ייטב לב דברים תתג

משמוע דברי תורה כי ה' דבר והיכן דבר מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה ירצה בזה מסיר אזנו משמוע תורה כי הוא מביט אל תבנית המדבר ולא יאבה לשמוע תורה קול אלקים חיים המדבר בקולו של המוכיח ממילא תפלתו תועבה כי ישלם לו כמעשהו לבלי להביט אל מול התפילה אמירה נעימה המסודרת מאנשי כנה"ג כ"א אל מיל המדבר ומי זה ראוי לפי מעשיו לבא ולהתחנן לפני המלך מה"מ הקב"ה והבן וכעין זה שמעתי ממוזלה"ה שפי' המסורה נעשה ונשמע ונשמע קולו בבואו אל הקודש, ונשמע פתגם המלך ענינו כי ישראל אמרו כל אשר דבר ה' נעשה ולהיות כי אין צדיק בארץ אשר לא יחטא עז"א ונשמע היינו ונשמע קולו של המוכיח בבואו אל הקודש ולא נביט אל מראהו כי ונשמע פתג' המלך מלכי המלכים המדבר בפי המוכיח עכ"ד וז"ש משה מיד ולדורות אבדתם נעשה שמרו נשמע הוי שמ"ע ישראל לקול המוכיח עי"ז אתה עובר היו"ם את הירדן וגו' כדכתיב היו"ם אם בקולו תשמעו היינו בקול המוכיח שהיא קולו של הקב"ה כאמור: שמע ישראל אתה עובר היום וגו' שמעו בית יעקב אתם עוברים לא נאמר כ"א שמע ישראל אתה וגו' שם ישראל ולשון יחיד להורות כי העיקר שיהי' ישראל באגודה אחת כאיש אחד בלב אחד ואז ידבר עמים תחתינו ולאומים תחת רגלינו כמ"ש חז"ל אלמלא הי' ישראל באגודה א' אין כל אומה (מלמטה) ולשון (שר המסטין למעלה) יכול' לשלוט בהם והענין מבואר בספר ישמח משה פ' בשלח כי ליעקב אבינו נאמר ישראל יהי' שמך כי שרית עם אלקי' ועם אנשים וזכה לזה לאשר הי' בו כל מיני שלימות וכל מדות טובות ואחריו נתחלק בחינתו לי"ב שבטי' וס"ר נפשות זה יש לו מדה טובה זו וזה יש לו מדה טובה זו ובכללם המצא תמצא כל מיני שלימות עד שנקראו בשם ישראל ונאמר עליהם כי שרית וגו' עכ"ד וש"י וז"ש משה "שמע "ישראל אתה עובר וגו' לשון יחיד לרשת וגי' ערים גדולות ובצורות בשמי' שיש להם שר למעלה ע"כ א"א להכניעם בלתי ע"י שיתאחדו ויקראו ישראל אבל בזמן ירמי' הי' פירוד לבבות כנא' שם סי' ט' כל את עקב יעקב וגו' ע"כ אמר שם סי' ב' ישמעו דבר ה' בית יעק"ב וכ"כ עיקר חורבן בית שני הי' בעון שנאת חנם ובהיות אהבה ואחדות ושלום בישראל יתוקן הדבר והיינו דכתיב מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלים (זה) מבשר טיב משמיע ישועה אומר לציון מלך אלקיך לשון יחיד כמ"ש במ"ת ויתן שם ישראל ופרש"י שם כאיש א' בלב אחד וז"ש הנביא הביטו אל אברהם אביכם וגו' כי אחד קראתו אפי' בעת) ואברכהו וארבהו עכ"ז הי' נקרא איש אחד ע"י שלום ואחוה וכ"כ תלכו בדרכיו להרבות שלום כי (בזה) נחם ה' ציון: א"י הביטו אל אברהם אביכם וגו' עפי"מ שפי' הפר"ד הקטן יהי' לאלף וגו' כי נאמר לאברהם וענו איתם ארבע מאות שנה ולא היו במצרים אלא רד"ו אך ריבוי העם השלים המנין כ"כ לעתיד הקטן יהי' לאלף והצעיר לגוי עצום אז אני ה' בעתה אחישנה כי מה שיפרו וירבו ישלים המנין והעת עכ"ד, והנה גם לזה כשל כת הסבל עול הגלות וצריך עוד זמן רב להשלים המנין, ואני מצאתי עוד תקנה ואוסיף על דבריו עפי"מ שאמרו כתיב והי' מספר ב"י כחול הים וכתיב אשר לא ימד ולא יספר כאן בזמן שאין עושין והי' מספר כו' כאן בזמן שעושין אין מספר ופירשו המפורשי' כי כל או"א שקול כהרבה אנשים כדמצינו דיר המדבר הי' שקולים כל אחד כאלף איש של עתה ומשה כנגד כולם וא"כ מי יתן ונעשה רצונו של מקום אז ריבוי עם מה שכל או"א שקול כהרבה וסובל הגלות זה ישלים המנין וע"ד שפירשתי ה' אלקיכם שמייחד אלקותו עליכם הרבה אתכם את עצמיכם והנכם היום בעצמיכם בלי הוספה ככוכבי השמים לריב אבל בזמן שה' אלקי אבותיכם שאינו מייחד אלקותו עליכם רק בזכות אבותיכם אז צריך שיוסף עליכם ככם אלף פעמים להרבות אתכם להשלים המנין ואח"כ ויברך אתכם בברכת הגאולה כאשר דבר לכם (שוב מצאתי מעין זה בס' באר מים חיים) ועד"ז אמר הקטן יהי' לאלף יהי' שקול לאלף והצעיר לגוי עצים וגו' אחישנה בלי שום עיכוב וז"ש כאן הביטו אל אברהם אביכם וגו' כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו כפשיטי וגם שהי' הוא בעצמו שקול כרבים כמו שא"ל השי"ת ואעשך לגוי גדול (ופרש"י זה שאומרים אלקי אברהם ופי' המזרחי כי אין כבודו לייחד שמו על יחיד אע"כ הי' שקול כרבים) כי (בזה) נחם ה' ציון ניחם כל חרבותי' כלי' אפי' בזמן חורבנה כי ריבוי עם ישלים את המנין והבן: ואתנפל לפני ה' וגו' על כל חטאתכם אשר חטאתם לעשות הרע בעיני ה' להכעיסו, כי העבודה צורך גבוה לא למען עצמו כ"א למען להשלים מדותיו