ייטב לב דברים תשפב

דרגין דאיהו שירותא ובגין דאיהו סופא אתוסף בי' ה"א כו' וביאר הוא ז"ל הדברים כי מלכות דא"ק נעשה עתיק דאצילות ומ' דאצילות עתיק דבריאה וכן בהשתלשלות העולמות מעולם ועד עולם והיינו נעוץ סופן בתחלתן וז"ש ההו"א כי ה"א מלכות [הוא עתיק] וז"ש והכי דייקא ויושע ה' ביום "ההוא את ישראל לא אמר ביום הזה כ"א ביום ההוא להורות כי הושיע ה' ע"י עתיקא קדישא הנקרא יום ההו"א עכ"ד וכן הוא בסידור עתיקא נקרא ההוא: והנה משה נתיירא שמא מכח איזה מסטינים ומקטריגי' שעליו אינו נכנס לארץ ע"כ ביקש לעורר את רעיא דרעוין בחי' עתיקא קדישא וז"ש ואתחנן אל ה' בעת "ההוא דייקא היינו עתיקא הנקרא ההוא ובזה מובן מה שפרש"י אעפ"י שיש לצדיקי' לתלות במעשיה' הטובים אינם מבקשים אלא מתנת חנם היינו ג"כ בחי' עתיקא כמו שהביא רבינו הקדוש שם בשם הרב החסיד הגאון מהרא"ל ז"ל ביאר מאמרם לא בסבי טעמא כי בז"א או בנוקבי' מתנהג בזכות ודין ונותן טעם לחסד או להפכו אבל בסבא הוא עתיק תלי' הכל ברצונו ית' ואין טעם ברצון עכ"ד, והיינו מתנת חנם בלי טעם והבן הדברי' והנה אחז"ל בעשרה מאמרות נברא העולם והלא אינם אלא ט' אלא בראשית נמי מאמר הוא והקשו הקדמוני' למה לא נא' בהדי' ויאמר ותירצו כי מאמר לא יצויר כ"א ע"י אותיות והיינו בראשית ברא אלקים "את מא' עד תי"ו ואז לא הי' אמירה כ"א ראשית הגילוי הי' ע"י הבל כדאי' במד' בדבר ה' שמים נעשו כבר נעשו ע"י הבל וז"ס בחי' הראשונה כתר שאינו נרמז באות רק בקוצו של יו"ד שממנו נאצל חכמה הנרמז באות יו"ד לכך נאמר בראשית אח"כ ויאמר עכ"ד, והנה ידוע כי אורו ית' הי' מתפשט עד אין מקום לעמידת העולם והי' כביכול מצמצם א"ע בבחי' אלקים הנקרא בוצינא דקרדנותא לעשות מקום לעמידת העולמות וז"ש בראשית ברא אלקים בחי' צמצום וראשית תכלית הכוונה למען עולם חסד יבנה להשפיע טובו לעולם והיינו ביום עשות הוי' אלקי' הקדים הרחמים לדין וז"ש ואתחנן אל ה' בעת "ההוא לאמר היינו בעת גילוי הבל לאמר שיהי' אח"ז בחי' אמירה וע"כ "בעת "ההוא "לאמר ר"ת "ה"ב"ל אד' הוי' בניקוד אלקים היינו ראשית גילוי שם אד' מלכות דעתיק להשפיע רחמים ע"י הצמצום הנק' אלקים והיינו רחום בדין (או כמו שכתב הרמב"ן אדון ברחמים) כלו' רחום בתוך אלקי' שתכלית הדין וצמצום בשביל רחמי' וזה המתקת הדינים בשורשן וז"ש אתה החלו"ת דוקא בהתחלות האצילות והבריאה כדי להראות אה עבדך את גדלך חסד ואת ידך החזקה שעם הצמצום כח הדין המגביל ע"כ אעברה נא ואראה כי גם עתה ימתקו הדינים בשורשן כמו בתחלה ויסתם פי מסטין ומקטרג ועז"א אבל באמת לא הי' סבת מותו במדבר ע"י קטרוג כ"א ויתעבר יהוי' (דייקא) בי שם של רחמים נתמלא עברה למענכם וזה באמת רחום בדין כלו רחמי' לישראל בתוך דין הנעשה למשה שקבלו באהבה לכפר על בנ"י ועי' עוד מענין זה בס' ייט"פ במאמר אבני זכרון דרוש ד"ו ועיי"ש עוד בדרוש ר"ז ותמצא עוד פי' על בעת ההיא לאמר אתה החלות וגו' עיי"ש: ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר וגו' להבין אומרו בעת ההוא וגם אומרו אעברה נא ולא אמר אלכה או אסע: ונ"ל עפי"מ דכתיב בעתה אחישנה ואחז"ל לא זכו בעתה זכו אחישנה, והפר"ד פי' כי מצינו בגלות מצרים שמהר השי"ת לגאלנו קודם הזמן והטעם כי ריבוי שם השלים את המנין וז"ש הקטן יהי' לאלף והצעיר לגוי עצום וגו' עי"ז בעתה אחישנה ני אם שאחישנה עכ"ז יהי' בעתה כי ריבוי עם ישלים המנין והנה מצינו בחי' ריבוי עם בגשמיות ע"י שהם פרים ורבים ולזה צריך זמן הריון ולידה לפרות ולרבות עד אשר ישלים משך הזמן ואמנם עוד מצינו בחי' ריבוי עם ברגע אחד וע"ד דכתיב והי' מספר ב"י כחול הים אם שנראה שיש להם מספר עכ"ז אשר לא ימד ולא יספר היינו בעשותם רצונו של מקום שאז כל או"א נחשב להרבה כמו שמצינו במשה שהי' שקול כאלף איש של עתה וא"כ אין להם מספר והיינ' דכתיב היום אם בקולי תשמעו כי אז ירבו עד אין מספר כל או"א וזה משלים המנין וזה הי' יכול להיות ביום א' וברגע אחד ע"י הרהור תשובה מעומק הלב וכמו שאז"ל לענין קידושין ע"מ שאני צדיק גמור אעפ"י וכו' מקודשת שמא הרהר תשובה ובזה פירשתי מה שאמר משה בפ' דברים ה' אלקיכם ר"ל אם אתם בבחי' שהשי"ת מייחד שמו עליכם לקרא אלקיכם אז כבר הרבו אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב כי כאו"א שקול כנגד כו"כ, ואמנם אם אתם בבחי' ה' אלקי אבותיכם שאינו מייחד שמו עליכם רק בחי' אלקי אבותיכם אז צריך זמן שיוסף עליכם ככם אלף פעמים להשלי' המנין אח"כ ויברך אתכם בברכת הגאולה כאשר דבר לכם,