ייטב לב דברים תשצב

לראיה ממש בצדיק עובד את ה' שהוא בשר ודם ועובד ה' בכל שעה ובכל רגע בכל דברים גשמיים לא ינום ולא ישקוט עד אם כלה מעשהו ומחשבתו דבוק בה' בתשוקה וחפיצה ע"ד ילב מלכים אין חקר וידוע דאכיל' ושתי' ושינה נקרא לכם ע"ד שנא' ביו"ט לכם ואחז"ל חציו לה' לתורה ותפלה וחציו לכם לאכילה ושתי' ובזה פי' אשר הוצאתי אתכם מארמ"צ להיות לכם היינו צרכי עצמיכם הגשמיים לאלקים לבל ישארו שם שקוע ח"ו וידוע כי הצדיק נקרא מי דקיים לשאלה והולך ממדרגה למדריגה עד ששואלים עליו בכ"י מי הוא וזה שאמרו ישראל בפ' יתרו דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלקים ולא די בס' תורת אלקים פן נמות הוא נפילה ממדריגה רק צריך לשמוע מפי צדיק דייקא וללמוד ממעשהו ולזה אמר השי"ת הטיבו כל אשר דברו וגו' מי (היינו הצדיק) יתן ישפיע והי' (לשון שמחה) לבבם זה להם היינו צרכי עצמם יהי' ליראה אותי כל הימים בלתי הפסק כלל ולא יפלו ממדרגתם למען ייטב להם ולבניהם לעולם כי צדיק וטוב לו פירשו רבותינו ז"ל היינו שנקל לו לעבוד את השי"ת הוא צדיק בן צדיק השומר הברית ונוצר מטיפה קדושה ובכוונה רצוי' וכל זה יוכל ללמוד בראות בחוש מעשיהן של צדיקים ולזה גמר אומר כי הרי לך אמור להם שובי לכם לאהליכם וידוע פי' רז"ל להתיר להם מה שנאסר להם בעמדם אצל התר ולזה צריכים לצדיק ללמדם אורח חיים ושיהי' כל מעשיהם לש"ש בינה זאת: שמע ישראל וגו' ואהבת וגו' בכל לבבך ובמד' פ' ויחי עה"פ הקבצו וגי' ישמעו אל ישראל אביכם שמעו לאל ישראל אביכם רפ"א אל הוא ישראל אביכם אב"א אמר מכאן זכו ישראל לק"ש בשעה שהי' יעקב נפטר מהעולם קרב לי"ב בניו וא"ל שמעו אל ישראל שבשמים אביכם שמא יש בלבבכם מחלוקת על הקב"ה א"ל שמע ישראל אבינו כשם שאין בלבך מחלוקת על הקב"ה כך אין בלבנו מחלוקת אלא י"א י"א אף היא פי' בשפתיו וא' בשכמל"ו כו' הדא הוא שישראל אומרין שמע ישראל אבינו אותו דבר שצויתנו עדיין הוא נוהג בנו י"א י"א עכ"ל והוא תמוה איך חשדן שמא יש בלבבם וכו' הלא כולם צדיקים כולם קדושים בשלמא מ"ש בגמ' פסחים סוף פרק מקום שנהגו שביקש לגלות הקץ ונסתלקה ממנו השכינה א' שמא יש פסול במטתי ניחא שחשדן בכך מפני הסתלקות השכינה אילי מפני זה נסתלקה אבל במדרש משמע שמתחל' קרא איתן וא"ל שמא יש בלבבכם קשה מפני מה חשדן ע"ז ומי הכניסו לזה [ב'] מה דא' מנאן זכו ישראל לק"ש הא מצות עשי שבתורה הוא ומה זכות צריך לזה וכבר הקשה קושי' אלו ביפ"ת ונלחץ בהן (ג') יל"ד בשנותו את לשונו כי יעקב אמר שמא יש בלבבכ"ם תרי משמע והם השיבו כשם שאין בלב"ך כך אין בלבנ"ו [ד'] להבין מ"ש על זה בשכמ"לו (ה') מ"ש אותו דבר שצויתנו הכי יעקב צוה אותם לק"ש הלא א' ממצות ה' הוא והנה נא ידעני כי יש בזה רזי דרזין ליודעי בינה הנסתרות לה"א אבל הנגלות לנו לפרש את הדברים כפשטן: עפ"י מאמר חז"ל צדיקים יצ"ט שופטן בינונים זה וזה שופטן הנה לא א' זה וזה מושלים ופי' התני' הכוונ' בזה כי ידוע שיש לכל אדם יצ"ט ויצה"ר ובודאי אם ח"י באיזה שעה שיצה"ר מושל בו ושומע לעצתו אז לא נקרא בינינו אלא רשע אבל כששניהן שופטין כלו' שכל אחד ואחד אומר עצתו יצ"ט לטוב ויצה"ר לרע וכח הטוב שבו גובר ואיני שומע לעצתו של יצה"ר עכ"ז כל עוד שיש בו נטי' לרע הרי הרע כרוך אחריו בעקבו ובלבבו וזה נקרא בינוני אבל צדיק היינו שכבר הוסר כח הרע מקרבו ע"ד שא' דוד הרגו או שכבר הפכו לטוב וכמו שנא' גבי אברהם ומצאת את לבב"ו אז יצ"ט לבדו שופטו ואין בו נטי' לרע כלל כ"א כלו טוב ובזה פי' תוזלה"ה סוף דבר (אם) הכל נשמע [בלב האדם] את האלקים ירא וגי' ולא הפכו כי אין בו רע כלל אז כי זה כל האדם בשלימותו עכ"ד, ולדעתי זש"ה מי יתן והי' לבבם ז"ה להם ליראה אותי הכוונה שיסכימו ב' הלבבות יצ"ט ויצה"ר ליראה אותי והיינו דדייק ואמר זה כי יתייחדו שניהם כאחד עד אשר יאמר כי הוא ז"ה אז תהי' יראה זו כל הימים אשר הוא חי כי אין עומד לנגדו והיינו למען ייטב להם ולבניהם לעולם כי נמשך טובה גם לבניהם לעולם כמ"ש צדיק וטוב לו שאין בו כת רע כ"א כלו טוב צדיק בן צדיק כי נולד במזג טוב, וזה שבקש דוד יחד לבבי ליראה וגו' אידך ה"א בכל לבב"י דייקא אז ואכבדה שמך לעולם וז"ש מה טוב ומה נעים שבת אחים ירמוז לב' יצרים יצ"ט ויצה"ר גם יחד וגמר אומר כי שם צוה ה' את הברכה הידועה שמירת מצותיו כמו שכ' האלשי"ך את הברכה אשר תשמעון כלו' לא השכר הוא הברכה כ"א אשר תשמעון אל מצות ה' זו הברכה חיים [כדכתיב ואתם הדבקים בה"א חיים] עד העולם לו ולזרעו לדורות עולם והנה בזוהר וארא ך"י ב' וידעת היום וגו' האי קרא הכי מבעי' לי וידעת