ייטב לב דברים תתטז

יורק מכלי אל כלי משא"כ עבודה רצונית מירא' רוממותו יתב' ומאהבתו אותי ית' האב זוכה לבניו ולדורותיו אחריו ברית עולם וזש"ה מי יתן והי' לבבם זה להם ליראה אותי דייקא לא יראת עונש כ"א יראה מרוממותו ית' אז תהי' יראתם כל הימים אשר המה חיים וגם למען ייטב להם ולבניהם לעולם כי ינחילו יראתם אל בניהם לדור דורות וזה שנא' מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו עכ"ד (וכבר כתבתי בזה בפ' נח) וזש"ה יראת ה' טהורה (דייקא) עומדת לעד לדורות וז"ש ראשית חכמה יראת ה' (דייקא) שכל טוב וגו' תהלתו (כי יראה זו) עומדת לעד כאמור, וזה נ"ל פי' הכתוב פנו דרך ה' ממחשבות בלתי רצוית ישרו בערבה מסילה [בלבבכ'] לאלקינו וגו' כלו' לשם אלקינו ולא עמל"פ מטעם כל הבשר חציר וכל חסדו דייקא דעביד לגרמי' כציץ השדה יבש חצר נבל ציץ וגו' כלומר שאינו דבר המתקיי' ודבר אלקינו מה שהיא לשם אלקינו יקום לעולם לו ולזרעו אחריו ע"ע] עוד הבדל יש כי העושה לשמה עבודתו פרחת לעילא משא"כ שלא לשמה לא פרחת לעילא ודבר זה למדנו ממה שא' חז"ל כתיב מעל שמים חסדך וכתיב עד שמים חסדך כאן בעושים לשמה כאן בעושים שלא לשמה כוונתם בעושים לשמה פרחת לעילא ועושה תיקונים ויחידים בעולם העליון מעל שמים חסדך אבל בעושים שלא לשמה לא פרחת לעילא עד שמים חסדך שכרו בעוה"ז וכדכתי' אורך ימים (בעולם שכולו ארוך) בימינה לשמה בשמאלה (שלא לשמה) עושר וכבוד בעוה"ז: וז"ש לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה שנשאר כאן (ולא פרחת לעילא) היום דייקא אבל למחר איננו במקומו כי אינו מתקיים איש כל הישר בעיניו דייקא להנאת עצמו היינו אהבת שכר ויראת העונש וכדומה והמופת לזה כי לא באתם ע"ע אל התנוח' לנוח מאויב הפנימי היצה"ר ואל הנחלה וגו' להנחיל לבניכם אחריכם יראתכם ועברתם וגו' וישבתם בארץ וגו' אוירא דא"י מחכי' ביראת ה' הוא חכמה אז והניח לכם וגו' וז"ש שמור ושמעת וגו' על אופן למען ייטב לך ולבניך אחריך והוא כי תעשה הטוב והישר בעיני ה' אלקיך כלי' שלא תעשה בשביל שישר בעיניך להנאתך כ"א בשביל שהוא טוב וישר בעיני ה"א וכו' כמאמרם אהב האמת באשר הוא אמת אז ייטב לך ולבניך אחריך כאמור והבן. ות"ל היטב בעיניהם: א"י שמיר ושמעת למען ייטב לך דקשה וכי מותר ע"מ לקבל פרס ויבואר ע"ד דאי' בזוה"ק נעשה מדברי תורה ונשמע מד"ס ואי' בס' שבט מישראל על תהלים דעל מצות שהם מד"ס שהוסיפו חכמים יותר מהחיוב יש שכר עוה"ז ומותר עמל"פ וז"ש שמור ושמעת לד"ס את כל הדברים האלה (שא' חכמים) אשר אנכי מצוך לשמוע) מלא תסור כדאי' פ"ב דשבת למען ייטב לך ולבניך וגו' כי תעשה הטוב והישר לפנים משוה"ד יותר מהחיוב והבן: הכה תכ"ה וגו' לפי חרב פרש"י אם אינך יכול להמיתם במיתה הכתובה בהם כו' כלו' בשם תכ"ה הכתוב כאן שבו הרג משה את המצרי אז המיתם באחרת שמעתי ונכון: בנים אתם וגו' ולא תשימו קרחה (כי רק) בין עיניכ"ם לתת אבל באמת צדיקים עודם חיים וקיימים כי עם קדיש אתה וגו' מה קדוש לעולם קיים כו' ולא מיבעי' מכח הנשמה כ"א גם הגוף כי לא תאכל כל תועבה עי' בזוהר ויחי דף רמ"ה ע"ב: וע"ד דרוש יאמר בהקדם כי צירוף של חדש אלול יוצא מפסוק וצדק"ה תהי"ה לנ"ו כ"י נשמר לעשות ויש להבין ענין פסוק זה לאלול, ונ"ל כי שלשים יום קודם שואלין ודורשין מענינים של יום הבא כנודע ע"כ מר"ח אלול נוהגין להרבות בתפלה ותחנונים יעי' בריש ה' ר"ה מ"ש המחבר והנה בקשתנו בימים הבאים זכרנו לחיים וגו' וכתבנו בספר החיים למענך וגו' כתבנו בס' פרנסה וכלכלה ולפי פשוטן אנו מבקשי' צורכי עצמינו למענינו וכבר מבואר בתיקוני' צווחין כו' הב לנו חיי הב לנו מזונא אבל כבר ענינו ואמרנו לזה כי אין הכוונה למענינו כ"א למענו ית' שהוא חפץ בחיים ומקור הטוב רוצה להטיב ולהשפיע בני חיי ומזונא ופרנסה ואנו מבקשים ע"ז כדי למלאות רצונו ית' ולמען נוכל לעבדו ית' ולעשות מצות ומעש"ט צדק' וגמ"ח וז"ש זכרינו לחיים בשביל שאתה מלך חפץ בחיים וכתבנו וגו' למענך וגו' וכבר אמרי עושה צדקה בכ"ע זה הזן ומפרנס אשתו ובניו והיינו כיון שזן ומפרנס אותם ומדריכם בדרך ישרה על התורה והעבודה נחשב צדקה אם שנראה שעושה לעצמו כיון שהכוונה לשמי ית' וז"ש וצדקה תהיה לנו כי נשמר לעשות וגו' כלי' גם מה שאנו מבקשי' או עושי' לני לצורך עצמינו נחשב לצדקה וזכות לאשר הכוונה כי נשמר לעשות את כל המצוה וגו' ולזה ענין זה לאלול