ייטב לב דברים תתיט

ולי נראה לפרש מקראי קודש אלו כי אמרו חז"ל כל מי שיש בו דעה מתעשר שנאמר ובדעת חדרי' ימלאו ויש להבין הלא החוש מכחיש זה כי יש הרבה בני דעה והם עניים ואביונים ומקרא מלא לא לחכמים עושר ולא לנבונים לחם וכבר הקשה כך ז' מהרש"א בח"א ונ"ל עפימ"ש במשנה איזה עשיר השמח בחלקו ומקרא כתי' כפירי' רשו ורעבו ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב ופירשו המפו' ודורשי ה' לא יחסרו ר"ל שלא יחסר להם שום דבר כי כל טוב שאומרי' על כל שזה טוב להם ואינם תאבי' לשום דבר בעוה"ז זולת לעבודת השי"ת, וז"ש כל מי שיש בו דעה מתעשר ר"ל אפי' בהיותו עני אינו אביון התאב לדבר כי שמח בחלקו ומסתפק במיעוטו, ובזה נקרא עשיר, וקרא מדייק ואמר לא לחכמים עושר היינו שאין להם עשירות ולא לנבונים לחם אבל בכ"ז הם בעצמותם שמחים בחלקם ונקראי' עשירי' והבן זה: וז"ש כי יהי' בך אביון לא עני במעות לבד ושמח בחלקו כ"א גם אביון תאב לכל ואתה עשיר בממון ושמח בחלקך נמצא בזה לבד שתתן לו לא יועיל כ"א יהי' לו מעט יבקש יותר ויותר כמאמרם יש לו מנה מבקש מאתי' ועודו תאב לכל ועצה לזה אמרה תורה לא תאמץ את לבבך ר"ל לבבך הטוב שאתה מסתפק במועט ושמח בחלקך לא תאמץ ממנו ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון מלתת לו דבר הניתן מיד ליד כי פתוח תפתח את ידך לו כמשמעו והעבט תעביטנו די מחסרו אשר יחסר לו ר"ל שתשאל לו מלבבך מדת הסתפקות היינו די מחסרו שזה אשר יחסר לו שאין לו מדת הסתפקות ע"כ אתה תשאל לו מדה זו וע"כ א' העבט תעביטני לשון שאלה דמדה זו הדרה בעינא, והבן כי זה פי' יקר: בהפטרה הטו אזניכם וגו' ואכרתה לכם ברית עולם חסדי דוד הנאמנים הן עד לאומים נתתיו נגיד ומצוה לאומים הן גוי לא תדע תקרא וגוי לא ידעוך אליך ירוצו למען י"א ולקדוש ישראל כי פארך אמרתי לפרש ע"ד צחות ללמוד מדת ענוה ושפלות ע"ד שפירשתי מה שאמר דוד אספרה אל חק ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך כי לכאורה יפלא בעינינו כי זה ענין גאות להלל א"ע כי ה' אמר אליו בני אתה והלא הוא א' ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ואיך יתקיימו שניהם אבל התירוץ ע"ז בשני פנים א) שאמר שבאמת אינו יודע מפני מה ה' א' אליו בני אתה כי אינו כדאי לזה לפי מה שיודע שפלות ערכו ואין זה אלא דרך חק בלי טעם, ב) כי האדם נידון רק לפי מעשיו של אותו יום ואותה שעה כידוע ומי שאמר לאשה הרי אמ"ל ע"מ שאני צדיק גמור מקודשת מספק שמא הרהר תשובה בלבו ובאותו רגע צדיק הי' וכן המקדש את האשה ע"מ שאני רשע אעפ"י שנמצא צדיק מקודשת חיישינן שמא כו' וכ"כ יוכל להיות שה' אמר בני אתה לפי מעשיו של אותו יום שאז הי' מהרהר בתשובה ואז נעשה בבחי' בן אבל על יום שלפניו ושלאחריו אינו ראי' כי אולי אח"ז אשתני לגריעותא ח"ו ע"י הרהור וכדומה ואין אדם מבין על עצמו ועובדא ידענא כי צדיק א' א' כך בפירוש אפי' אם יאמר לי השי"ת שאני צדיק אני מאמין לו שכך הוא אבל רק על אותה רגע שאמר אז הייתי צדיק לפניו אבל על רגע שאח"ז יוכל להיות שנשתנה ועמ"ש בזה בפ' תולדות עה"פ ויאמרו ראו ראינו וגו' וז"ש דוד בעצמו אספרה אל חק (בבחי' חק בלא טעם את אשר) ה' אמראלו בני אתה ולא אתגאה מזה ועוד אני היום דייקא ילדתיך ואין ראי' מזה לא על יום שלפניו ולא על יום שלאחריו ואין מקום להתגאות ולהתנאות בזה ע"כ עודני בשפלותי: וכעין זה פירשתי משה ואהרן בכהניו וגו' שמרו עדותיו וחק נתן למו ר"ל אם כי באמת שמרו עדותיו ובדין הי' שיטלו שכרם להיות קוראי' אל ה' והוא יענם עכ"ז וחק נתן למו ר"ל שמה שנתן להם ה' הי' נראה להם שהוא בבחי' חק ומתנת חנם כי הי' בבחי' ונחנו מה כנודע, וזש"ה הטו אזניכם וגו' ואכרתה לכם וגו' חסד"י דוד הנאמנים ר"ל שמה שקבל מאתי הי' בעיניו רק בבחי' חסד חנם מאתי הן עד לאותי' נתתיו נגיד ומצוה לאומי' וכ"ז הי' בעיניו מכח חק בלי טעם כ"א חסד חנם כ"כ תתקיים מה שהבטחתי לך באופן הן גוי לא תדע תקרא ר"ל שידמה בעיניך שלא תדע ערכו אולי הם גדולים ממך וגוי לא ידעוך אליך ירוצו ר"ל בשביל שלא ידעוך ולא יכירך לכך אליך ירוצו כי הם סוברים שאתה גדול מהם] אבל לא בכחך הגדול ובזכותך כ"א למען י"א ולקדוש ישראל כי פארך בפאר וכבוד לחבבך בעיניהם ואם כך ידמה בעיניך אז תהא נגיד ומצו' כמאמרם כל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו והבן: