ייטב לב דברים תשצט

בין תבין כי יהי משמעו לעתיד אלא שהוא"ו מהפכו לשעבר אבל והיה הוא איפכא היה משמעו לשעבר אלא שהוא"ו הופכו להבא, והנה המוני עם שבאמת מן העבר אין כל מאומה בידם וראוי להם לקבל עליהם עול מ"ש עכ"פ להבא והם הופכים עצמם על לשעבר באומרם שכבר עשו וכל טוב בידם על כזה נאמר כל מקום שנא' ויהי שמשמעות עצמותו להבא אלא שנהפך לשעבר אינו אלא צער אוי לזה שמהפך א"ע מן להבא על לשעבר ולא כן מעמדו וכל מקום שנא' והיה שמשמעות עצמותו לשעבר אלא שנהפך להבא ירמוז לאדם הערים בדעת שמהפך עצמו מן העבר על העתיד ומקבל מהיום עול מלכות שמים איני אלא שמחה וזה פי' יקר: וז"ש ושמרת וגו' היום לעשותם ממש ועכ"ז והיה עקב בסוף תשמעון וגו' ושמרתם ועשיתם כלו' שידמה בעיניכם שעוד לא עשיתם כ"א תקבלו לשמור ולעשות מהיום אז אתה הילך בדרכי אבות שכן מצינו באברהם עם כל צדקותיו אשר עשה אמר ואנכי עפר ואפר ע"כ ושמר ה"א לך וגו' ואהבך וגו': ח' יתבאר הסמיכות כי אי' בתנחומא והיה עקב תשמעון זה שאמר הכתוב הנחמדים מזהב וגו' גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב מצות קלות עוד שם והיה עקב תשמעון זה שא' הכתוב אורח חיים פן תפלס וגו' שלא תהא יושב ושוקל מצותיה של תורה ורואה איזה שכרה מריבה ועושה אותה למה נעו מעגלותיה כי טלטל הקב"ה שכרן כדי שיהיו ישראל עושין משלם פירשו המפורשים בלב שלם שלא על מנת לקבל פרס: ביאור הדברים דקשה לכאורה על אומרו הנחמדים מזהב וגו' הלא אינם בסוג א' כלל זה גשמי וזה רוחני. אבל הענין על פי מה שפירשתי לא תחמוד כסף וזהב עליהם כלו' על עצמן ולקחת לך כ"א למען קנות בהן חיי עוה"ב בעשית בהן מצות ומעש"ט, נמצא כסף וזהב אינם חמודים בשביל עצמותם כ"א בשביל חילופיהן לא כן התורה והמצות אין לחמוד אותם בשביל חילופיהן היינו שכרן כ"א בשביל עצמותן כמאמרם שכר מצוה היא המצוה עצמה המזככת ומקדשת את נפשנו כמ"ש הכתוב את הברכה אשר תשמעו פי' האלשיך כלו' השמיע' עצמה היא הברכה ועד"ז אמר הנחמדים מזהב ומפז רב שהם אינם חמודים מצד עצמם אבל התורה ומצות נחמדים מכת עצמותן ומתוקים מדבש ונופת צופים שאינם יפים בעצמותן וכדכתיב פן תשבענו והקאתו כי אם להמתיק על ידם מאכלים אחרים אבל התורה הוא עצמה מתוקה ויפה גם עבדך נזהר בהם בשמרם כלו' שנזהר בעת שמרם לבלי לעשותם על מנת לקבל פרס כי אם בעבור עצמותן והמופת לזה עקב רב כלו' שגם מצות קלות שאדם דש בעקבו רב וגדול אצלו ואינו שוקל מצוה לומר זו שכרה מרובה ואעשנה וזה ענין סמיכות שא' למעלה ושמרת את המצוה וגו' אשר אנכי מצוך היום לעשותם ר"ל ליתן שמירה על העשיה לשמור מלעשותן על מנת לקבל פרס ואז והיה עקב אפילו מצות קלות תשמעון והיינו אורח חיים פן תפלס שלא תהא יושב (בחינת מקבל כמו אשה שדרכה בישיבה וכטעם אשה יושבת) ושוקל מצותיה לומר איזה שכרה מרובה כי אם לעשותן בלב שלם למען עשות רצונו יתברך והבן: והיה עקב תשמעון וגו' יתבאר כי לפעמים היצר הרע מטעה את האדם ומראה לו סימן טהרה על ענין עבירה עד שידמה בעיניו שהוא מצוה ואינו מבין על עצמו והבחינה לזה אחרי עשותה כולה או מקצתה הנה פקידי ה' ישרים משמחי לב ואם ירך לבו ויתחרט זה מורה שהיה עבירה ודבר זה יש ללמוד ממה דכתיב בדוד ייכרת את כנף המעיל אשר לשאול בלט ויהי אתר כך ויך לב דוד וגו' ויאמר לאנשיו חלילה לי וגו' עיין באלשיך ותמצא מבואר, אמנם אם יגל וישמח אחר עשות המעשה זה לאות ומופת כי עשה מצוה ולבעבור זה ישמח לבו ויגל ודבר זה מבואר בבינה לעתים טעם על ענין שמיני עצרת להורות על שמחת הרגל שלא יהי' שמחתנו כאחד הריקים בשביל הבלי עולם אלא שמחה מעולה לש"ש על הצלחת הנפשות התושגת לנו בימים ההם והמופת על זה שאחר כך אין לנו שים עצבות וחרטה על העבר אדרבה אנו שמחים ועושים מחדש חג שאנו ששים ושמחים עי"ש: וז"ש והיה לשון שמחה עקב אם בסוף המעשה תהיה ששים ושמחים זה לאות כי תשמעון וגו' ושמרתם ועשיתם, וזה ענין סעודת מלוה מלכה במוצאי שבת קודש בזמירות שירות ותשבחות לאות על שביתותנו בשבת לשם ה' כי בו שבת וגו' ע"כ אנו שמחים באפוקי יומא על העבר, ומזה אני אומר טעם מה שנהגו לעשות סעודה בלילה שקודם יום המילה שקורין וואך נאכט שלא מצינו זה בשאר חצות לעשות סעודה כי אם בסיום המצוה אבל הענין כי מצות מילה שאני שהיא חביבה