ייטב לב דברים תשצו

כשעה ראשונה עכ"ד וש"י, עוד פי' ה' יראה אשר יאמר (בתורה) היום שהכוונה שבכ"י יהי' בעיני"ך כחדשים בחי' זו בהר ה' יראה בכ"י כחדשים כאלו אפרו של יצחק צבור כו' עי"ש בפ' עקידה וזה ענין הסמיכות והי' עקב תשמעון וגו' וקאי על אומרו היום לעשותם שיהי' בכ"י בעיניך כחדשים א"כ כ"כ ישמור ה' לך את הברית וגו' כאלו הי' היום וכדברי זקני ז"ל: ועפ"י זה הבינותי מה דתמו' טובא על דעת רוב הפוסקי' שאין לברך שהחיינו על עשי' מצוה חדשה שלא עשאה מעולם עיי' ביו"ד סי' ך"ח בש"ך הלא אין לך שמחה גדולה יותר מזה ועל פרי חדש או בגד חדש יברך ועל מצוה שיש בה הנאת ושמחת הנפש לא יברך אתמהה עי' בספר מור וקציעה סי' רכ"ב ולמ"ש י"ל דה"ט דבאמת כל מצו' אפי' ישנה צריכה להיות חדשה בכ"י ואם יברך על מצוה החדשה שהחיינו נראה דמה שאינו מברך על הישנה הוא משום שאינה אצלו כחדשה א"כ כדי בזיון ולזה אין מברכין כלל אפי' על מצוה החדשה והבן: ד אדרוש סמוכין מה כתיב למעלה ושמרת וגו' היום לעשותם יהי' עקב תשמעון וגו' ושמר ה' וגו' בהקדם לפרש בפ' ואתחנן ועתה ישראל שמע אל החוקים וגו' עיניכם הרואות וגו' ואתם הדבקים בה' אלקיכם כו' עפי"מ שפי' השל"ה בשם אביו זצ"ל ויאמר ה' אלי רב לך פרש"י הרבה מזה שמור לך כי צריך האדם לקיים כל התרי"ג מצות להשיב נפשו ולהשלים רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו הרוחני' וזה דבר שא"א כי יש כמה מיני מצות שלא באו לידו מעולם אלא ע"כ העוסק בתור' ומקבל עליו לעשותה אם תבא לידו אז מעלה עליו הכתו' כאלו עשאה וז"ש ה' למשה מה דעתך לכנוס לארץ לקיים מצות התלוי' בארץ הלא הרבה מזה שמור לך שא"א לקיימן ועכ"ז רב טוב צפון לך מכת הקבלה בלב לקיימם כ"כ אלה המצות שבארץ ה"ה כאלו עשיתם בפועל עכ"ד, והענין דקי"ל בישראל מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ולא מחשבה רעה מלבד בע"ז דכתיב למען תפוש את בית ישראל בלבם ובאו"ה איפכא מחשבה טובה איני מצרף למעשה ומחשבה רעה מצטרף למעשה דכתיב מחמס אחיך וגו' והטעם לכל זה כתב ז' מהרש"א ז"ל בח"א דישראל מוקמי' לי' בחזקת כשרות אלו בא לידו ודאי הי' עשאה ובמחשבה רעה החזקה מנגדתו ובאו"ה החזקה להיפך כי במחשבה רעה אמרי' אלו בא לידו ודאי עשאה ולהכי במחשבת ע"ז גם בישראל מצרף למעשה כי במחשבת ע"ז הלך ממנו חזקת ישראל ודין נכרי לו נכ"ד ומעתה אני אומר ואדון ק"ו מהא גופיה דבמחשבת ע"ז מצרף למעשה משום דאז חזקתו בלתי כשר ואמרינן ודאי היה מקיים ק"ו במחשבות טובות דיש לו חזקת כשרות מעודו ודאי דמוקמיה ליה אחזקתו לצרף מחשבתו למעשה ולשלם לו כאלו עשאה דמדה טובה מרובה ממדת פורעניות. והנה נודע אלו היה משה נכנס לארץ לא היה חרבה עיר קדשנו ולא גלינו מארצנו ואז הי' מקיימים מצות התלוים בארץ בפועל ממש אבל ממה שנאמר למשה כי לא תעבור את הירדן מאז ידע כי עתיד הבית ליחרב וישראל להגלות מארצם ולא יהיה בידם לקיים מצות שהם תלוים בארץ בפועל ממש כ"א על ידי השמיעה הוא הקבלה בלב (כטעם שמע ישראל קבלת עול מ"ש) ולכן צירוף של חדש אב "הסכת "ושמע "ישראל "היום, וז"ש משה אמר ויאמר ה' אלי רב לך רב טוב הצפון כפירוש השל"ה כי לא תעבור וגו' ועתה ישראל שמע אל החקים וגו' לעשות פי' קבל עליך לעשות (בזמן הגלות והחורבן) למען תחיו ובאתם וירשתם וגו' ומחשבה טובה מצרפה למעשה והביא להם ראיה לזה כי הלא עיניכם הרואות וגו' כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור ולא עשה אפילו הכי השמידו ה' אלהיך מקרבך מכת מה שחישב בקרב לבבו וכדכתיב בע"ז למען תפוש את בית ישראל בלבם א"כ כש"כ ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום כולכם כל רמ"ח אברים ושס"ה גידים כאלו עשיתם כל רמ"ח מצות עשה ושס"ה לא תעשה כי מדה טובה מרובה כאמור, ועתה אשכילך ואורך כי מה שהקדוש ב"ה מצרף מאתנו מחשבה טובה למעשה, דבר זה ירושה הוא לנו מאבותינו וזה למדנו ממה שאמרו ישראל כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע ואיתא במדרש אמרו ישראל כל אשר אתה מצוה אותנו כבר קיימוה אבותינו הנה מפרש שא' ישראל נעשה שקמץ מענין נפעל וצריך להבין מה ההכרח לזה להוציא הדבר ממשמעו: ביאור הדבר כי אמרו כל אשר דבר ה' נעשה ואיך אפשר הרי יש הרבה מצות שאינם באים לידי מעשה על זה אמרו ונשמע ונקבל לעשות אותו (ובזה סרה קושי' דקדמיתו פומייכי לאודנייכי) אלא דאכתי איך מלאו לבם לדבר גדולות שמחשבתם יחשב כמעשה הלא לזה צריך מחשבה זכה ורצויה לפעול במחשבה כמי