ייטב לב דברים תשפט

ובתך ועבדך ואמתך וגו' עז"א למען ינוח עבדך ואמתך כמוך כלי' בענין המנוחה ושביתה כולם שוין וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים לפי ערכך ויוציאך י"א משם וגו' מבחי' גלות שסבלתם כל או"א לפום שיעורא דלבי' שא"ד של זה לשל זה ע"כ צוך ה"א לעשות (דייקא) את יום השבת כלו' העשה לקדשו בדברים ובמאכל כי' שבזה אין אחד דומה לחבירו כ"א לפי השגתו ושיעורא דלבי' והבן, ועם זה יתבאר מ"ש בזמירות ברוך אל עליון אסר נתן מנוחה וגו' והיא ידרוש לציון עיר הנדחה עד אנה וכו' דלכאורה מה ענין דרישה לציון לששת וגם מה שא' השומר שבת וכו' ירצה כמנחה על מחבת למאי מדמי לי' למנחה, אבל יובן בהקדם לפרש בפ' שמות ויא' ה' ראה ראיתי את עני עתי וגי' אומרו כפל ואת צעקתם לשון רבים שמעתי מפני נוגשיו לשון יחיד וכן מכאוביו, והענין עפימ"ש בס' א"י סו"פ ויחי עה"פ אז תשמח וגי' ובחורים וזקנים יחדיו וגו' אם כי כלל שמחת בחור גם בתולה יינק עם איש שיבה עכ"ז שמחת כל אחד למחלקותיהם הוא ע"ד שאמרו מן שאכלו ישראל הי' משתנה לכמה טעמים לכל או"א מה שרצה הי' טועם והוא לבלי להטיל קנאה בסעודה להשפיע לזה משונה מזה לכן האכיל לכולם מאכל אחד וחיך הטועם יטעום בו טעם הראוי לו לפי רצוני בגשמיותו ורוחניותו כ"כ בעת גאולתנו בהמון ישראל מהם זקנים אשר רבת שבע' לה נפשם מרורי הגלות ומהם בחורי צעירי הימים אשר טעמי רק מעט מזעיר לבלי להטיל קנאה אם ישלם לאיש לפום צערי' העצה יתן לכולם בשוה אבל יתפרדו בהרגשת השמחה והתענוגים כי מי שסבל רבות מיסורי הגלות יטעם לו עריבות השמחה של הגאולה במורגש יותר מהבחנת זולתו וזה אז תשמח בתולה במחול בחורים וזקנים יחדיו כלי' יהי' שיין ועכ"ז יתפרדו זה מזה בהרגשת השמחה כי והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם כלי' מכח ערך יגונם כ"כ תהי' השמחה כי לפי רוב הזריעה הוא הקצירה כדכתיב הזורעים בדמעה ברינ' יקצורו עכ"ד: והנה כי כן הי' במצרים זקנים עם נערים ומי שסבל יסורי גלות בעול מסים וארנוניות ויש מי שסבל בעבודת גופי בחימר ולבנים ומהם מי שסבל יסורים באבדן תולדתן ומהם מי שסבל יסורי נפש כי תכבד העבודה לבל ישעה אל עושהו ויחשב עם קונהו, ומהם מי שהי' כואב ונאנח צערן של ישראל וצער גלות השכינה עמהם כביכול וכדכתי' בכל צרתם לו צר וכהנה וכהנה לא ראי צערו של זה כצערו של זה בעת הגלות ע"כ ויאמר ה' החוקר לב ראה ראיתי ראיות הרבה את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שעלתה בשוה שמעתי מפני נוגשיו דייקא כי ידעתי את מכאוביו דייקא בפרטי פרטיות ע"כ וארד להצילו וגו' ולהעלותו דייקא כלו' כל או"א לפי ערכו, ונמצינו למדין כי כמו שענין שבת תלי' לפום שיעורין דלבא כל אחד לפי השגתו ולפי צערו וסבלותו במשאו של חול תגדל מנוחתו ושמחתו בעונג מנוחת שבת כ"כ ענין המחכה לישועה ונאנח וכואב על צער גלות לא ראי זה כראי זה ולפום צערו יגדל נחמתו ושמחתו וז"ש ברוך א"ע אשר נתן מנוחה לנפשנו פדיום משאת ואנחה כלו' שמרגיש המנוחה בשבת מכפי ערך סבלות שאת ואנחה של ימות החול (וכ"כ) והוא ידרוש לציון עיר הנדחה עד אנה תגיון נפש נאנחה כלו' ידרוש לסבת ציון הנדחה עד כמה גדול היגון והצער של נפש הישראלי הנאנחה של כל או"א בפרטיות למען ישלם לאיש כמעשהו ולפום צערו יהי' אגרי' כמו שבשבת מרגיש כ"א המנוחה והשמחה לפי ערך משאו וסבלתו בחול כ"כ לעתיד ירגיש כ"א שמחת הגאולה והמנוחה לפי סבלותו של הגלות וזה דכתיב לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר ואי' במד' פ' בא מהו כן אלא כשם שהלב מרגיש בצרה שהי' מיצר כך (לפי ערך זה) כשהאדם שמת הלב שמח תחל' כלי' וא"כ איני דומה שמחתו של זה לזה וז"ש [הושע סי' ב') לכן הנה אנכי מפתי' וגו' ודברתי על לבה (לפי ערך צער לבה) ונתתי לה וגי' ואת עמק עכור (של הגלות) לפתח תקוה כי זה מול זה וז"ש ישעי' קול צופיך נשאו קול ישאו לא נא' אלא נשאו ופי' הזוהר דאריתו קלא על חורבן ביהמ"ק יחדו ירננו בשוה כי (יתפרש לשין אלא) עין בעין יראו בשוב ה' כו' ר"ל אם כי כולם הרימו קול בכי על חורבן ביהמ"ק עכ"ז ודאי אינו דומה צערו ואבלו בלבו של זה לשל זה כמש"ל ע"כ אינו דותה ראות העין של זה לזה בשוב ה' ציון וז"ש שמעו כי אתה ה' בקרב העם הזה אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך עומד עליהם וזאת תורת המסורה שם עין בעין עין תחת עין כלו' עין ראות הגאולה תחת עין ראות סבלות הגלות וז"ש נחמו נחמו עמי נחמה כפלים כי אינו דומה נחמה של זה לשל זה דברי (הנחמה) על לב ירושלים לפי ערך צער הלב של ירושלים כ"כ תגדל הנחמה והשמחה: ע"י נחמו נחמו עמי וגו' ומאמר חז"ל חטאו בכפלי' שנא' חטא חטאה י ושלים ולקו בכפלי' שנא' כי