ייטב לב דברים תשפו

א"י ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר, להבין מ"ש בעת ההוא וגם אומרו לאמר. נ"ל ע"ד שאמרו בגמרא האנשים הללו אנשים של צורה הן זיל לגבייהו דלברכוך וא"ל יה"ר דתזרע ולא תחצד כו' הני כולהו ברכתא, ופי' המפורשים שמה שלא ברכו אותו באתגליא כי אם הסתירו הברכה הוא מפני שהיו מפחדים מקטרוג המסטינים וכבר פירשו ויברך דוד את ה' לעיני כל הקהל ויאמר דוד היה נראה כאלו היה אמירה ושיחה בעלמא וזהו מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי דייקא שמלביש דברי תורה בתוך השיחה ולכך אמרו שיחת חולין של ת"ח צריכין לימוד ועד"ז עשה משה בהתחננו אל ה' שמפני פחד המסטינים הלביש תפלתו בתוך אמירה ושיחה למען לא יבינו כ"א ה' החוקר לב וז"ש ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר אמירה בעלמא בשעה שאמרתי ושחתי באותו שעה התחננתי אל ה אעברה נא אבל זה לעצה מפני המקטריגים אבל כאן לא היה מועיל כי ויתעבר ה' בכבודו בעצמו בי ואין זה כי אם למענכם לטובתכם כמבואר בדברי רז"ל: א"י ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר אל ה' ל"ל היה די לומר ואתחנן ה' אלהים אתה החלות ובמדרש אתה התחלת לבא אלי שנא' וירא מלאך ה' וגו' מתוך הסנה, נראה לי כי מה שהאדם מתפלל צריך שלא יהיה הכוונה לצורך עצמו כי אם צורך גבוה להשלים מדותיו יתברך ולייחד הדודים וזה שא' רפאנו ה' ונרפא למלא רצונך כי אל מלך רופא וגי' ברך עלינו וגו' כי אל טוב ומטיב אתה וכמבואר בספרים ולכן כל בקשתינו בימים הנוראים זכרנו לחיים לא למענינו כ"א למענך אלהים חיים להשלים רצונך), והארכתי בזה בספרי ייט"פ באבני זכרון דרוש ז' וכבר אמרו המתפלל על חברו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה וז"ש בצר לי אקרא ה' קריאה בעלמא ואל אלהי כלומר בשביל הנוגע לאלהי אשוע בקול שועה אז ישמע מהיכלו קולי ושועתי של הנוגע לעצמי לפניו תחלה קודם לו תבא באזניו ע"ד שפי' הט"ז לפני המלך ה' ועד"ז ביקש משה לא למענו כ"א למען כבודו יתברך כי ראה וידע אלו היה הוא נכנס לארץ לא חרבה עירנו ולא גלה יקרנו אבל עתה בעונותינו הרבים בכל צרתם לו צר ומהאי טעמא נגלה הקב"ה למשה בסנה ע"ש עמו אנכי בצרה כמבואר במדרש שם ובזה פירשתי מאמר משה מי אנכי כו' וכי אוציא כלומר שהרי הוא קודם זמנו וצריך זכות ובאיזה זכות כפי' רש"י וא"ל ה' כי אהיה עמך בגלות ובשעבוד וזה חזי לאצטרופי להשלים השעבוד וכמו שפי' הזוהר בצר לך ה"ה כאלו מצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים עם השכינה הנקרא אחרית הימים היא משלמת וזה לך האות ע"ז שאנכי אהיה בגלות כי אנכי שלחתיך דייקא הוא מטעם שצריך לפדות גוי ואלהים ואין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים ולזה שלחתיך והבן: וזאת תורת המסורה ושמתי (בעצמי) פדות בין עמי ובין עמך פדות שלח ע"י שליח הוא מטעם כי עם ה' החסד והרבה עמו (דייקא) פדות ואין חבוש כו' וז"ש ואתחנן אל ה' דייקא הנוגע אליו יתברך לאמר אתה החלות לבא אלי (שאהיה אני שליח) בסנה בשביל עמו אנכי בצרה ע"כ אני מבקש אעברה נא למענך ולמען כבודך ועכ"ז ויתעבר ה' בי למענכם והבן: א"י ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר וגו' להבין א') מ"ש בעת ההיא, ב') מהו לאמר, ג') ה' אלהים פרש"י רחום בדין ובמ"ר מה ה"א אברהם א' ה' אלהים מה תתן לי ואף משה אמר ה' אלהים אתה החלות וגו' אם בדין אכנס וא"ל ברחמים וצ"ל הכוונה בזה שאמר בלשון אברהם ד') רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה ל"ל עוד, ה') במדרש להלן יענך ה' ביום צרה למה"ד לאשה שיושבת על המשבר אומרים מאן דעני את אמך הוא יענה אותך מה התפלל יעקב ואעשה שם מזבח לאל העונה אותי ביום צרתי אף אתה יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב והדברים צריכים הבנה: ונ"ל עפמ"ש חז"ל לעולם יקדים אדם תפלה לצרה שנא' היערך שועך לא בצר אז הכל מאמצין כחו ואין עומד לנגדו משא"כ אם ח"ו כבר הוא עת צרה ר"ל כמאמרם נפל תורא כו' אז צריך פרקליטין ומליצים שתקובל תפלתו והיינו לתלות בזכות תפלות אבותינו ע"ד שאנו אומרים בסליחות מי שענה לאבותינו הוא יעננו והענין ע"ד שאמרו הקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים והטעם מבואר בזוהר תולדות וז"ל דקודשא ב"ה אתרעי בצלותהון דצדיקייא בשעתא דבעאן קמיה ע"ת דאצטריכו מאי טעמא בגין דיתרבי ויתוסף רבות קודשא לכל מאן דאצטרך בצלותהון דצדיקייא עכ"ד ובזה פי' בספר אהל