ייטב לב דברים תתיז

הקדמה ומליצה על בקשתינו בימים הבאים, ועד"ז אמרנו שזה שאמר הכתוב היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה כלו' מה שאני מרבה בדמעות יומם ולילה בשביל הלחם הוא באמור אלי כלו' בשביל שאומרי' או"ה אלי כל היום אי' אלקיך כי הלא כל האומות שלוים ושקטים ועמך ישראל וכו' וז"ש בזמירות ברוך הוא אלקינו אשר טוב גמלנו כרחמיו וכרוב חסדיו הגדיל לנו כלו' שהגדיל והחשיב מה שאנו מבקשי' לנו (שלא למענינו הכוונה כ"א) אלה וכאלה יוסיף עמנו להגדיל שמו הגדול וכו' כלו' שעי"ז יתגדל שמו בעולם וזה מ"ש בגמ' ר"ה פ"ק בישראל האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחי' בנו הרי זה צדיק גמור אבל באו"ה לא עיי"ש ופרש"י בישראל שלבו לשמים ואם מריעין לו בחייו אינו קורא תגר כו' אבל באו"ה אם אין מטיבין לו קירא תגר ולכאורה מ"ש רש"י שלבו לשמים שפת יתר דהי' סגי לו שאינו קורא תגר אבל נ"ל כוונתו בזה כי שמעתי ממוזלה"ה שפי' כאן בישראל מותר לומר בשביל שיחי' בנו שזה עצמו למענו ית' שחפץ בכך ולמען כשיחי' הבן יעבוד אותו ית"ש משא"כ באו"ה אין אין כוונתו רק למען עצמו והבן עכ"ד, ואני אומר דפי' זה עם פי' רש"י אחד הוא דישראל שאין כוונתי בשביל שיחי' בנו לעצמו רק בשביל רצונו ית' לכך אם מריעין לו כו' ולא נתמלא רצין עצמו הרי רואה שזה רצונו ית' מקבל באהבה ואינו קורא תגר שתולה בעונו אבל או"ה שמבקש למלאות רצון עצמו ואם לא נתמלא בקשתי ורצונו קורא תגר וזה עצמו שפרש"י ישראל שלבו לשמים כלו' באומרו בשביל שיחי' בנו כוונתי לשמים כדי למלא רצון הבורא ית' ממילא אם מריעין לו אינו קורא תגר משא"כ או"ה שכוונתי לא לשמים כ"א לעצתו קורא תגר וזה פי' נחמד ברש"י, וז"ש בר"ה היום יעמיד במשפט יכו' אם כבנים שכוונתם למלא רצון אביהם אם כעבדים שכוונתם לעצמם לקבל פרס אם כבנים רחמנו וכו' ואם כעבדים עכ"ז עינינו וכו', וז"ש התורה בנים אתם וגו' העידה עלינו שבכל מעשינו ובקשתינו אנו קרוים בנים שכוונתנו לא לעצמינו כ"א למלא רצוני ית' ע"כ לא תתגודדו ולא תשימו קרחה וגו' ואי' בילקוט שלא תצערו עצמיכם על מת פי' כיון שזה רצינו ית' וע"ז אמר כי עם קדש אתה מופרש מעצמו לה' אלקיך למענו ית' וב"ך כלו' אפי' מה שנראה שהוא בך התולה בצורכי עצמך בתר ה' להיות לו וגו' מכל העמים כי בישראל מותר ע"ת שיחי' בנו משא"כ באו"ה והטעם בשביל שישראל אינו קורא תגר שאם רואה שכך רצונו מקבל באהב' ושפתי לא אכלא כי שמעתי מאבא מארי הגאון הצדיק מוה' אלעזר ניסן זלה"ה שפי' עד"ז המד' ההמיר גוי אלקי' והמה לא אלקי' ועמי המיר כבודי בלא יועיל פסוק זה מיכאל שר של ישראל אמרו והוא משולל הבנה אבל הכי פי' הקרא ע"ד מליצה ההמיר גוי אלקי' והמה לא אלקי' כלו' בעוד שלא ראה בו ענין אלקות המועיל לו לפי שטותו וסכלותו אבל ועמי המיר כבודי שאומרים שזה כבודו ית' בלא יועיל גם במה שאינו מועיל ואינו קורא תגר גם במה שאינו מועיל אלא מקבל באהבה כי רצונו זה כבודו עכ"ד והבן: ע"י בנים אתם לה' א' לא תתגידדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת כי עם קדוש אתה לה' א' עפ"י שא' חכמים אל תהי' כעבדים המשמשים את הרב עמל"פ ר"ל אלא תהי' עבודתכם מאהבה בחי' בן ויהי מורא שמים עליכם כלו' לא יראת העונש כעבד כ"א יראה אמותי' כבן הירא את אביו, וז"ש בר"ה היום יעמיד במשפט וכו' אם כבנים אם כעבדים וכו' וכמבואר ברעי' מהימנא, וכבר פירשו בספה"ק מי את ותיראי מאנוש ימות וגו' כלו' מי את אם תירא מכח שאנוש ימות היינו עובד מחשש עונש מיתה ותשכח ה' עושיך וגו' ר"ל ראוי לירא מאתו יראה אמיתית מרותינותו יתעלה, וז"ש כאן בנים אתם בנים דייקא לה' אלקיכם עובדי' מאהבה ומיראה אמיתית לא תתגודדו פי' המדרש לא תצערו עצמיכם ולא תשימו קרחה בין עיניכם לתת ר"ל כי העובד מיראת העונש הרי כלי המעשה עושים מעשה המצו' אבל בהמחשבה שבראשו ומותו איננו עושה לשם ה' כ"א בעבור עצמו שלא יענש בעונש מיתה וכדומה או שיקבל שכר נמצא הראש והמות מקורת מאותה עבודה, וז"ש ולא תשימו קרחה בין עיניכם הוא מקום המות שבראש למת ר"ל בשביל חשש מת והכוונ' שלא תהי' עבודתו רק מכח שלא ימות כי עם קדוש אתה ר"ל מופרש ומובדל ממך לה' א' דייקא ר"ל בלתי לשמו לבדו ולא בשביל עצמך וז"ש המדרש ילקוט זש"ה אספרה אל חק ה' אמר אלי בני אתה אתה מוצא בשעה שהי' ישראל במדבר הי' מעוטפי' בענני הכבוד ובעמוד האש והי' או"ה נבהלין מי הן אלו שנא' מי זאת עולה מן המדבר וכו' והקב"ה משיבן מקוטרת מור ולבונה וגו' יש להן זכות אבות מקוטרת מור זה אברהם (מדת החסד עובד מאהבה) ולבונה זה יצחק (מדתו יראה)