ייטב לב דברים תשפד

באפשרי לך לקיים שניהם שיהי' נא' אתה החלות וגם אעברה נא ואם כי אז ויתעבר ה' ולא שמע אלי ועכ"ז ועתה ישראל שמע וגו' אח"כ יכול להתקיים אתה החלות וגם אעברה נא השיבנו ואשיבה כו' והבן: עוד יתפרש ואתחנן אל ה' וגו' אד' הוי' פרש"י רחום בדין והרמב"ן כתב ולא השגיח הרב כי השם הראשון הוא אד' והשני בי"ה והכוונה אדון ברחמים עיי"ש אתה החלות וגו' יבואר עפ"י מה שפירשתי פ' בראשית הא דאי' ברש"י בתחלה עלה במחשבה לברא במדה"ד כו' עמד ושיתף מדהר"ח והקדי' מדהר"ח למדה"ד כו' עפ"י שפי' הצדיק הקדוש מהרד"ב זלה"ה משוך חסדך ליודעך וגו' עפ"י משל למלך רחום וחנון שאחד מאוהביו חטא נגדו ואמרו היועצים להענישו והוא השיב להם שבצרתו לו צר וגם תהי' החרטה רק מכח ההכרח כ"א כה יעשה לו לשום כסאי מעל כל השרים לגדלו ולרוממו ולהשפיע לו כל טוב ועי"ז ישוב אל לבו להתבייש בלבו מאוד ולהתחרט מעומק הלב איך חטאתי ופשעתי נגד מלך רחום וחנון טוב ומטיב כזה וכן הי' וכל אשר גדלו המלך ינשאו הי' נחשב אצלו למרדות בלבו יותר ממאה מלקיות וז"ש משוך חסדך ליודעך אל היא חסד שזה הוא קנא ונוקם עכ"ד ובזה פירשתי אל נושא היית להם לנשאם ולרומם אותם וזה עצמי ונוקם על עלילותם והארכתי בזה בדרוש לר"ה וז"ש בתחלה עלה במחשבה לברא במדה"ד להעניש לעוברי רצונו ראה כו' שיתף מדהר"ח למדה"ד ר"ל לרחם על האדם לרוממו ולנשאו וזה יהי' נחשב לאדם למדה"ד ונקמה מגודל הבושה והכנעה לישב אצל המלך ולהביט בפניו והקדים מדהר"ה למדה"ד והיינו דכתי' ביום עשות ה' אלקי' ר"ל הוי' רחמים זה הוא נחשב לאדם למדה"ד וז"ש יעקב ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש וגו' והי' הוי' לי לאלקי' והבן וזה הי' בחי' משה שהי' עניו מאוד מכל אדם ויש להבין איך אפשר הלא מי עלה שמי' וירד כמשה והוא הי' סרסור בין ישראל לאביהם שבשמים ובאיזה דרך הי' שפל בעיניו מכל אדם: אבל הענין עפמ"ש החוה"ל כי עבודת בני אדם חיובן כפי מעלת הטובה עליהן כל מי שמטיבין לו יותר חייב בעבודה יתירה עי"ש, ולכך היה מש"ר סובר בדעתו שלפי רוב הטובות שעשה לו הקב"ה אשר יחדו ביתר שאת מכל מין אנושי לעלות השמימה ולעשות אותו סרסור בינינו לבין קוננו אינו יוצא י"ת על אחת מאלף אלפי אלפים ורבבות הטובות שקבל מאתו יתב' משא"כ שאר בני אדם כל אחד לפי בחינתו ולפי קבלת טובתו יוצא י"ח והבן, והנה מרע"ה ידע מה שנא' לו יען לא האמנתם בי וגו' לכן לא תביאו ובודאי כבר היה מתחרט ושב בכל לבבו ע"ד האמו' שמרוב טובה שקבל הי' מתבייש בעצמו וירא לגשת וז"ש ואתחנן אל ה' גו' אדני הוה כלו' שתהיה אדון עלי בדין על ידי הויה רחמים כי אתה החלות להראות את עבדך את גדלך זו מדהר"ח ואת ידך החזקה זו מדת הדין ר"ל שהורית לי שמה שאתה מרחם עלי זה אצלי בחינת יד חזקה ונקמה מגודל בושה והכנעה כאמור אשר מי אל וגו' אשר יעשה כמעשיך של רחמים וחסדים וכגבורתך יחד שזה הרחמים הוא אצלו בחינת גבורה ואפשר לפרש פרש"י ע"ד זה רחים בדין והבן ע"כ אעברה נא ואראה וגו' ותענו ה' בי למענכם בשביל דור המדבר כדלעיל כי עיניכם הרואות כי כל איש וגו' השמידו וגו' ואתם הדבקים בה' אלהיכם ר"ל שאתם יודעים שהויה רתמים עליכם זה אצליכם מדת הדין מגודל הבושה ובזה אתם הדבקים הוי' אלהיכם יחוד הויה אלהים חיים כולכם היום חיים בשלימות גמור כפרש"י ב"ק על אחיו לקרן עי"ש ועפ"ז יש לפרש הנאמר להלן ותאמרו הן הראנו וגו' היום הזה ראינו וגו') כל הענין לפרש כוונת ישראל לטובה, ומאמרו יתב' היטיבו כל אשר דברו וגו' הענין על פי מ"ש בספר אהבת שלום פרשת יתרו לפרש הפסוקים כה תאמר אמירה רכה לבית יעקב פחותי ערך ותגיד שנחשב דברים קשים כגידין לבני ישראל בן עליה והוא אומרו אתם ראיתם וגו' ואשא אתכם על כנפי נשרים ואבא אתכם אלי ועתה אם שמוע וגו' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו' לקטני הדעת היה זה אמירה רכה אבל לבני עליה היה להן אותן הדברים קשים כגידין מגודל הבושה והכנעה מרוב התקרבות המלך אותם ובעיניהם אינם זכאים וכדאי' לזה עי"ש באורך. וכבר כתבנו כי חי הוא בשליחות הבריאות בלי שום מחסור ומאן דנפל ממדרגתו קרי ביה וימת כדאי' בזוהר שמות ואיתא בגמרא שלשה חשובין כמת עני ומצורע וסומא וי"א מי שאין לו בנים עי"ש: וז"ש ותאמרו הן הראנו י"א את כבודו ואת גדלו ואת קולו שמענו מתוך האש אם כן אין לך התקרבות גדול מזה כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש וגו' ועל כל זה נשארנו בחיים ומזה