ייטב לב דברים תתטו

שיהי' טוב לנו ונחי' עצמינו בלחם ומזון כהיום הזה וצדקה תהי' לנו כי נשמר לעשות את כל המצוה הזאת ליראה אותו לטוב לנו ולחיותינו באותו שעה לפני ה"א וע"כ צירוף של חדש אלול. הוא יוצא ממקרא קודש זה וצדק"ה תהי"ה לנ"ו כ"י כנודע, כי כן דרך של בני העלי' שכל לאכול לשובע נפשם במחשבו' קדושין וטהורו' לפני ה' ובזה מתקנים העבר כמ"ש ליראה את ה"א לטוב לנו וגו' לחיותינו וגו' וצדקה תהי' לנו כי נשמר לעשות היינו לתקן: וע"ד הפשוט ירמוז הצירוף למה שנוהגין באלול לעשות משמורות והעיקר לפשפש אז במעשיו וכמו שפי' רבינו הק' מהרצ"ה זלה"ה מזידטשוב והי' לנו הלילה משמר לשון משמרת ומסננת למבדק בחושבנא וזהו וצדקה תהי' לנו כי נשמר (ר"ל נעשה משמורות וגם משמרת ומסננת ונבדק עצמינו) לעשות את כל המצו' הזאת לא להנאותינו כ"א לפני ה' אלקינו כאשר צונו והבן: לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום וגו' הי' מרגלא בפי מוזלה"ה לפרש כי הבטיחנו ית' כאשר נשוב אליו יגאלנו ושורש התשובה הוא החרטה והוידוי ועזיבת החטא והנה החרטה וכן וידוי מצוי בימי' הנוראי' רק עזיבת החטא הוא קושי המציאות כי אחר עבור ימים הנוראים ישוב למעשיו הראשונים וזש"ה מנעי קולך מבכי כי יש שכר לפעולתך וש"ת א"כ מדוע עדיין לא בא בן ישי עז"א ושבו בנים לגבולם כי אחרי הימים האלה שבים למעשיהם וגבולם וז"ש לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום וגו' כי העיקר הוא עזיבת החטא וראי' לדבר כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנתלה וגו' עכ"ד הלא הוא כתוב בס' ישמח משה באורך עיי"ש, והנה שפתי לא אכלא כי אחר שא' דבר זה בש"ק בסעודה שלישית ציה על אבא מארי הגאון הצדיק מוה' אלעזר ניסן זלה"ה בהיותו שם לומר לפניו דברי תורה ואמר אבא מארי זלה"ה פי' הפסוק בפ' זו שמור ושמעת וגו' למען ייטב לך ולבניך אחריך וגו' דקשה וכי הותר עמל"פ וכ"כ קשה לעיל פ' ואתחנן שמע אל החוקים וגו' אשר אנכי מלמד אתכם לעשות למען תחיו וגו', אלא הענין שמשה הי' מלמד להם דבר חדש שגם זה עבודה צורך גבוה הוא להשלים רצונו ית' החפץ החיי' להחיות לישראל כי מקור הטוב רוצה להטיב [וכמו שפי' מוזלה"ה הגמ' פ"ק דר"ה אהא דכורש התמיץ דא' די להון תהקרבין ניחוחין וגו' ומצלין לחיי מלכא ובניה ופריך הא תנן האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחי' בני הרי זה צדיק גמור ומשני כאן בישראל כאן באו"ה כלו' בישראל זה רצונו ית' שיחי' בנו וא"כ זה עצמו עבודה להשלי' רצונו ית' כאן באו"ה כדכתי' ותשלם לשונאיו אל פניו): וז"ש אנכי תלמד אתכם לעשות למען תחיו וז"ש כאן שמור ושמעת וגו' למען ייטב לך וגו' (דאין זה עמל"פ) כי (בזה עצמו שייטיב לך) תעשה הטוב והישר בעיני ה"א שזה רצונו ית' כמאמרם שכר מצוה הוא עצמה מצוה ע"כ תורף דברי אבי זלה"ה כפי העולה בזכרוני, אח"כ צוה עלי לאמר לפניהם ד"ת [ואמר לי הטעם כי אחז"ל כל מי שבנו וב"ב ת"ח אין התורה פוסקת מזרעו והחוט המשולש לא במהרה ינתק כדכתי' דברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אז א' ה' מעתה וע"ע ואחז"ל דהיינו ברואין זא"ז ופי' הוא דהיינו מכירין ע"י ששומעין דברי תורה זה מזה] אז עניתי ואמרתי מה שעלה בלבי לפרש שני הכתובים הבאים כא' כדברים האלה, והוא כי ידוע דאית יראה תתאה יראת עונש ויראה עלאה שירא מרוממותו יתעלה וההבדל הוא כי מי שעובד רק מכת יראת העונש ואהבת השכר הרי זה עובד את עצמו וע"כ אמרו אל תהי' כעבדים המשמשים עמל"פ דאין זה עבודה אמיתית משא"כ אם עובד מיראת רוממותו ית על' וכוונתו זכה בלתי לעשות נ"ר לשמו ית' זה עובד עבידה אמיתית והמובחן לזה להכיר ערכו וכוונתו אם הוא זכה וצלולה בלתי לה' לבדו או כוונתי לצורך עצמו, הוא כי בהיות כוונתו זכה וצלולה בעבודתו אמת יקום על מעמדו ולא יפול ממנו כי שפת אמת תכון לעד משא"כ אם כוונתו לעצמו להעשיר בעוה"ז או לשם שכר בעוה"ב או מיראת העונש אז איננו במעמד א' כ"א פעם יצא כברק חצו ופעם יפול הנופל ממנו והתבוננת על מקומו ואיננו כי ע"ז נאמר ועד ארגיעה לשון שקר וזש"ה אל תיגע להעשיר שלא תאמר אקרא בשביל שאהי' עשיר בעוה"ז או בעוה"ב ושמא תאמר כי לפעמים אין אדם מבין על עצמו עומק מחשבתו מה הוא אם זכה או לא עז"א מבינתך [של עצמך] חדל (מעבודה ע"מ להעשיר) כי הסימן לזה התעיף עיניך בו ואיננו כי עשה יעשה לו כנפי' וגו' כלו' שאינו דבר המתקיים זה לאות כי אינה עבודה זכה ואמיתית עוד הבדל מבואר בספרים כי מי שיראתו ועבודתו מכח שכר ועונש ואיננה רצינית כ"א הכרחית אינו מורישה לבניו אחריו כי עבודה כזו לא