ייטב לב דברים תת

עלינו ביותר עד שאחז"ל כל מנוה שקבלוה בשמחה עדיין עושים אותה בשמחה שנאמר שש אנכי על אמרותיך כו' אם כן כ"כ לבנו בטיח קודם לכן שבודאי למחר נעשה המצווה עלינו בלב שלם ושמת עד שאנו עושים סעודה ששים ושמחים על העתיד ע"ד שכתב השל"ה עתידין ישראל שיאמרו שירה לעתיד לבא כלו' בשביל העתיד לבא עד"ז הוא הסעודה שלפני המילה וזהו טעם נכון ואפשר זה שא' מצוה שקבלו"ה בשמחה ר"ל בוואך נאכט עדיין עושים אותה בשמחה במעשה המילה במד' רבה פרשה זו את סבר שתא לרעתך נתתי לך השבת לא נתתי לך אלא לטובתך נתבאר יפה בפרשת ויקהל: לא יהיה בך עקר ועקרה עפ"מ שאמרו כל המלמד את בן חברו תורה כאלו ילדו וכ"כ המלמד א"ע ובזה פי' הנע"מ אלה תולדות נח נח שהוליד א"ע כי איש צדיק תמים היה וגו' ואם אינו לומד ועושה מעש"ט הרי הוא בעצמותו עקר וזה לא יהיה בך בענין עצמותך עקר ועקרה והבן: כי ה' אלהיך מביאך וגו' ארץ נחלי מים וגו' יש לרמז כי כבר א' מאד מאד הוי שפל רוח וזה מצד פחיתות חומרו, אולם כתיב ויגבה לבו בדרכי ה' והוא ע"ד שפי' בעקידה שכחי עמך ובית אביך החומרים וזכרי כי ממקום קדוש לקחת והוא מה שא' דע מאין באת כי' עי"ש שער ארבעה וששים באורך איך להגביה ולהתנשא בחלק הנשמה שבי למען עביד את בוראו יתברך ועד"ז פירש הנועם מגדים כי מי כה' אלהינו המגביהי לשבת וגם המשפילי לראות בשמים הוא הנשמה ובארץ היא הגוף שמכח הנשמה יגביה א"ע לעבודת בוראו ומכח הגוף שפיל את עצמו וזה חכמה יתירה ואוירא דארעא דישראל מחכים וז"ש כי ה' אלהיך מביאך אל וגו' ארץ נחלי מים שפלות וענוה כמו שכתוב מה מים מניחין את הגביה ויורדים למקום הנמוך ואמנם הרי צריך גם מדת גאות לנשא א"ע ע"ז אמר עינות ותהומות יוצאים בבקעה (שפלות) ובהר התנשאות: ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם וגו' יתבאר על פי מה שכתב הזוהר (תרומה דף קנ"ב) ר"י פתח ואכלת ושבעת וברכת וגו' בזמנא דהוו ישראל בארעא קדישא יהבי חולק תמצית לעמין והשתא דישראל בגלותא אתהפך בגוונא אחרא למלכא דאתקין סעודתא לב"ב כו' כגוונא דא כל זמנא דישראל עבדי רעותא דמארי' על פתורא דמלכא אינון אכלין וכל סעודתא אתתקין להון ואינון יהבין גרמי דאיהו תמצית לעמין וכל זמנא דישראל לא עבדי רעותא דמאריהון הא סעודתא לי ואסתלק להון תמצית כו' עי"ש. ביאור הדבר בהיות ישראל עושים רצינו של מקום ושרוים על אדמתם שהוא תחת יד הקב"ה היו ניזונים מידו המלאה והרחבה כיד המלך והם מחלקים טרף ומזון לעמין אבל כשאינם עושים רצונו של מקום והם בגלות ויתערבו בגוים שרי האומות השר של כל אומה מקבל השפע למעלה ובורר הטוב והיפה לאומה שלו והתמצית יהיב לישראל על כן הם עניים ואביונים וז"ש (פרשת תבא) והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך לשמור לעשות וגו' ונתנך ה' אלהיך עליון על כל גויי הארץ כי אתה תהיה למעלה משר ומזל שלהם ואז ובאו עליך כל הברכות האלה בשלימותן והשיגוך וגו' לבל יעכבו עוברי דרכים השוים החיצונים ועל זה גמר אומר וברכך בארץ דייקא אשר ה' אלהיך נותן לך ואין לזר אתך וזה שאנו מבקשין ואל המניקות תשפיע מניקות כנוי לאורות של מעלה אשר משפיעים חלב שפע פרנסה תשפיע באופן שלא יחסר החלב מדדיהן כלו' שלא ילך לאיבוד לפי השרים והעמים כי אם לפי הבן יקיר ילד שעשועים עם קדוש ישראל, וידוע כי מדה המשפעת נקראת כל עי' רמב"ן עה"פ וה' ברך את אברהם בכל ובה נתברכו אבותינו אברהם בכל יצחק מכל יעקב כל, וידוע כי לשון נוכח לזכר נסתר לנקבה וז"ש ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם (כי) לא תחסר כל בה שלא ילך החלב חסר ואבד נ"א לפי הטף: ובמאמר תוכחת מוסר ענינו ואמרנו בזה כי כתיב ויכלכל יוסף את אחיו יסוד צדיק מעין הברכה והשפע על ידי הכלה הכלולה מכל ובפגם אות ברית קודש כללא דכולהו שייפין מרכבה למדת יסוד על ידי זה ח"ו נתמעט שפע הפרנסה, ומבואר בספרים כי בהיותנו על אדמתנו בזמן שבית המקדש היה קיים העשן של המערכה של אברים ופדרים המתאכלים כל הלילה היה מעכב הסט"א מלהחטיא ומלטמא את ב"א וע"כ היה שם שפע פרנסה ברחבה וזה שא' אשר לא במסכנות תאכל בה לחם (כי) לא תחסר (אתה) כל בה כלומר לא תגרים חסרון ופגם במדת יסוד הנקרא כל כידוע עי' מזה בזוהר תרומה דף ק"ל עה"פ וזאת התרומה וגו': שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן מד' רבה הלכה אדם מישראל ששותה מים לצמאו אומר