ייטב לב דברים תשצז

במעשה אלא ע"כ לבם בטח בזכות אבותיהם רי קיים אברהם כל התורה כולה שנא' עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי עי"ש ברש"י וכ"כ יצחק ויעקב ואיך אפשר אלא ע"כ היה המחשבה זכה ורצויה ובפי' נאמר לאברהם בעקידה יען אשר עשית את הדבר הזה וגו' כי מחשבתו הטובה למעשה ממש נחשב לו וממילא זכות אבותינו בידינו לצרף מחשבות לבנו למעשה כדכתיב מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו וז"ש ישראל כל מה שאתה מצוה אותנו אם שאי אפשר לקיימו במעשה כבר קיימו אבותינו ע"כ רק ע"י המחשבה כ"כ אנחנו נעשה ע"י ונשמע ונקבל עלינו כי כבר נעשה ענין זה לצרף המחשבה כמעשה ממש מאבותינו ודברי המדרש מזוקקים וכעין זה פי' בספר אהל יעקב לדרכו הובא בדברינו פרשת פנחס וזה שהתפלל אברהם ה' יראה אשר יאמר היום וגו' כי למעלה נאמר ויעלהו לעולה תחת בנו ואיתא במדרש שא' יהי רצון כאלו בני שחוט כאלו דמו זרוק ונתקבל תפלתו כי נחשב כאלו עשהו ממש וזה שא' ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יה"ר כאלו בני שחוט כו' בחי' זו יראה לבניו אחריו להיות האמירה והקבלה כמעשה וז"ש חז"ל תקעו לפני כו' ותעלה אני עליכם כאלו עקדתם עצמיכם ובדרוש לר"ה הארכתי מזה: ולפי דברינו נבא לבאר הסמיכות ומקראי קודש אלו ושמרת את המצוה וגו' (בבואם אל הארץ) לעשותם במעשה ממש ולזה א"צ לצרף זכות אבות אבל והיה עקב (בסוף בזמן הגליות) תשמעון את המשפטים וגו' לא תוכלו לעשותם בפועל ממש כי אם ע"י הקבלה בלב כפי' התרגום די תקבלון ועכ" ושמרתם ועשיתם אותם מעלה אני עליכם כאלו עשיתם במעשה ממש אם כי לא כל האדם זוכה להיות מחשבתו רצויה כ"כ להחשב כמעשה ע"ז ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך שנא' לאברהם בי נשבעתי וגו' יען אשר עשית את הדבר הזה הרי אם שלא שחטו ממש כי אם רצה לשחטו בלב שלם נחשב לו למעשה ושם נאמר כי ברך אברכך וגו' כ"כ בזכות אבית יחשב לך מחשבה טובה למעשה ואהבך וברכך וגו': ובזה יתבאר דברי המדרש להלן עה"פ שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן וגו' זש"ה אלהים באזנינו שמענו וגי' פועל פעלת בימיהם בימי קדם עוד שם ד"א מה ראה לומר להם כאן שמע ישראל למה"ד כו' כך קידש הקב"ה את ישראל בנעשה ונשמע אבדו נעשה שעשו העגל אמר להם אבדתם נעשה שמרו נשמע והוא עפ"י מה שאחז"ל הא דכתיב כי תבאו בתפילין ופטר חמור עשה מצוה זו שבשבילה תכנס לארץ והנה ודאי מצות התלוים בארץ ודאי הן מסוגלין לכבוש הארץ אלא שאי אפשר לעשותם טרם בואם שמה ולזה התחכם משה ואמר להם לקבל עליהם לעשותם ומחשבה כמעשה וז"ש שמע ישראל קבל עליך שעי"ז אתה עובר וגו' והוא עפ"מ דאיתא במדרש כאן ראה ראיתי וגי' כי ידעתי את מכאוביו אמר הקב"ה יודע אני מה כאב עתידין לעשות וכו' אע"פ כן וארד להצילו וגו' נמצא שאינו דן את האדם אלא לפי שעתו והקשה הפר"ד דזה סותר מה דאי' במדרש אהא שא' משה מי אנכי וכי אוציא את בני ישראל ממצרים באיזה זכות אוציאם אמר לו בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים הוי שבשביל התורה שעתידים לקבל הם נגאלים מזה מוכח שהקב"ה דן את האדם ע"ש העתיד ועי"ש מה שתירץ. ולי נראה דאין כאן קושיא כלל דהכי קא"ל שתקבלו עליכם בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים ומחשבה טובה מצרף למעשה כאלו עשיתם ובזכות זה אתם נגאלים מיד כי במתן תורה לא היה אפשר להם לקיים כל התרי"ג מצות במעשה כי אם על ידי הקבלה שאמרו נעשה ונשמע כמש"ל וזה שאמר שבשביל התורה שעתידים לקבל הם נגאלים מיד על ידי מה שמקבלים עליהם לקבלה אח"כ ולעבוד את האלהים וע"ד דכתיב מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות ואז"ל התענית לא נאמר אלא נתת את לבך להתענות משא"כ ענין מעשה העגל לא עלה על לבם כלל בהיותם במצרים נמצינו למדין שנגאלו ממצרים בשביל הקבלה בלב שקבלו עליהם לעבוד את האלהים ולשמור מצותיו בהוציאם ממצרים: ומזה יובן כי מה שכבשו ארץ סיחון ועוג אף שהיה נחסר מהם מצות התלויות בארץ ע"כ בשביל הקבלה בלב וזה שא' שמע ישראל קבל עליך ישראל לקיים מצות התלויות בארץ ובזכות זה אתה עובר היום (בעוד שאי אפשר לקיימן במעשה) את הירדן לבא לרשת גוים וגו' על זה א' המדרש ז"ש הכתוב אלהים באזנינו שמענו מה שאמרת למשה כי ידעתי את מכאוביו שעתידין להכאיבני במדבר ועכ"ז וארד להצילו, אבותינו (זה משה שהיה אב לנביאים) סיפרו לנו פועל פעלת בימיהם (כלו' על ידי ימיהם העתידין לבא הוא יום