ייטב לב דברים תשצ

לקחה מיד ה' כפלי' ונחמו בכפלי' שנאמר נחמו נחמו וגו' ביאור הדבר לפענ"ד בס"ד בהקדם (ישעי' א') שמעו שמים והאזינו ארץ כי ה' דבר בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי וכבר עמדו על זה מה זה שנתן לשון שמיעה לשמי' והאזנה לארץ ומשה א' האזינו השמים וגו' ותשמע הארץ ויש לפרש בדרך צחות ע"ד המליצה כי ה' הוי' ב"ה מקור הרחמים דבר טוב על ישראל ובזה יבואר מאמר דהע"ה וסלחת לעוני כי רב הוא ומשתעותי' דבשביל שרב הוא לכן יסלח לו ה' והוא משולל הבנה והמפורשי' כ' כלו' אף שרב הוא, ואנו נפרש כפשטיה גם להבין הא דאי' ביומא למ"ד א"צ לפרוט החטא מה זה שא' אנה חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלקי זהב ה"ק בשביל זהב שהשפעת להם כו' עי"ש דף פ"ו ע"ב וכפי"ז יל"ד הרי בא להקטין החטא ומה זה שא' חטאה גדולה, וכל אלה באחת יבוארו על נכון למאי דאי' במס' ברכות פ"ק מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו קינה לדוד מבעי' לי' אלא משל למי שיצא עליו שט"ח קודם שפרעו הי' עצב לאחר שפרעו שמת אף דוד שא' לו הקב"ה הנני מקים עליך רעה מביתך אמר שמא עבד או ממזר כיון דחזא דאבשלום הוא א' סתם ברא חייס על אבא ולכאורה צריך ביאור דאין הסיפא שייך להמשל כלל וגם הרי באמת לא מצינו שאבשלום תם על אביו לא מני' ולא מקצתו ועי' בח"א לז' מהרש"א ז"ל מ"ש בזה: והנה הגאון מהר"י ביע"ד כתב לפרש כי מתחלה הי' סבור אולי יסורין באין עליו מפאת מערכת השמים ומזלו גרם ואם אמנם ביד הקב"ה להצילו אלא שעונותיו גרמו לבלי להצילו מהם וממילא נופל בידם א"כ אינם מכפרי' ולא פרע השט"ח בזה אח"כ דחזא שהיסורים מאבשלום א' סתם ברא חיים על אבא וזה אבשלום חזינן דאינו חס ואינו טבעי ובודאי איננו מהמזל כי מערכת השמי' לא יוכלו עשות דבר היוצא חוץ להיקש הטבעי ע"כ שבא בהשגחה פרטיות מאת השי"ת לכפרת עון וא"כ פרע השט"ח לכך שמח והן דברי הגמ' משל לא' שיצא עליו שט"ח לאחר שפרעו שמת וכדי שלא תא' מהיכן ידע שפרע שט"ח דילמא בא מפאת מערכת השמים ואינו מכפר כלל לז"א שמא עבד או ממזר יוכל להיות טבעי ואינו מכפר כיון דחזא דאבשלום הוא אמר סתם ברא חייס וזה אינו כן ע"כ הוא בהשגחה פרטיות מהשי"ת לכפר לכן מזמור לדוד עכ"ד, [ועד"ז מפרש הגאון הנ"ל ותאמר ציון עזבני ה' ר"ל שסברה מחמת שה' הסתיר פניו לזה נפלה תחת מערכת השמים המורה על רוע מזלה כנודע לזה השיב השי"ת דע"כ הכל בהשגח' כי התשכח אשה עולה וגו' והנך רואה כי גם אלה תשכחנה בשעת חורבן כדכתי' ידי נשים רחמניות כו' ע"כ הכל בהשגחה ממנו ואנכי לא אשכחך (וכגון זה שמעתי מפי מוזלה"ה לפרש ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן שזהו דבר היוצא מהיקש הטבעי זהו גופי' הי' לברוח ולנחמות בשבר בת עמי והבן] והנה בש"ס ברכו' דף ל"א אלי' הטית דברים כלפי מעלה שא' ואתה הסבות את לבם אחורנית ומנין שהודה הקב"ה שנא' ואשר הרעותי כביכול א' הקב"ה אני גרמתי להם שבראתי יצה"ר עי"ש, והנה המופת לזה לסתום פי המסטינים ומקטריגים מעלינו ומעל כל ישראל כי נודע שישראל קרוים עבדי' ובנים למקום כדכתיב עבדי הם וכתוב בנים אתם לה' אלקיכם וכלום יש עבד שמרד ברבו וכן שמורד באביו והגם דאי' בש"ס למה נסמכה פ' אבשלום לפ' גוג ומגוג אם יא' לך אדם כלום יש עבד שמורד ברבו אמור לו כלום יש בן שמורד באביו אלא הי' כו' הרי חזינן דבאמת אינו טבעי אך מאת ה' היתה זאת לכפר עונותיו של דוד אבל בלעדי יד ה' הוא דבר שא"א לפי הטבע א"כ הרי ישראל הם בנים למקום כלו' יש בן שמורד באביו אלא ע"כ הכל היצה"ר גרם א"נ יפה א' הקב"ה אני גרמתי להם שבראתי יצה"ר, והנה בן שאינו מתגדל על ברכי אביו או שאביו השפילו והכניעו אינו דבר יוצא מהיקש הטבעי שבשביל זה ימרוד באביו אבל הבן שנתגדל על ברכי אביו יקבל טובות ממנו לרוממו ונתן כסאו מעל כל השרים הוא מהנמנע למרוד באביו אם לא כי יד ה' עשתה זאת ומעתה אין עליו אשמה: וזהו שמעו וגו' כי הוי' (מקור הרחמים) דבר הנס שנראה קשות אבל תוכו רכות בנים גדלתי (על ברכי ע"ד ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרעותי) ורוממתי והם פשעו (ע"כ) בי שאני גרמתי להם ע"י שבראתי יצה"ר ולא מידם היתה זאת ובזה מובן שמשה א' האזינו השמים כי העליונים יודעים מעלת ישראל שהם חלק אלקי ממעל ואינם מעותדים לחטוא לזה משה שבא להתרות לישראל לבל יבעטו אורחותם הוצרך להעליונים להסביר הדבר ולומר בלשון האזנה כאדם שאומר דבר לחבירו ורוצה להבינו היטב צריך להתקרב אליו ללחוש באזניו הדברים על בריו כ"כ הצריך משה