ייטב לב דברים תשצג

היום כי ה' הוא האלקים והשבות אל לבבך וכו' והשבות אל לבך מבע"ל אלא א' משה אי את בעי למינדע כי ה' הוא האלקי' והשבות אל לבבך יצ"ט ויצה"ר דאתכליל דא בדא ואיהו חד כדין תשכח כי ה' הוא האלקי' דאתכליל דא בדא ואיהו חד עכ"ל, ונ"ל לפ' דלא סגי בידיעה לבד כ"א הכוונה למינדע לייחד מדותיו ית' ע"ד והאדם ידע וגו' כי ע"י דאתכליל אצלו דא בדא נכלל גם למעלה כך כדכתי' ה' צלך וכ"כ שם הרמ"ז (ועי' ביאור הדברים בע"ח שער קיצור אבי"ע פ"ג כי יצ"ט שורשו מחסד ויצה"ר שורשו מגבורה והיינו ימינא ושמאלא עיי"ש באורך איך שאפשר לעשות מן יצה"ר טוב ומלאך קדוש כמו יצ"ט ממש ועיי' עוד בזוהר תרומה דף ק"ס קס"א באורך בענין ק"ש ובדברי האריז"ל בכוונת ק"ש): ובכן נבא אל ביאור המד' דקשי' לי' מה לי' מה דכפל האספו ושוב שנית אמר הקבצו ב"י אלא הכוונה עפ"י דמצינו בתוה"ל שא' א' הצילני מפיזור נפש היינו פיזור רצון דנפש לשון רצון (כדאי' בחולין ק"כ נפש לרבות שותה עיי"ש) כי כל עוד שיש בו כח נטי' לרע רצונו מפוזר ומפורד יצ"ט רוצה לטוב ויצה"ר להיפך זה מושך לכאן וזה לכאן אבל אם מהפכו לטוב אין בו כ"א רצון א' בכל פינות שפונה וכמ"ש דוד אחת שאלתי וגו' שבתי בבית ה' וגו' והיינו הקבצו קיבוץ הכחו' והרצונות לייחד לבבות כ"א לאכללא דא בדא ואז כ"כ נעשה התכללות בשמים ממעל וע"ז מרמז שם אל התכללות חו"ג דכתיב חסד אל וכתיב אל זוע"ם, והיינו ושמעו לאל (של) ישראל אביכם רפ"א אל הוא ישראל אביכם כי הקב"ה קרא ליעקב אל מה"ט כי מדתו אמת קו האמצעי כולל חו"ג וכולו טוב ממש ולא כאברהם שיצא ממנו ישמעאל ולא כיצחק שיצא ממנו עשו כ"א זרע קודש מצבתו מטתו שלימה ובזה ייטב לבניו אחריו לקבץ הכחו' ולייחד הלבשות שניהם כאחד ועז"א מכאן [שקבצו א"ע ויוחדו ב' הלבבות כא'] זכו ישראל לק"ש יחוד המדות והתכללות חו"ג ופי' המד' שיחתו שקרא יעקב לבניו וא"ל שמעו אל ישראל שבשמים אביכם הוא ישראל סבא שי"ר משמאלא א"ל מימינא חו"ג כמבואר בסידור האריז"ל שמא יש בלבבכ"ם דייקא מחלוקת על הקב"ה כלו' איזה כח ונטי' לרע החולק ח"ו אם כי אינכם שומעים לו עכ"ז עוד לבבכ"ם חלוק ומפורד ולא נכלל דא בדא א"ל שמע ישראל אבינו כשם שאין בלבך דייקא מחלוקת כי אין לך כ"א לב אחד לאביך שבשמים בלי שום נטי' החולק כ"כ אין בלבנו דייקא מחלוקת אלא י' אלקינו י' אחד כי ייחדנו לבבי"נו כלב אחד אליו ית' אז א' בשכמ"לו (מלבד מ"ש בזוהר הנ"ל שמע יחודא חד בשכמ"לו יחודא אחרא למהוי שמי' חד כו' עיי"ש) אף גם זאת יובן בפשוט שא' אז בשכמ"ל ועד כלו' גם זרעם אחריהם יודו ויברכו שכ"מ לעולם כאמור למעלה הדא הוא שישראל אומרים שמע ישראל אבינו אותו דבר שצויתנו לקבץ הכחות ולייחד הלבבות כא' עדיין הוא נוהג בנו ולכך י"א י"א יחוד והתכללות המדות למעלה כמבואר בכוונת ק"ש וז"ש שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד יחוד המדות ובמה תייחד אותם עז"א ואהבת את ה' אלקיך בכל לבב"ך דייקא כדין תשכח ה' הוא האלקי' כי ה' צלך כאמור לעיל וז"ש והי' הדברים האלה וגו' על לבב"ך דייקא אז ושננתם לבניך, וזה מאמרנו ובקשתינו בעבור אבותינו שבטחו בך ותלמדם לעשות וגי' בלב"ב שלם כן תחננו ותלמדנו והבן: תנחומא ר"פ לך ילמדנו רבינו מהו שיקבל עליו עול מלכות שמים כשהוא מהלך אמרו אסור אלא יעמוד באימה וביראה ויקרא שמע ישראל וגי' וכשמתחיל ואהבת רצה מהלך רצה עומד רצה יושב שנא' בשבתך בביתך ובלכתך בדרך בשכבך ובקומך, וקשה דהא קי"ל כב"ה שא' כל אדם קורא כדרכו ובתוס' פ' הי' קירא פירשו דאפי' לב"ה במהלך מצוה לעמוד בפסוק ראשון דבעי כוונה וכ"כ איתא בתנחומא כו' עכ"ד, אבל לשון אסור לא משמע כפירושם ולולי דבריהם אפשר לפרש עפימ"ש האר"י בלקוטי הש"ס והוא מהזוהר תרומה דף קל"ט בטעם מחלקותן דב"ש וב"ה דב"ש סברו בערב יטה לרמז אל הנוק' כי הוא שולטת בלילה ואשה יושבת, ובבוקר יעמוד כי היא זמן שליטת הזכר וב"ה איתרי' קורא כדרכו כי אם הי' זה לבדו וזה לבדו הי' כס' ב"ש אבל הואיל ששניהם ביחוד א' אין להראות פרוד אלא קורא בין יושב בין עומד בין מהלך עכ"ד: ואפשר להסביר הדבר לפי קט שכלי עפ"י מ"ש בס' הישר לר"ת כי עבודה שהיא מאהבה היא בתכלית השלימות כי מן האהבה תהי' היראה וכל מי שיאהב האדם ירא ממנו ואפשר שירא האדם ממי שלא יאהבנו וע"כ אומר כי היראה בכלל האהבה ואין אהבה בכלל יראה עכ"ד, וידוע כי ב"ש בחי' גבורה אשה יראת ה' לכך בערב יטה ובבוקר יעמוד אבל מדת ב"ה חסד בחי' אהבה ויראה בכלל אהבה כלולים זה בזה