ייטב לב דברים תתיב

ותירוצם דחוק. ולי נראה על פי מה שתירץ תוזלה"ה קושית אוה"ע כלום כפית עלינו הר כגיגית כשם שכפית על ישראל, והוא על פי מה שכתב הרמב"ם סוף פ"ב מהלכות גרושין אהא דכופין אותו עד שיאמר רוצה אני כי בישראל שורשו טוב אלא שיצרו מונעו ובהסיר המונע נן סהדי שרוצה באמת מעומק הלב עי"ש, וזהו בישראל בני אברהם יצחק ויעקב זרע קודש אבל באוה"ע כפיה להם אינה כרצון ואינו מועיל עכ"ד עי' בספר ישמח משה פרשת במדבר. ולפי זה נ"ל דעל מנת שיחיה בני אסור ולהכי לא קא' הנותן בשביל שיחיה בני אלא האומר והענין איירי במי שרוצה ליתן סלע לצדקה אלא שהוא בטבעו כילי ויצרו מונעו ולזה אומר סלע זו לצדקה בשביל שיחי' בני כדי להסיר המונע ושוב הוא מחויב ליתן (וע"ד המשל שפי' בו תתן אמת ליעקב חסד לאברהם) וכשנותן נותן באמת לשם ה' לקיים מצות צדקה בלי שום פניה ומחשבה כלל לכך אם רגיל בכך הוא צדיק גמור אך אם נותן בשביל שיחיה בנו לאו שפיר קעביד כי הרי הוא עושה לצורך עצמו ולזה דקדקו ואמרו באבות אל תהיו כעבדים המשמשים עמ"ל פרס משמשין דייקא ר"ל שלא להיות כאותן שאפילו בשעת שימוש ועבודה עושה על מנת לקבל פרס הם מלהזכיר אבל כאן אינו אלא אומר בשביל שיחיה בני ולא עושה בשביל זה כי בשעת מעשה הנתינה כוונתו רק לקיים מצות צדקה לשם ה' וכדאמרן וזה ברור וכל זה בישראל כי שורשן טוב אבל באו"ה אם אומר בשביל שיחיה בני הוא נותן ג"כ עד"ז לכך לאו שפיר קעביד והיינו דא' כאן בישראל כאן באומות העולם והבן, וז"ש לעולם יעסוק כו' אפילו שלא לשמה לא א' ילמוד כי בשעת הלימוד צריך להיות נשמה על מנת לעשות אלא בשעה שעוסק בענין הלימוד שרוצה לילך ללמוד ויצרו מונעו על זה אומר שיעסוק בתחלתו אפילו שלא לשמה להסיר המונע כי מתוך שלא לשמה בודאי יבא בשעת לימוד לעשות לשמה כי אז כבר היסר המונע ובברכות דקא' העושה שלא לשמה שאפי' בשעת העשיה כוונתו שלא לש"ש אז נח לו שלא נברא כו' ודו"ק ומסולק קושית התוס' על נכון, ולפי גירסתנו בברכות העושה ולא כגירסת התוס' העוסק. ועד"ז עצמו אמרה תורה שכר ועונש כי בראשית כניסת האדם אל דרך התורה והמצות והוא עומד ומשתאה איזה דרך יבחר לעצמו אם כי הנפש משתוקקת לתורה ועבודה עכ"ז הגוף ויצרו מונעו לנגד זה כתבה התורה שכר ועונש הגשמי להשקיט נהמת הגוף (ולכך לא נא' יעודי עולם הבא כי הנפש אינה צריכה לזה כי בלאו הכי היא משתוקקת ונכסף לעבוד את ה' ולגוף אין לו ביעודי עוה"ב שום השגה) כמוזכר זה בספרים וכדי לבחור לו דרך החיים והתורה והמצות ואז כשילמוד ויעבוד ויסר המונע בודאי יתכוון רק לש"ש ולא על מנת לקבל פרס, וז"ש המדרש אם בחקתי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם וגו' וקשיא ליה וכי הותר עמל"פ על זה מתרץ שזה א' דוד חשבתי דרכי ר"ל בתחלה טרם כניסה לעבודה חשבתי מתן שכרן של מצות והפסידן של עבירות אבל אחר כך ואשיבה רגל (מזה ר"ל משכר ועונש) אל עדותיך דייקא ר"ל רק בשביל שהתורה צותה לעשות ולא עמל"פ והבן: וז"ש כאן ראה אנכי נותן לפניכם ר"ל ולא לפני האותות (כמו שדרשו בואלה המשפטים וגו') היום ברכה וקללה והטעם א' את הברכה אשר תשמעו ר"ל שמובטח אני שבשעת עבודה ושמיעה עצמה שעת עשיה ודאי תהי' כוונתכם רק לקיים מצות ה' אלהיכם ולא תכוונו על שכר ועונש משא"כ באומות והבן. ומה שאמרתי שנר ועונש היינו רק על שעת הבחירה להסיר המונע וזש"ה אלא שאמרתי לכם שכר ועונש למען ובחרת בחיים ר"ל בשעת הבחירה תבחר בדרך התורה בשביל חיים אבל לא בשעת מעשה כי אז צריך להיות לשם ה' ית"ש להיות נחת רות לפניו אמר ונעשה רצונו ועל זה סובב הולך כל הפחדים הנאמרים בסליחות ערב ר"ה לעורר העם בתשובה מיראת עונש וכדומה הכל על התחלת התעוררות אבל בבא ימי המשפט צריך לעורר לבבו מפחד ה' ומהדר גאונו יתעלה ומרוממותו יתב': במד' ראה אנכי וגו' מה כתיב למעלה כי אם שמר תשמרון את כל המצוה זו ק"ש דבר אחר זו שבח ששקולה ככל המצות ע"כ וצריך הבנה, ונראה לי דקשיא לי' הא שכר מצו' בהאי עלמא ליכא וגם מה זה דא' אשר תשמעו ולא אמר אם, ולתרץ זה נאמר על פי מה שפי' כבר הגמרא כל המענג את השבת נותנים לו משאלות לבו שיהיה לאחדים עם הגמרא נותנים לו נחלה בלי מצרים והיינו על פי המדרש אין ישראל ניזונין אלא בזכות אמונה וכתבו המפורשים הטעם על זה שעל זה מגיע שכר עיה"ז דהוי שכרו על ידי עצמו ועובר על בל תלין משא"כ בשאר מצות ששמענו על פי משה הוי ע"י שליח ואינו עובר על בל תלין והיינו דכתיב טובים השנים (ששמעני) מן האחד אשר (כי) יש להם שנר טוב בעמלם כידוע מספרים הק' ושבת עיקר האמונה