ייטב לב דברים תתי

אסורה שמכל מקום עובד ה' הוא ומפני כן לא נמנעה התורה להודיע שכר ועונש אלא שאם יעבוד לתקות שכר ומניעת היזק אינו במעלה כמו העובד מאהבה שאין לו בעבודתו הנאה כלל עכ"ד עי"ש ולכאורה יש להבין מפני מה נקרא עובד ה' אם עובד על מנת לקבל פרס הרי כוונתו הוא לצורך עצמו ואת עצמו הוא עובד להשמר מעונש או לקבל שכר, ויראה כי עיקר העבודה בזה הוא האמונה שמאמין בשכר ועונש וכבר אמרו בא חבקוק והעמידן על א' שנא' צדיק באמונתו יחיה ואמנם זהו עתה אשר אותותיו לא ראינו עין בעין כ"א לשמע אזן שמענו מאשר סיפרו לנו אבותינו, אבל בימי משה רבינו אשר בצאתנו מארץ מצרים עד בואנו אל הארץ אשר ראינו עין בעין שכר ועונש שכרן של ישראל ועונשן של מצרים ואומות העולם אם כן העבודה עמל"פ לא היה חשובה עבודה כלל וא"כ צריך להבין לענין מאי הודיעה התורה שכר ועונש ונ"ל כי הכוונה בזה היה כי לעשות רצון בוראו ב"ה במה שאין בו הנאת הגוף לכוון לשמו יתב' הוא בנקל אבל במצות שיש בהן הנאת הגוף כמו עונג שבתות ויו"ט וכדומה לבלי להתכוון כלל להנאתו רק לשם ה' זה אחד מעבודות הקשות ואם כן אם לא הודיעם שכר ועונש לא היה העבודה חשובה כל כך במה שכוונו לשם ה' לזה הודיעם התורה שכר ועונש למען יהיה בכל המצות הנאת עצמם והם לא יתכוונו להנאתם רק לשם ה': וז"ש ראה ראיה חושית כי אנכי נותן ממש לפניכם היום ברכה וקללה ר"ל שכר ועונש ע"כ תדעו כי את הברכה אשר אני מודיעכם הכוונה בזה אשר תשמעו אל מצות ה' לא מאהבת שכר ועונש כי אצליכם אין זה עבודה כלל כ"א תכוונו רק לשמוע בקולו והבן זה: י' א"י ראה אנכי והדקדוקים רבו א') ל"ל היום, ב') כפל ברכה וקללה את הברכה וגו' דהיה סגי לומר אנכי נותן לפניכם ברכה אשר תשמעו וגו' ג') דהיה לו למימר אם תשמעו כדא' בקללה אם לא תשמעו ד') מצות ה' אלהיכם שתי שמות למה, ה') קושית המפו' למה לא נכתב בתורה יעודי עוה"ב, ועי' באלשיך ותורף דבריו הצריך לדברינו שא' אשר תשמעו בין אם יתנהג אתכם בבחי' הויה המורה על רחמים בין בבחי' אלהיכם עי"ש בארוכה, ובכן אבא אל הביאור על פי מה דאי' בפ"ק דר"ה אהא דכורש החמיץ כו' דמסיק כאן בישראל וכאן באו"ה פרש"י ישראל שלבו לשמים וכשמריעין לו בחייו אינו קורא תגר שרי בשביל שיחיה בני כו' משא"כ באו"ה ועי"ש בתוס' ובפסחים פ"ק בתוס' ובתוס' יו"ט באבות אמתני' שהביא תוס' עי"ש. ובזה נ"ל לתרץ מה שהקשו שלא נכתב בתורה שכר עוה"ב די"ל דודאי השכל נותן שאין הקב"ה מקפח שכר בין בעוה"ז ובין בעוה"ב אך מ"ש התורה שכר עולם הזה בא להודיע דישראל שרי על מנת לקבל פרס ע"ד שא' לעולם יעסוק וכו' אפילו שלא לשמה כו' דקס"ד דאסור כמו באו"ה משום שקורא תגר קמ"ל דבישראל שרי משום שהוא אינו קורא תגר אפילו אם ח"ו מריעין לו. והנה ענין קריאת תגר שייך בעובד עמל"פ בעולם הזה שאם לא תבא שאלתו יש לחוש שיקרא תגר אבל בשכר עולם הבא ליכא האי חששא כלל דמי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו ושם עלמא דקשוט והבן, א"כ מלתא דפשיטא דשרי לכך לא איצטרך להודיע רק שכר עולם הזה, וזה אומרו ראה אנכי נותן לפניכם היום ר"ל בעוה"ז ברכה וקללה וש"ת הלא באומות העולם אסור עז"א אתם שאני אשר תשמעו ר"ל בדרך הודעה שאתם בודאי תשמעו בין כך ובין כך כפירוש האלשיך על אומרו ה' אלהיכם לכך אתם רשאים וז"ש לפניכם ר"ל ולא לפני עכו"ם שהם אינם רשאים משום שקורא תגר וכל זה בשכר עוה"ז לכך דקדק לומר היום ר"ל דאלו שכר עולם הבא בלאו הכי לא שייך חששא של קריאת תגר כנ"ל וליכא רבותא אבל היום דייקא ברכה וקללה ועל זה הקשה את הברכה איך יתכן הלא יש חששא הנ"ל על זה מתרץ אשר תשמעו בודאי אל מצות (בין) ה' (ובין) אלהיכם כאמור אבל בקללה א"צ לתירוץ הנ"ל דל"ש ענין קורא תגר אם לא תבא לזה לא אמר אשר והבן: ובזה יתבאר המד"ר הלכה כו' אין מפסיקין בקללות משום שנא' מוסר ה' בני אל תמאס וגו' (והיינו כדברי האלשיך אשר תשמעו אל מצות ה' אלהיכם) ורבנן א' את סבור לרעתכם נתתי לכם ברכות וקללות ר"ל דמורה דמבלעדי ששכר לא רצו לקיים התורה וא"כ בעובד רק משום שכר הוי החמיץ כדאשכחן בכורש על זה אמר לא נתתי לכם אלא לטובתכם ר"ל שאדרבה שמה שכתבה התורה שכר עולם הזה מורה על גודל טובתכם ותעלתכם שבלא שכר גם כן אתם מקיימים התורה ובין כך ובין כך אינכם קוראים תגר וע"כ שרי אפילו על מנת לקבל פרס בעולם הזה שזה אסור באו"ה ומנין ממה שקרינו בענין אנכי נותן לפניכם היום ברכה