ייטב לב דברים תשפא

לכל מאן דאיצטרך בצלותהון דצדיקייא והארכתי בזה בפ' בשלח: וטעם הדבר נ"ל עפימ"ש הרמב"ן פ' לך דמעשה אבות סימן לבנים דמה שיצא מכח אל הפועל הגילוי נעשה פועל דמיוני על העתיד שיהי' כך ובזה ניחא דהתם בנס נגלה כמו בחנוכה ופורים שיצא מכח אל פועל הגילוי רשאי להתפלל עליו שיעשה ה' עוד נסים כאלה כי נקל הדבר להמשיכו עוד משא"כ בענין לאה שהי' נס נסתר ולא יצא אל פועל הגילוי ואינו פיעל דמיוני על העתיד ופנים חדשות צריך שיבא אין להתפלל עליו כך נ"ל ובזה נבין כאן דלכאורה יקשה כיין שנא' למשה עלה וגו' ונאספת וגו' איך התפלל אעברה וגי' הרי שיעבור הוא ויבקע את הירדן צריך נס ואין להתפלל על זה אבל התירוץ לזה הרי אין זה דבר חדש אצלו כיון שכבר נבקע הים לפני משה וכדכתי' הים ראה וינוס הירדן יסוב לאחור לא א' נסב אלא יסוב כלי' כיון שהים ראה וינוס ממילא הירדן לעתיד יסוב לאחור כי בקיעת הים הי' פועל דמיוני על הירדן וז"ש ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר וגו' אתה החלו"ת כלו' כבר החלו' להראו' לפועל הגילוי את גדלך ואת ידך החזקה זה קריעת י"ס כפי' הראב"ע בסוף ברכה א"כ אעברה נא עתה ג"כ הירדן כי אין זה בקשת דבר חדש רק שכן יהי עוד ואמר לו ה' וגי' אל תוסף דבר אלי עו"ד דייקא בדבר הזה ר"ל אל תוסיף לבקש שיהי' עוד כי לא על ידך יהי' כ"א וצו את יהושע וגו' כי הוא יעביר [בירדן[ לפני העם הזה וגו': ואתחנן אל ה' בעת ההוא פרש"י לאחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג ולפי"ז היל"ל בעת הזה ומה זה דקאמ' בעת ההוא, ואפשר לפרש ע"ד רמז כי כתיב למעלה בפ' חקת יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו וגי' פרש"י והלא הצאן והבקר ישחט קשה מזה אלא לפי שזה הי' במעמד כל ישראל לא חסך עליו הכתוב מפני קידוש השם לכן לא תביאו בשבועה כמו לכן נשבעתי לבית עלי וגו' והכוונה בזה למ"ש ביומא סו"פ יוהכ"פ ד' חלוקי כפרה ששלשה הן ותשובה עם כאו"א שמתכפרים אבל מי שיש בידו חילול השם תשובה ויוהכ"פ ויסורי' תולה ומיתה ממרקת שנא' אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון ה"ד ח"ה כגון אנא כו' וכבר כתי' וסביביו נשערה מאוד ולגבי משה יען לא האמנתם בי להקדישני הו"ל ענין חה"ש חלילה ע"כ לא נכפר לי עד לאחר מיתה האמנם מצאנו ראינו תקנה לזה בזוהר (סו"פ במדבר) וז"ל ת"ח כיון דב"נ עביד צלותא כו' בעי לי' לאחזאה גרמי' כאלו התפטר מעלמא וכו' ולמינפל ולימא אליך ה' נפשי אשא כו' ורזא דמלתא דאית חובין דלא מתכפרין עד דאתפטר ב"נ מעלמא הה"ד אם יכופר כו' עד תמותון והאי יהיב גרמי' למותא כדין קב"ה מרחם עלי' ומכפר לי' לחובי' עכ"ד, ובודאי אדוננו משה רבינו מסר נפשי' למענו ית' בכל עת ובכל רגע יהי' ראוי להתכפר לו בזה אפי' בעון חה"ש דרק מיתה ממרק אלא שכבר פרש"י אעפ"י שיש לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים אינם מבקשים אלא מתנת חנם וכ"כ נאמר שלא רצה משה לתלות במה שהוא מוסר נפשו לשמים אלא שבקש בשביל שהוא הי' גלגולו של הבל כמבואר בכ' האריז"ל שר"ת תש"ה "משה "שת "הבל וכבר כתיב והבל הביא גם "הוא כלו' שהי' מתאוה להקריב את נפשו לשמים כמבואר בעש"מ מח"ד ח"ג פ"ז א"כ מהראוי שזכות זה יעמוד לו עתה להחשב כאלו אתפטר מעלמא וז"ש ואתחנן אל ה' בעת ההי"א דייקא בשביל אותו עת של הו"א בה"א הידועה היינו מה שהכתוב מעיד והבל הביא גם הי"א לאמר אעברה נא וגו' וע"כ "בעת "ההיא "לאמר ר"ת הבל אבל הענין אם כי באמת הי' ראוי להתכפר לו אבל ידוע כי תשה לא נכנס לארץ בשביל טובת ישראל כדי להכניסם לעוה"ב אלא שבשביל חטא מי מריבה הי' לו הצטרפות עמהם כי נכנס לכלל הספק ועי"ז בזכותו כולם נצולים ועומדים כמו שביארתי בר"פ וארא עיי"ש וז"ש ויתעבר ה' בי למענכם בשבילכם דייקא והבן: א"י ואתחנן וגו' בעת ההי"א לאמר גם להבין פרש"י שצדיקים מבקשי' מתנת חנם, גם אומרו אד' הוי' בניקוד אלקים ופרש"י רחום בדין מה ענינו לכאן גם אומרו אתה החלות להראות אתה הראת היל"ל ויבואר עפימ"ש הזוהר בשלח דף נ"ב בשעתא דישראל שרו על ימא חמו כמה אוכלסין חילין ומשריין מעילא ותתא כולא בכניפי' עלייהו שריאו בצלו מגו עאקו דלהון בי' שעתא אתגלי' עתיקא קדישא ואשתכח רעוא בכולהו עלמין כי' עד והכי דייקא ויושע ה' ביום ההוא את ישראל כך גרס רבינו הקדוש בעט"צ ומפרש עפ"י הזוהר שלח קע"א והי' ביום ההוא לא ידוע מאן הוא אלא בכל אתר ביום ההוא יומא בתראה הוא אמאי אקרי ההוא אלא דא הוא יומא דאחיד סופא בשירותא שירותא אקרי הוא כד"א ועבד הלוי הוא פולחנא דלוי לדרגא דאקרי הוא טמיר וגניז ואקרי ההוא ה' "הוא לאחזאה סופא דכל