ייטב לב דברים תתיג

כי ששת ימים עשה ה' כי' וגם זכר ליציאת מצרים כדכתיב כי עבד היית וגו' ולכך על שבת מגיע שכר עולם הזה וכמו שכתבו דורשי רשומות שבת ר"ת "ביומו "תתן "שכרו והיינו בתבעו דוקא דבלא תבעו אינו עובר עליו וז"ש כל המענג את השבת נותנים לו משאלו"ת לבו דייקא ושמא תאמר אם כן אם ירצה שכרו בעולם הזה מה יהיה לו לעולם הבא ולזה א' נותנים לו נחלה בלי מצרים אם כן יש לו שכר בזה ובבא ומפיק ליה מדכתיב אז תתענג וגו' והרכבתיך על במתי ארץ היינו שכר עה"ז והאכלתיך נחלת יעקב אביך היינו לעוה"ב והטעם לכל זה כי פי ה' דבר א"כ מגיע גם שכר עוה"ז כי שבת הוא יסוד האמונה אשר מצוה זו שמענו מפי השי"ת. ובזה הונח לי מ"ש אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהם כל אומה ולשון דכתיב יצאו מן העם ללקוט וכתיב בתריה ויבא עמלק והקשה המהרש"א הלא בקרא מבואר שענין ביאת עמלק היה על נסותם את ה' לאמר היש ה' בקרבנו וגו', ולמ"ש נכון הדבר על פי דאיתא בקדושין סוף פ"ק אהא דאר"י שכר מצוה בהאי עלמא ליכא דר"י מעשה חזי באחד שא' לו אביו עלה לבירה כו' ובחזירתו נפל ומת ופריך דלמא מהרהר בע"ז הוי ומשני איהו ה"ק אי ס"ד שכר מצוה בהאי עלמא איכא אמאי לא אגין מצוה עליו דלא ליתי לידי הרהור ע"כ (ועי' מ"ש תוזלה"ה ריש פרשת שלח עי"ש) וא"כ לפי מה שביארנו דבשבת שכרו בהאי עלמא א"כ אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה היה מגין דלא ליתי לידי הרהור לומר היש ה' בקרבנו אלא ודאי מפני שלא שמרו שבת ראשונה כראוי והבן: ובזה אני מבין מ"ש בסוף מכות בא חבקוק והעמידן על א' שנ' יצדיק באמונתו יחיה כ"א הוא מאמין ממילא יגיע לו שכר עוה"ז ממילא יגין עליו שלא לבא אפי' לידי הרהור עבירה וכ"ש עבירה ממש ובהיותו סור מרע ממילא נקל לו להיות ולקיים עשה טוב כידוע וכ"כ הוא במצות שבת דאם שומר שבת כראוי שוב מגין עליו להצילו מרע ושוב נקל לו לעשות טוב והיינו שא' השומר שבת כאלו קיים כל התורה כולה כי כאו"א מישראל רצונו לקיים כל התורה אלא שיצרו מונעו אולם בשומרו שבת מגין ומצילו מיצה"ר ושוב בידו לקיים הכל וקי"ל כל מה שביד אדם לעשות כאלו כבר עשוי וכל העומד לפדות או לזרוק כפדוי וכזרוק דמי לכך בשומרו שבת ה"ה כאלו כבר קיים כל התורה כולה וזה שא' למעלה והיה אם שמוע וגו' ונתתי מטר ארצכם וגו' שלא תקשה הא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ע"ז בא לתרץ ואמר כי אם שמור תשמרון דלכאורה הלשון כפלו אלא דהכי פירושו כ"א שמור ר"ל אם תרצה לשמור מצות התורה איעצך תשמרון את כל המצוה היינו ק"ש ושבת כדאיתא במדרש פ' דילן ששכרן בעוה"ז ואז נקל לשמור שאר התורה כאמור ומבלעדי אלו אי אפשר לקיים כל התורה כמש"ל וא"כ כששומר כל התורה ע"כ מפני שהאמין בה' ושמר שבת כהלכתו ואם כן בדין שיטול שכרו בעוה"ז על ב' מצות אלו דעל מצות אלו יש די והותר לעוה"ז והבא ותו לא קשה קושי' הנ"ל, וזש"ה כאן ראה אנכ"י נותן לפניכם היום וגו' היום ירמוז על שבת דכתיב ביה ג"פ היום אכלוהו וגו' ששכרו בעוה"ז את הברכה ר"ל עיקר ברכה ושכרו של שבת הוא אשר תשמעו אל מצות ה' אלהיכם ר"ל שמגין ומציל מיצר הרע ותביא לשמירת יתר המצות ולעולם שכר עוה"ז הוא על שבת והן הן דברי המד', ומ"ש לעיל והיה אם שמוע וגו' ונתתי הוא משום ששמר את המצות ע"כ ששמר שבת וק"ש והבן: א"י על הפסוקים הנ"ל על פי הנראה לי לפרש המדרש אין ישראל ניזונין אלא בזכות האמונה, ונ"ל ביאור הדברים על פי שפירשתי אמתני' בן עזאי אמר הוי רץ למצוה קלה כבחמורה ובורח מן העבירה שמצוה גוררת מצוה כו' ששכר מצוה כו' ולכאורה הוא כפל לשון אבל הענין על פי המוסר של השל"ה כשבא יצה"ר לפתות שלא יקיים מצות עשה או יעבור אל"ת ישוב ממ"נ אם מאמין שהשי"ת רואה ויודע מחשבותיו ותנועותיו איך יעשה הרעה הגדולה הזאת לנגד עיניו ואם ח"ו אינו מאמין הרי הוא כופר ובזה פי' השל"ה חטאנו לפניך עי"ש (והובא בספר זכירה בתחלתו), נמצא אם עושה מצוה ע"כ הוא מאמין ולפי זה מלבד המצוה יש בידו מצות אמונה, וכ"כ בעבירה להיפך ע"כ ח"ו אז שוכח אמונתו וכתיב השמר לך פן תשכח וגו', ולפי זה אין חילוק בין קלה לחמורה כי אם כי הוא קלה באיכותה הלא בעשות אותה מקיים מצות אמונה שזהו יסוד כל התורה כולה ולמצוה זו אין ערוך אליה, וזה שא' הוי רץ למצוה קלה כבחמורה ובורח כו' שמצוה גוררת מצוה ר"ל האמונה והעבירה גוררת עבירה היינו השכחה והכפירה ח"ו ועוד סגולה אחרת ששכר מצוה כו' כפי' הברטנורה שמן השמים מזמינים ביד העושה מצוה א' שיעשה אחרת וכן שכר עבירה יתפרש על פי מה שכתב הרמב"ם במשניות