ייטב לב דברים תתיד

סוף ברכות על עת לעשות לה' הפרו תורתך יא' כשיבא העת להנקם מהם יזדמנו סבות לבני אדם להפר התורה כדי שיבא עליהם העונש עי"ש דבריו ובזה א"צ לדברי התוס' יו"ט שם באבות עי"ש, ואתי שפיר משמעות לשון הברטנורה וכן שכר עבירה כו' משמע דשוין המה עי"ש ותבין נמצא כי האמונה מלבד שהוא מצוה בפ"ע עוד הוא הכנה לכל המצות שבתורה כי מבלעדה לא יתכן לקיים מצות שבתורה ודוקא שכר גוף המצוה בהאי עלמא ליכא אבל שכר הכנה איכא ולכך אין ישראל ניזונין בעולם הזה אלא בזכות האמונה שהוא הכנה ליתר המצות ושכר האמונה עצמה קיים לעולם הבא: וז"ש כאן ראה וגו' היום בעוה"ז ברכה וגו' ושלא תקשה שכר מצוה בהאי עלמא ליכא עז"א אשר תשמעו אל מצו' ה"א דלכאורה תיבת א"ל ל"ל אבל הכוונה שתשמעו אל גוף מצות ה' אלקיכם ר"ל האמונה שה' הוא אלקיכם וקבלת עול מלכותו עליכם שזולת זה לא יתכן לשום מצוה בעילם א"כ האמינה הוא הכנה וע"ז אני נותן שכר עוה"ז ועז"א אם לא תשמעו וגו' עד"ז אז וסרתם מן הדרך כי עבירה גוררת עבירה והיום אומר לו עשה כך ומחר א"ל עשה כך עד בואו לגדר ללכת אחרי אלקים אחרים היינו היצה"ר הנקרא אל זר אשר לא ידעתם שעושים חטאים בלתי נודעים אצלו כלל ע"ד עון עקבי יסובני ע"כ מאוד חזקו אחצו מצות אמונת אלקי עולם כי זהו העיקר והשי"ת יטע בלבבינו אהבתו ויראתו כל הימים: ונתתה את הברכה תרגומו ית מברכיא והיא ע"ד שא' דוד ואני תפלה ועיין ברמב"ן עה"פ כי ציד בפיו והבן: לא תעשון כן לה' אלקיכם וגו' לשכנו תדרשו ובאת שמה פתת לשון רבים וסיים לשון יחיד ואפשר לפימ"ש רש"י שלא תעשו כמעשיהם ויגרמו עונותיכם לביהמ"ק שיחרב ויבואר כי כתיב ומי כעמך ישראל גוי אחד כי הם משורש של האחדות ומה"ט כתיב ביעקב שבעי' נפש לשון יחיד אבל או"ה הם מעלמא דפרודא וכדכתי' בעשו נפשות ביתו לשון רבים וידוע כי בית שני נחרב בעון שנאת חנם ופירוד לבבות ואלמלא הי' ישראל אגודים באגודה אחת לא שלטה בהן כל אומה ולשון וצריך לתקן המעוות שיהי' שלום ואחדות בישראל, וזה שא' מה נאוו רגלי מבשר משמיע שלום וגו' משמיע ישועה כמש"ל פ' עקב, וז"ש שלא תעשו כמעשיהם להפרד זה מזה שזה גורם חורבן הבית כ"א להתאחד כאחד אז ובא"ת שמה כדכתי' ויחן פרש"י כאיש א' בלב אחד: והבאתם שמה עולותיכם וגו' ואכלתם שם לפני ה"א ושמחתם וגו' כי נודע שהאדם צריך לעבוד את בוראו בכל עת ובכל רגע גם בעת אכילה ושתי' יכין לבו לדבק בה' וכדכתיב זה השלחן אשר לפני ה' וזה א' מעבודות הקשות אולם בעת היותינו במקום המקדש מכח קדושת המקום וקדושת הכהנים אשר להם ניתן חזה ושוק ותרומה וללוים מעשר אשר הם החונים לפני המקדש יומם ולילה השיגה כח שכלם לאכול לפני ה' ע"ד ויחזו את האלקים (בעת) ויאכלו וישתו ומיגו דזכו לנפשי' זכו לאתרינא היינו להמביאים מתנו' קדשיהם אשר גם הם יאכלו לפני ה', והתופת לזה אחר אכלו ושתותו להנאת עצמו שמחה מה זו עושה כאן אמנם אם אוכל ושותה לש"ש לפני השי"ת ודבוק בו ית' הנה אכילתו מצוה ועבודה והוא בכלל פקודי ה' המשמחי לב ע"כ אחר אכילתו הוא שומח וטוב לב שש ושמח במה שעבד את בוראו וכמו שפי' והי' (לשון שמחה) עקב תשמעון עיי"ש, וז"ש והבאתם שמה וגו' ואכלתם שם דייקא לפני ה"א ושמחתם וז"ש להלן עשר תעשר וגו' ואכלת לפני ה"א במקום אשר יבחר וגו' למען תלמד ליראה את ה"א כל הימים אפי' בעת אכילה ושתי' וצדיקים באותו דבר שחוטאי' בו מתרצים אם חטא באכיל' ושתי' תשו' המשקל לסגף עצמו וכבר אמרו בר בי' רב דיתוב בתעניתא כו' והעצה לזה אשר בעת אכילה יהי' לבו דבוק בה' כואב ונאנח על העבר אשר פגם בענין אכיל' ושתי' ויהי' שלחנו מכפר עליו כמאמרם פתח במזבח וסיים בשלחן לומר בזמן שביהמ"ק הי' קיים הי' המזבח מכפר ועכשיו שלחנו של אדם מכפר (כלו' שערום בדעת כאדם) וכבר אמרו דורשי רשומות "אנה "לידו "ושמתי "לך ר"ת אלול מקום אשר ינוס שמה הוא התעניתי' וסיגופים ואני הוספתי לפרש וכי יזיד איש על רעהו (הוא יצה"ר) להורגו בערמה בחכמה והשכל ודעת מעם מזבחי הוא השלחן הדומה למזבח תקחנו ליצה"ר למות ואתה תלך לחיים טובים, והשכל גוזר כי בודאי הקב"ה מקבל יותר תענוג ונ"ר בעת שהאדם אוכל לשובע נפשו ובזה עובד אותו ית' ממה שמסגף עצמו כי אנחנו נקראים בנים למקום וחפץ בטובותינו וחיותינו ובריאותינו ובריאות נפשינו: וז"ש בפ' ואתחנן ויצונו ה' וגו' ליראה את ה"א [לא דוקא לסגף עצמו כ"א] לטוב לנו וגו' לחיותינו