ייטב לב דברים תשצח

קבלת התורה) בימי קדם טרם היותם שבזכות יום קבלת התורה העתיד נגאלו מאז מקדם ממצרים וה"ז סתירה ע"כ לומר שבשביל קבלה שבלב שקבלו עליהם עול תורה לעתיד נגאלו כי המחשבה כמעשה, ומזה יובן ממילא כי גם מה שורשי ארץ סיחון ועוג אם שעוד לא קיימו בפועל ממש מצות התלויות בארץ ע"כ מפני שקבלו עליהם לקיימם וז"ש אתה ידך גוים הורשת ותטעם ממה שעשה לשני מלכי האמורי לסיחון ועוג שהיו גדולים וצריך זכות גדול להכניעם ולהורישם אתם יודעים שכשתעברו את הירדן מהו עושה לל"א מלכים וע"ז א' ד"א שמע ישראל כו' דהנה ידוע כי שורש פורה ראש העיכוב שנתעכבו ישראל במדבר מבוא לארץ ושורש הגלות והחורבן הבית היה על ידי חטא העגל ולולי זאת כבר היו נכנסים לארץ והיו מקיימים המצות במעשה ולזה אמר אבדתם נעשה שעשו העגל שמרו נשמע ר"ל הקבלה בלב וכמעשה יחשב עדי ישוב ה' את שבותנו ויהי נועם ה' עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו בב"א: ה' יאמר ענין הסמיכות על פי מה שכתב הסש"ש ח"ב דרוש ד' לפרש מאמרם ז"ל מי הקדימני ואשלם מי עשה מזוזה עד שלא נתתי לו בית ואיך אפשר אלא הכוונה לומר הנה בסוף הבנין אתה עושה מזוזה ומעקה אבל מי הקדימני בתחלת הבנין והעשיה ויהיה כוונתו כדי לקיים מצות מזוזה ומעקה וז"ש בגמ' ר"ה בתחלה כשאדם נותן דעתו בתחלת עשיה לקיים מצות ה' ושומר ומצפה מתי יוגמר העשיה למען לקיים מצות ה' אז ואמת משלם לו שכרו בדין האמת ולבסוף שאינו מחשב ומצפה על קיום המצוה כ"א לבסוף עושהו אז ורב חסד עי"ש. והארכתי בזה בפרשת בראשית וז"ש ושמרת שתהיה שומר ומצפה (כטעם ואביו שמר את הדבר) את המצוה וגו' לעשותם ואז מגיע לך שכר בדין בלי צירוף זכות אבות אבל והיה עקב תשמעון וגו' כלו' בסוף יעקב העשיה תשמעון את המצות אז ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד וגו' ואהבך וגו': א"י כי כתיב בראשית ברא אלהים וא' חז"ל כי בזכות בכורים וחלה ותרומה הנקראים ראשית ברא אלהים וגו' הענין כי צריך להקדיש הראשית לה' וכ"כ ראשית הימים לזכור את בוראו בימי בחרותו ראשית בכורי ימיו וראשית השנה וכ"כ בכל יום לקבל עליו עול מלכות שמים בראשית והתחלה ואז אין צריך לזכות אבות אבל אם הראשית חלף הלך לו בהבל הבלים כ"א בסוף היום והשנה ובסוף ימיו יתן אל לבו לשוב אז צריך זכות אבות לחזור ולתקן מראשיתו עד אחריתו וז"ש ושמרת וגו' היום לעשותם בכל יום לעשותם אבל והיה עקב (בסוף) תשמעון אז ושמר ה' אלהיך לך את הברית וגו' וז"ש חז"ל היום לעשותם כלו' אם עשה היום פי' בכ"י זה מיפת שכוונתו לעשותם דייקא בלי שום תשלום גמול ולמחר כלומר שאומר שיעשה למחר זה מופת שכוונתו רק לקבל שכרם עובד על מנת לקבל פרס בינה זאת: ו' יאמר ענין הסמיכות כי יש להבין למה נקט כאן משפטים לבד ויובן על פי מה שכ' הרמב"ם ריש פרק א' דפאה על המצות שבין אדם לקונו שכרו לעולם הבא ועל מצות שבין אדם לחברו מלבד ששכרו בעולם הבא על ששמר ועשה מצותיו יתברך עוד יקבל פירותיהן בעולם הזה על מנהג הטוב שנוהג עם בני אדם וזה שאמר ושמרת את המצוה ואת החקים ואת המשפטים אשר אנכי מצוך היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם כפרש"י והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה וגו' שבין אדם לחברו אז מלבד שכר עולם הבא ושמר וגו' ואהבך וברכך וגו' הרי פירותיהן בעוה"ז והקרן עולם הבא: ז יתכן כי א' חז"ל כל מקום שנא' ויהי אינו אלא צער כל מקום שנא' והיה אינו אלא שמחה, ושמעתי לפרש חפי מוזלה"ה ויהי היינו העבר רמז לצרות וזמן הגלות שעבר עלינו אינו אלא צער כל מקום שנא' והי' שיהיה לעתיד הוא הגאולה העתידה להיות אינו אלא שמחה: או עד"ז כל מקום שנא' ויהי עבר אינו אלא צער כי מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי כל מקום שנאמר והיה העתיד אינו אלא שמחה כי מהיום כולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים לעבדו בימים הבאים עכ"ד וש"י ואני אומר על פי שפירשתי בסוף בראשית מאמר שלמה המלך ע"ה ומותר האדם הוא הבעל שכל מן הבהמה המוני עם הדומים לבהמה (כדאיתא פ"ק דחולין) אי"ן כלו' בחינת אין שמי שהוא ערום בדעת כאדם נדמה לו שעדיין לא עשה כלום (ועד"ז נאמר ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו שלא נחשב בעיני עצמו לכלום) ומשום הכי מקבל עליו מהיום לשמור ולעשות ולקיים וכן מחדש בטובו בכ"י תמיד מעשיו בראשית מה שאין כן המוני עם נדמה בעיניהם שכבר עשו ועבדו עבודה תמה די והותר בזמן העבר ויצא י"ח, ומעתה