ייטב לב דברים תתיא

אפילו בעולם הזה ומטעם שפירשתי אשר תשמעו בין כך ובין כך א"כ מורה על מעלתכם וגם מוכח שלא תקוצו בתוכחתי ומוסר ה' אל תמאסו ונתבאר כל המד' יפה: י"א יתבאר ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה לכאורה לפניכם שפת יתר או היל"ל לכם ובמדרש רבה א' ר"א משא' הקב"ה הדבר הזה בסיני באותו שעה מפי עליון לא תצא הרעות והטוב אלא מאליי בא הרעה על עושי רע והטובה על עושי טוב, ולכאורה היל"ל מאותו שעה אבל אומרו באותו שעה מפי עליון לא תצא כו' אינו מובן שהרי א' ברכה וקללה. עוד שם ד"א ולא עוד שנתתי לכם שני דרכים (ר"ל הנאמר להלן סוף נצבים החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה) אלא שנכנסתי לפנים משוה"ד ואמרתי לכם ובחרת בחיים עכ"ל. ויש להבין מה ענין זה לכאן. והנ"ל עפ"י מ"ש הרי"ף בח"א לפרש כי תשב ללחום את מושל (הוא יצר הרע הרוצה למשול עליך) בין תבין את אשר לפניך כלו' בין תבין שני בינות אשר לפניך קודם לך מאין באת כו' ואשר לפניך שאתה הולך אליו הייני לאן אתה הולך וגו' עכ"ד. ואני מוסיף ואומר שגם באשר לפניך בראשיתך ואחריתך יש ב' בינות והוא על פי מה שכתב בעקידה שער ס"ד שיש תימה נפלא על מאמרם דע מאין באת מטפה סרוחה כי' כי אדרבה בזכרו התחלתו הפחיתה יתור עצמו לדברים פחותים וגרועים והרי איוב לא פטר עצמו אלא באלי הטענות אמר אדם ילוד אשה וגו' (הוא מאין באת כו') כציץ יצא וימל (הוא לאן אתה הילך) אף ע"ז פקחת עיניך וגו' אבל כוונתם במאמר הזה היא שידע ממוצא הדבר כי ההעדר בהחומר אשר בהתחלתו שבא מטפה סרוחה היא כרוך בעקבי שהולך למקום עפר כו' והיא לבדו מחייב ההפסד, אמנם הצורה שהיא עיקר ההויה הוא שכלית חלק אלהי מתעל ממקור החיים ע"כ היא נשארת קיים לעד והיא עתידה ליתן דין וחשבון כו' עי"ש הדברים באורך, נמצא מהתחלת החומר שבא מטפה כו' ע"כ היא כלה ונפסד בסופו מזה יבין וישכיל כי הנשמה שבא' ממקור החיים היא חי' וקיים לעד בשומרו ברית אלהיו וזה שא' בין תבין ב' בינות בענין אשר לפניך קודם לך ולאחריך הן בהפסד הגוף והן בענין הנשמה שנשארת חיה: וזה עצמו שא' להלן החיים (מצד הנשמה) והמות (מצד הגוף) נתתי לפניך כלו' נתתי לך להבין ולהשכיל מאשר לפניך מאין באת ולאן אתה הולך והוא עצמו הברכה מצד הנשמה והקללה מצד הגוף כי אם תגביר הצורה על החומר להשתעבד לשמוע לקול ה' אז גם הגוף ישאר בחיים לעמוד בתחיית המתי' ואם יגביר החומר על הצורה הרי מצינו פושעי ישראל בגופן שגופן כלה ונשמתן נשרפת כו' כדאיתא בר"ה דף י"ז עי"ש. וז"ש כאן ראה אנכי נותן (לכם להשכיל אשר) לפניכם היום היינו מאין באתם ולאן אתם הולכים בזה עצמי יש ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעו כי אז תשארו חיים וקיימים והקללה אם וגו' כי יכלו ח"ו באפס תקוה וז"ש המדרש משאמר דבר זה בסיני באותו שעה מפי עליון לא תצא הרעות והטוב כלי' שלא אמר ברכה וקללה אלא שאמר אנכי נותן לפניכם שבזה המאמר לפניכם יש ברכה וקללה כמ"ש ועל זה א' שנתתי לכם שני דרכים היינו או להסתכל בפתיתות הגוף שההעדר כרוך בעקבו וסופו לעפר והוא הקללה או בפעולת הנשמה שתחלתה ממקור החיים וסופה להשאר חי' וקיים והוא הברכה ונכנסתי כו' ואמרתי ובחרת בחיים היינו בחלק הנשמה מקור החיים והוא הברכה והבן זה: י"ב ראה אנכי נותן לפניכם היום וגו' יל"ד דפתח ביחיד וגמר אומר לפניכם ב') אומרו היום ג') את הברכה אשר תשמעו דהיל"ל אם תשמעו, ובמד' ולא עוד שנתתי לכם שני דרכים אלא שאמרתי לכם ובחרת בחיים צריך ביאור מה בעי בזה ובמדרש בחקתי אם בחקתי תלכי וגו' זש"ה חשבתי דרכי ואשיבה וגו' א' דוד חשבתי מתן שכרן של מצות והפסדן של עבירות ואשיבה רגלי אל עדותיך והוא משולל הבנה: והנ"ל בהקדם לתרץ קושית התוס' בנזיר דף כ"ג אהא דאמרו לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפי' שלא לשמה ובברכות דף י"ז אמרי' העושה שלא לשמה נח לו שלא נברא ותירצו דאיירי בלומד לקנטר והוא דחוק, דהא הכא והכא שלא לשמה קאמר ומאן יימר דכוונתו לקנטר אימא בשביל שיקרא רבי או שיהיה עשיר וכדומה. ולי נראה בזה בס"ד בהקדים הא דאי' בראש השנה דכורש החמיץ דאמר די להון מהקרבין ניחותין לאלה שמיא ומצלין לחיי מלכא ובנוהי ופריך ודעביד הכי לאי שפיר עביד והא תניא האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני או בשביל שאזכה לעולם הבא הרי זה צדיק גמור ופרש"י אם רגיל בכך ומשני כאן בישראל כאן באו"ה ועי' רש"י ובתוס' הקשו הא איתא באבות אל תהיו כעבדים המשמשים על מנת לקבל פרס