם קושי' קמייתא מגופי' דקרא קשי': והנ"ל בזה לפרש הפסוק הדק היטב לפי דברי הרס"ג דבלא"ה יש לדקדק בקרא עצמו דכאן דאיירי בד"נ כתיב עפ"י שנים עדי' או שלשה עדים הרי בשלש' לא כתיב עפ"י ולהלן דאיירי בממון (עי' פרש"י שם ובתוס' מכות ד' וא"ו) כתיב עפ"י שני עדים או עפ"י שלשה עדים יקום דבר, ולתרץ זה נ"ל עפי"מ דאיתא בב"ב פ' י"נ דף קי"ד שלשה שנכנסו לבקר את החולה רצו כותבין רצו עושין דין והנ"מ בראו ביום אבל בלילה אין עד נעשה דיין ודעת הרשב"ם דבראי ביום דנעשה דיין הנ"מ בלא נתכוון להעיד אבל בנתכוון להעיד הו"ל עד ואין עד נעשה דיין והתוס' והרא"ש חלקו עליו דאפי' בנתכוון להעיד נמי נעשה דיין והכי קי"ל בחו"מ סי' ז' וסי' רנ"ג עי"ש בטור יהנה מבואר בנתיבות סי' ל"ו היכי שארבעה נעשו דיינים ונמצא אחד קו"פ הג' כשרים דאין קו"פ פוסל דיינים ויכולים לכתוב ולעשות דין עפ"י ראייתם ונאמנים אפי' מפי כתבן ואמנם זהו דוקא בג' שנכנסו לבקר את החולה שהתורה עשאן דיינים בע"כ של הבנים כמו"ש התוס' שם או בקידוש החדש שיכולי' להיות דיינים בלי ריצוי שים אדם אבל בשאר דיני ממונות שצריך ריצוי בע"ד שיהי' דיינים ואז אינם נעשים דיינים בעצמן בע"כ של הבע"ד קו"פ פוסל אותן וגם בעינן מפיהם ולא מפי כתבם עי"ש בביאורים ובחדושים: ולפ"ז בדיני נפשות בראו ביום דנעשו דיינים בלא ריצוי בע"ד אם שלשה ראו בא' שהרג את הנפש להרס"ג דקב"ע סגי בשלשה הן נעשים דיינים וכאלו קבלו אז עדות אלא שאינם יכולים לדין בעצמם דבגמר דין בעי כ"ג יכולים אלו השלשה לשלוח קב"ע בכתב לסנהדרין ודנין לזה עפ"י הכתב [דאפי' אם קרובי הנהרג מוחלין ואינם תובעים על הב"ד מוטל להמית ההורג והרמב"ן יליף לי' מדכתיב ובערת הרע מקרבך והביא ראי' ממ"ש בסוף מילין בעוף שהרג את הנפש דבעי לאתוי' קמי' ב"ד וליתי בי' ובערת הרע כו' עי' בדבריו בס' המצות שורש י"ד ומזה מוכח דעל כל אדם מוטל להיות נטפל לדבר מצוה לבער הרע בכל אשר תשיג ידי וא"כ אם ג' ראו המעשה ביום ודאי יכולים להעשות ב"ד לקב"ע למען ישלחו עדותן בכתב וכש"כ אם הם זקנים או חולים שא"י לילך ודאי ראוי להם עשות כך להעשות ב"ד למען ישלחו עדותן בכתב לבער הרע מקרב ישראל) אבל